ב. פָּרַת
* 1, קל לא נמצא.
— פִע', *פֵּרֵת, פירת, — פֵּרֵת בפלוני, השפיל והבזה אותו כפרש ורפש: זה שלא קנה לו ב' פרוטות מימיו הוא פירת בממונו של עולם ואומר הבל הבלים (מד"ר קהל', את הכל עשה).
1 [פעל זה נגזר כנראה מן הארמ' פרת שהוא כמו ב. פרש בעבר'. ובארמ' שבמדר': והוון חמשה מלכין יתבין ומפרתין ליה בנבוכד נצר קדם לצדקיהו ואמרי לי' לא יאיא חיה מלכותא לנבוכד נצר אלא לך יאיא מלכותא (מד"ר איכה, ישבו לארץ).]