פ"י, פָּרַשְׂתָּ, פָּרְשׂוּ, פּוֹרֵשׂ, פֹּרְשֵׂי, אֶפְרֹשׂ, אֶפְרוֹשׂ, אֶפְרְשָׂה, יִפְרֹשׂ, פָּרֻשׂ, פְּרוּשָׂה, פְּרֻשׂוֹת, יִפְרְשֵׂהוּ, — פָּרַשׂ העיף את כנפיו, שטח אותן לעוף: יִפְרֹשׂ כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו (דבר' לב יא). המבינתך יאבר נץ יִפְרֹשׂ כנפיו לתימן (איוב לט כו). — והכרובים: והיו הכרבים פֹּרְשֵׂי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת (שמות כה כ). — ובהשאלה, פָּרַשׂ האיש כְּנָפוֹ על האשה, בא אתה בברית הנשואים, לְקָחָהּ לו לאשה: ואראך והנה עתך עת דדים וָאֶפְרֹשׂ כנפי עליך ואכסה ערותך ואשבע לך ואבוא בברית אתך נאם אדני יי' ותהיי לי (יחזק' יו ח). וּפָרַשְׂתָּ כנפך על אמתך כי גאל אתה (רות ג ט). ועי' כָּנָף. — פָּרַשׂ בגד, שמלה, מסך וכדו', שָׁטַח אותם: ונתנו עליו כסוי עור תחש וּפָרְשׂוּ בגד כליל תכלת מלמעלה (במד' ד ו). וּפָרְשׂוּ השמלה לפני זקני העיר (דבר' כב יז). ותקח האשה ותִּפְרֹשׂ את המסך על פני הבאר ותשטח עליו הרפות (ש"ב יז יט). — פָּרַשׂ נס בספינה: נטשו חבליך בל יחזקו כן תרנם בל פָּרְשׂוּ נס (ישע' לג כג). — פָּרַשׂ את הספר, פתח את המגלה לקראה: ויקח חזקיהו את הספרים מיד המלאכים ויקראם ויעל בית יי' וַיִּפְרְשֵׂהוּ חזקיהו לפני יי' (מ"ב יט יד). — פָּרַשׂ רֶשֶׁת, מִכְמֹרֶת, שטח אותה לצוד בה בעלי חיים: ואנו הדיגים ואבלו כל משליכי ביאור חכה וּפֹרְשֵׁי מכמרת על פני מים אמללו (ישע' יט ח). וּפָרַשְׂתִּי את רשתי עליו ונתפש במצודתי (יחזק' יב יג). פָּרַשׂ רשת לרגלי השיבני אחור (איכה א יג). — פָּרַשׂ מַכְבֵּר: ויהי ממחרת ויקח המכבר ויטבל במים וַיִּפְרֹשׂ על פניו וימת (מ"ב ח יה). — פָּרַשׂ אהל:וַיִּפְרֹשׂ  את האהל על המשכן וישם את מכסה האהל עליו מלמעלה (שמות מ יט). — פָּרַשׂ כפו לעני, פתח את ידו לתת לו: כפה פָּרְשָׂה לעני וידיה שלחה לאביון (משלי לא כ). — וּפָרַשׂ את כפיו זו על יד זו שטוחות ופתוחות לאל לתפלה: כצאתי את העיר אֶפְרֹשׂ את כפי אל יי' (שמות ט כט). כל תפלה כל תחנה אשר תהיה לכל האדם לכל עמך ישראל אשר ידעון איש נגע לבבו וּפָרַשׂ כפיו אל הבית הזה (מ"א ח לח). קם מלפני מזבח יי' מכרע על ברכיו וכפיו פְּרֻשׂוֹת השמים (שם שם נד). אם שכחנו שם אלהינו וַנִּפְרֹשׂ כפינו לאל זר (תהל' מד כא). — פָּרַשׂ ידו לשדד ולחמס: ידו פָּרַשׂ  צר על כל מחמדיה (איכה א י). פָּרַשׂ  ענן: פָּרַשׂ ענן למסך ואש להאיר לילה (תהל' קה לט). —  פָּרַשׂ אוֹרוֹ בענן1: הן פָּרַשׂ עליו אורו ושרשי הים כסה (איוב לו ל). — ושחר (במשמ' שְׁחוֹר) פָּרוּשׂ: יום ענן וערפל כשחר פָּרֻשׂ על ההרים (יואל ב ב). — ובהשאלה, פָּרַשׂ  אולת, גלה, עשה בגלוי אולת: כל ערום יעשה בדעת וכסיל יִפְרֹשׂ אולת (משלי יג יו). — ובתו"מ: אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצוד מבעוד יום (ב"ש, שבת א ו). הפורש מצודה לבהמה חיה ועוף אף על פי שנכנסו לתוכה פטור (תוספת' שם יב ה). התחיל הבן מצטער מפני החמה פרש עליו אביו בגדו (מכי' בשלח, מסכתא ד ב).  פורשין מחצלת על גבי שייפות של לבינים בשבת (ר' ירמיה בשם רב, ירוש' שבת ד א). — *ובהשאלה, פָּרַשׂ  סֻכת שלום: בקרית שמע, פורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלם (רבי אבון, שם ברכ' ד ה). מעשה בר' יהושע שהיה אכסניא אצלו בא אדם אחד נתן לו אכילה ושתיה והעלהו לעליה ונטל סולם מתחתיו מה עשה אדם זה עמד בחצי הלילה פרש טליתו ונטל את הכלים וכרכן בטליתו ובקש לירד ונפל ונשברה מפרקתו (כלה רבתי ט). עד שהזאב בא לצאן פרשו לו מצודה (מד"ר שמות כב). —  ועי' ב. פָּרַס. — ובסהמ"א: מביאין ספר תורה ופורשין אותו לפניהם ונעשין כמין גורן עגולה וכו' ופורשין את כפיהן לאביהם שבשמים (פדר"א ח). פרישטוגיאה שלו פרושה מיום אל יום ומחדש לחדש (בראש' רבתי, אלבק, 167). וכל בית מעטר במיני שביסים ומפרשי רקמה עליו פרושים (ר"י חריזי, תחכ' ג, 36). — ואמר הפיטן: מהלך ארבע מאות פרסה נע ונד מכמורת לפרשה (ר"א קליר, אזכיר סלה, קרוב' זכור). — ואמר המשורר: אשר כַּנֵּס נתָנו על מלכים וכשחק על תבל פרשו (רשב"ג, בחר מהחלי, ברודי, 7). ואם אינם הלא כנפות הדרם עלי אפי תהלתם פרשים (רמב"ע, הריח מר, שעה"ש 69). מראה דמות אדם עלי ספיר בעת אראה שפתיך עלי שניך, שמש בפניך וליל תפרשי על זהרו עבי קוצותיך  (ר"י הלוי, מה לך צביה, שם 92). רע משיא האשה בכחשו פרש רשתו ולכד נפשו על כן יחולו על ראשו כל הקללות האלה (ראב"ע, אותות אל, איגר, 224). ומשכן בין אשר יד אל פרשו בתוך קרסי זממי ללאתיו (ר"י חריזי, תחכ' טז, 162). — °ופָרוּשׂ במשמ' מפֻזר ומפֹרד, ואמר המשורר: וימים קרבו עצם לעצמו ודבקו בשרים הפרושים, שמחות נעלו על הררי מור ועל גבעות לבונה הם כנוסים (רמב"ע, הריח מר, שעה"ש 69)2.

— נִפע', יִפָּרֵשׂוּ, — נִפְרַשׂ, ברח, נס3: ואת כל מברחו בכל אגפיו בחרב יפלו והנשארים לכל רוח יִפָּרֵשׂוּ (יחזק' יז כא). — °ובמשמ' שֶׁפָּרְשׂוּ אותו: עמוד הענן היה מתמר ועולה ונמשך על גבי בני יהודה כמין סוכה ולא היה נפרש עד שמשה אומר שובה יי' רבבות אלפי ישראל (רש"י, במד' ט יח). כמהר צפור לרוץ אל הפח ואינו יודע כי הפח נפרש שם בנפשו של צפור (הוא, משלי ז כג). 

— פִע', פֵּרַשׂ, פֵּרְשָׂה, פֵּרַשְׂתִּי, יְפָרֵשׂ, תְּפָרֵשׂ, פָּרֵשׂ, פָּרִשְׂכֶם, — א) פֵּרַשׂ את כפיו, הרים אותן שטוחות ופתוחות לתפלה: וּבְפָרִשְׂכֶם  כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שמע (ישע' א יה). — וּפֵרַשׂ ידיו בגעגועים: פֵּרַשְׂתִּי ידי אליך נפשי כארץ עיפה לך סלה (תהל' קמג ו). — וּפֵרַשׂ האל את ידו לאדם, הושיט לו את ידו: פֵּרַשְׂתִּי ידי כל היום אל עם סורר (ישע' סה ב). ופֵרַשׂ האדם הסובל בידיו, הושיט אותן הנה והנה אולי ימצא תומך: פֵּרְשָׂה ציון בידיה אין מנחם לה (איכה א יז). — וּפֵרַשׂ  השׂוחה את ידיו לשחות, פשט אותן: וּפֵרַשׂ  ידיו בקרבו כאשר יְפָרֵשׂ השוחה לשחות (ישע' כה יא). — ב) פזר, הפיץ: כי כארבע רוחות השמים פֵּרַשְׂתִּי אתכם (זכר' ב י). בְּפָרֵשׂ שדי מלכים בה תשלג כצלמון (תהל' סח יה). —  ובתו"מ: נטל מקצת פאה וזרק על השאר אין לו בה כלום, נפל לו עליה ופירש4 טליתו עליה מעבירין אותו הימנה (פאה ד ג).