ש"ז, כנ' צֹמְכֶם, מ"ר צוֹמוֹת, — יום שאדם מונע את עצמו בו מאכילה ושתיה, לְשֵׁם שָׁמַיִם לרַצוֹת את האלהים או בשביל דבר אחר, das Fasten; jeùne; fast: ויבקש דוד את האלהים בעד הנער (החולה) ויצם דוד צוֹם ובא ולן ושכב ארצה (ש"ב, יב יו). קראו צוֹם והשיבו את נבות בראש העם (איזבל, מ"א כא ט). הן ביום צֹמְכֶם תמצאו חפץ (ישע' נח ג). הכזה יהיה צוֹם אבחרהו יום ענות אדם הלכף כאגמן ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא צוֹם ויום רצון ליי' הלוא זה צוֹם אבחרהו פתח חרצבות רשע התר אגדות מוטה וכו' (שם שם ה-ו). וקראת במגלה אשר כתבת מפי את דבר יי' באזני העם בית יי' ביום צוֹם (ירמ' לו ו). בחדש התשעי קראו צוֹם לפני יי' כל העם בירושלם (שם שם ט). קדשו צוֹם קראו עצרה (יוא' א יד). שבו עדי בכל לבבכם וּבְצוֹם ובבכי ובמספד (שם ב יב). ויאמינו אנשי נינוה באלהים ויקראו צוֹם וילבשו שקים (יונה ג ה). צוֹם הרביעי וצֹם החמשי וצֹם השביעי וצוֹם העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים (זכר' ח יט). ואני בחלותם לבושי שק עניתי בַצוֹם נפשי (תהל' לה יג). ואבכה1 בַצוֹם נפשי ותהי לחרפות לי (שם סט יא). ברכי כשלו מִצּוֹם ובשרי כחש משמן (שם קט כד). ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וְצוֹם ובכי ומספד שק ואפר יצע לרבים (אסת' ד ג). וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הַצּוֹמוֹת וזעקתם (שם ט לא). לבקש תפלה ותחנונים בְּצוֹם ושק ואפר (דני' ט ג). ואקרא שם צוֹם על הנהר (עזר' ח כא). נאספו בני ישראל בְּצוֹם ובשקים ואדמה עליהם (נחמ' ט א). ויתן יהושפט את פניו לדרוש ליי' ויקרא צוֹם על כל יהודה (דהי"ב כ ג). — ובתו"מ2: והשחירו שיניו מן הצומות ומן התעני' (ר' חנניא, ירוש' ביצה ב ח). שלשה ימי הצום אין מתענין אותם רצופין אלא פרודין שני וחמשי ושני (סופר' יז ד). וחילים יגבר יגזרו צומין ותעניות (מד"ר קהל', אם קהה הברזל). — ואמר הפיטן:סלחה לעם מאז עבדוך, ועל כל מדה ומדה יהודוך, עת צומם קראוך וייחדוך וכו', צום רצון תרצה בתשובות (רסע"ג, אזון, סליח' יוה"כ, סדור רסע"ג, רלב). — °צוֹם תענית: עננו יי' עננו ביום צום תעניתנו3 (תפלה תענית). — °צוֹם כפור, צום יום הכפורים, ואמר הפיטן: אליו בקשתי לכפר עון חטאתי, וביום צום כפור סליחתי יענה ויאמר סלחתי (קדוש אדיר בעליתו, אופן יוה"כ). — °וצוֹם הֶעָשׁוֹר, באותה משמ', ואמר הפיטן: צפה בכת תמותה, צום העשור עמותה (ר"א קליר, צפה בבת תמותה, מוסף יוה"כ). מסטין בכבל אסור, ותקות אסירי בשור, ונקדישך בצום העשור, קדוש (הוא, נחשב, מוסף יוה"כ). — *וצוֹם סתם, במשמ' צום יום הכפורים: אמר קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום אינו אסור אלא עד לילי הצום (נדר' ח ו). — ואמר הפיטן: אערוך שועי, בבית שועי, גליתי בצום פשעי (אערוך שועי, סדר הושענות). — °על הצּוֹם, כמו על נפש ריקה, על בטן ריקה: ותשתה על הצום מעסיסי המגדים החמוצים (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ה א).