צוֹמֵחַ

°, תוש"ז, — שם כללי לכל נמצא הצומח וגדל, בנגוד לחי ולמדבר מזה ולדומם מזה: ועשה הארבע תולדות דומם צומח חי מרגיש (ראב"ע, ספר למשאלה בקדרות ב). ויחלקו (הגשמים) לארבע מינים והם הדומם והצומח והחי והמדבר (ר"י א"ת, רוח חן א). המין השני הוא הצומח כאילנות ועשבי האדמה (הוא, שם שם). שהדברים הנמצאים חמשה שרשים המוצק והצומח ובעלי חיים והכוכבים ומלאכים (הוא, אמונות ודעות לרסע"ג ב). העולם הזה בכל אשר בו מקופא וצומח וחי (הוא, חו"ה, עבודת האלהים ט). כי הנמצאות שלשה חי צומח דומם (רד"ק, ירמ' י ח). — ועי' צָמַח.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים