1, פ"ע, צָלְלוּ, — צָלַל דבר, כֻּסָּה צֵל, beschattet; être ombragé; to be shaded: ויהי כאשר צָלְלוּ שערי ירושלם לפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות (נחמ' יג יט). ואמר המשורר: כי צללו כלם בענפי עץ וכי רוחי בשמים בם בנשף ישבו (רמב"ע, תרשיש ג, 38). פנה ידידי לערוב יום וערוגות צללו (שם שם 39). —  ועי' ג. צָלוּל.

— הִפע', מֵצֵל, — הֵצֵל הדבר, עשה צל: ארז בלבנון יפה ענף וחרש מֵצֵל וגבה קומה (יחזק' לא ג). — ובסהמ"א: ונסו הצללים, הוא עת שרב וחום היום, אני אצילך ואת עריבה עלי (רש"י, שה"ש ד ו). ופעמים שהצל רבה על המיצל ופעמים שהמיצל רבה על הצל, כשחמה עומדת בגובה הרקיע צל כל דבר הוי קטן וכשחמה כשיפולו הוי צל ארוך (הוא, עירוב' מג:, ד"ה וצל קומתו).  כי אין תמונה אשר לא תשנה דמות צלה לפי מעמד ומצב גוף המאיר והנאור לעומת גוף המצל וכו' (ר"ד מפריזנהויזן, מוסדות תבל ג, טו.).2

— הָפע', בינ' °מוּצַל3, —  מְכֻסֶּה צל: ובצהרים יגדל כח החום עד שיהא השור מוצל בצל התאינה מחמת החום (רש"י, סנה' יח:). כי אין תמונה אשר לא תשנה דמות צלה וכו' זולת הכדור שנראה תמיד דמות צלו על גוף המוצל (ר"ד מפריזנהויזן, מוסדות תבל ג, טו.).

— פִע', בינ' °מְצַלֵּל, — צִלֵּל, שם בציור צִלְלֵי צבעים, גִּוֵּן אותו בגוני גונים, schattieren; nuancer; to shade: במלאכת הציור (מאלערייא) לא באו אל מחוז השלמות כי לא יבינו לצייר ברשמי קוים דקים מאירים ומצללים (ר"ש בלוך, שבילי עולם ג, ע.).