1, ש"ז, כנ' צִלִּי, צִלָּךְ, צִלֵּךְ, צִלּוֹ, צִלָּהּ, צִלָּם, וגם כמו שלמים צִלְלוֹ, מ"ר צְלָלִים, סמי' צִלֲלֵי2, — צֵל של דבר, הַבָּבוּאָה של הדבר וצורתו כמו שחור שתצֻיר ממנו כשהוא עומד בפני השמש, Schatten; ombre; shadow: ויאמר אל זבל הנה עם יורד מראשי ההרים ויאמר אליו זבל את צֵל ההרים אתה ראה כאנשים (שפט' ט לו). הנני משיב את צֵל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחרנית עשר מעלות (ישע' לח ח). הלך הַצֵּל עשר מעלות אם ישוב עשר מעלות (הוא, מ"ב כ ט). נקל לַצֵּל לנטות עשר מעלות לא כי ישוב הַצֵּל אחרנית עשר מעלות (יחזקיהו, שם שם י). כסו הרים צִלָּהּ וענפיה ארזי אל (תהל' פ יא). — וצִלֲלֵי ערב, שהם נוטים, נסים: אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צִלֲלֵי ערב (ירמ' ו ד). עד שיפוח היום ונסו הַצְּלָלִים (שה"ש ב יז). —  ומשל לדָבָר עובר במהרה: ימי כְּצֵל נטוי ואני כעשב איבש (תהל' קב יב). כְּצֵל כנטותו נהלֹכתי ננערתי כארבה (שם קט כג). אדם להבל דמה ימיו כְּצֵל עובר (שם קמד ד). כי תמול אנחנו ולא נדע כי צֵל ימינו עלי ארץ (איוב ח ט). כציץ יצא (האדם) וימל ויברח כַּצֵּל ולא יעמד (שם יד ב). כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו ויעשם כַּצֵּל3 אשר מי יגיד לאדם מה יהיה אחריו תחת השמש (קהל' ו יב). וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כַּצֵּל4 אשר איננו ירא מלפני אלהים (קהל' ח יג). כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כַּצֵּל ימינו על הארץ ואין מקוה (דהי"א כט יה). — ומפני שבמקום הַצֵּל אין חם שלט בכל עזו יחסו במקור נדפס 'יחמו' בו אדם ובהמה והוא מקום נעם בחֹרב: ויאמר האטד אל העצים וכו', באו חסו בְּצִלִּי (שפט' ט יה). וסכה תהיה לְצֵל יומם מחרב (ישע' ד ו). שמה קננה קפוז ותמלט ובקעה ודגרה בְצִלָּהּ5 (שם לד יה). בְּצֵל חשבון עמדו מכח נסים (ירמ' מח מה). והיה לארז אדיר ושכנו תחתיו כל צפור כל כנף בְּצֵל דליותיו תשכנה (יחזק' יז כג). בסעפתיו (של הארז) קננו כל עוף השמים ותחת פארתיו ילדו כל חית השדה וּבְצִלּוֹ ישבו כל גוים רבים (שם לא ו). וירדו מִצִּלּוֹ כל עמי הארץ ויטשהו (שם שם יב). תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צִלָּהּ (הוש' ד יג). ויעש לו שם סכה וישב תחתיה בַּצֵּל וכו' ויעל (הקיקיון) מעל ליונה להיות צֵל על ראשו להציל לו מרעתו (יונה ד ה-ו). יסכהו צאלים צִלְלוֹ יסבוהו ערבי נחל (איוב מ כב). כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בְּצִלּוֹ חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי (שה"ש ב ג). — בא בְצֵל קורתו של פלוני, נכנס בביתו, מצא בו מחסה ומפלט: רק לאנשים האל אל תעשו דבר כי על כן באו בְּצֵל קורתי (בראש' יט ח). — ובהשאלה, חסה בְצִלּוֹ של פלוני, היה לו למגן ולמחסה מפני אויב וכדו': לעוז במעוז פרעה ולחסות בְּצֵל מצרים (ישע' לב ב). ישבו ישבי בְצִלּוֹ יחיו דגן ויפרחו כגפן (הוש' יד ח). אשר אמרנו בְּצִלּוֹ נחיה בגוים (איכ' ד כ). ישב בסתר עליון בְּצֵל שדי יתלונן6  (תהל' צא א). —  וּבְצֵל כְּנָפָיו במשמ' זו: שמרני כאישון בת עין בְּצֵל כנפיך תסתירני (תהל' יז ח). מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בְּצֵל כנפיך יחסיון (שם לו ח). כי בך חסיה נפשי וּבְצֵל כנפיך אחסה עד יעבר הוות (שם נז ב).  כי היית עזרתה לי וּבְצֵל כנפיך ארנן (שם סג ח). — וּבְצֵל ידו החביאו, כסהו: וישם פי כחרב חדה בְּצֵל ידו החביאני וישימני לחץ ברור באשפתו הסתירני (ישע' מט ב). ואשם דברי בפיך וּבְצֵל ידי כסתיך (שם נא יו). — הוא צִלּוֹ של פלוני, הוא מחסה לו:  יי' שמרך יי' צִלְּךָ על יד ימינך (תהל' קכא ה). —  סר צִלּוֹ של פלוני מעליו, אפס כחו, לא יוכל להתקַיֵּם: ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צִלָּם מעליהם ויי' אתנו (במד' יד ט) — ועל חשכת הלילה: שיתי כליל צִלֵּךְ בתוך צהרים סתרי נדחים נודד אל תגלי (ישע' יו ג). שאף צֵל לנוח שם: כעבד ישאף צֵל7 וכשכיר יקוה פעלו (איוב ז ב). — כַּצֵּל, דמיון לחלשה, בלי כח: ותכה מכעש עיני ויצרי כַּצֵּל כלם8 (שם יז ז). —  פלוני ישב לו בְצֵל החכמה: טובה חכמה עם נחלה ויתר לראי השמש כי בְּצֵל החכמה בְּצֵל  הכסף9 ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה (קהל' ז יב). — ובתו"מ: לא ישב בצילה (של אשרה) ואם ישב טהור (ע"ז ג ח). (אילן) העולה מן הגזע, שלו, ומן השרשין, של בעל הבית, בית השלחין כל האילן כנגד המשקולת מפני שהצל רעה10 לבית השלחין (ר' יהודה, תוספת' ב"ב א טו). מהו כחום היום, בשעה שאין צל לכל ברייה11 (ר' תנחומא, ירוש' ברכ' ד א). עד עשרים אמה את יושב בצילה של סוכה מעשרים אמה ולמעלן את יושב בצילן של דפנות (ר' אבהו בשם ר' יוחנן, ירוש' סוכ' א א). כשאינו יושב ואוכל בצילן של דפנות (פסולה), אבל אם היה יושב ואוכל בצילן של דפנות כשירה (ר' בא בר ממל, שם שם). ולא דומה הבא טעון לבא ריקן וכו' היושב בצל ליושב בחמה (שם ב"מ ז א).  הרואה את הצל זהו שורש, הרואה את החמה זהו גזע (דברי ר' ינאי, שם ב"ב ה א). צילה (של האשרה) אסור, צל צילה מותר, אי זהו צל צילה ואי זהו צילה וכו' כל שאילו תיפול והיא נוגעת בו זהו צילה, וכל שאילו תיפול ואינה נוגעת זהו צל צילה, מפני מה צילה אסור משום שהוא בהנאה, הרי הקבר אסור בהנאה וצילו מותר, הרי היכל הוא אסור בהנאה ורבן יוחנן בן זכאי היה יושב ושונה בצילו של היכל (שם ט"ז ג יג). איזו היא שעה שהשמש חם וצל צונן, הוי אומר בארבע שעות (ר' אחא בר יעקב, ברכ' כז.) אמר לו (משה לבצלאל) שמא בצל אל היית וידעת (ר' יונתן, שם נה.) והרוצה לידע כמה גובהו של דקל מודד קומתו וצלו וצל קומתו (של דקל) וידע כמה גובה של דקל, הרוצה שלא תשרה חיה רעה בצל קבר נועץ קנה בד' שעות ביום ויראה להיכן צילו נוטה משפיע ועולה משפיע ויורד (ערוב' מג:). מצותו דתמיד משינטו צללי ערב (רבא, פסח' נח.) אכול בצל ושב בצל ולא תיכול אווזין ותרנגולין ויהא לבך רודף עליך (בשם ר' יהודה בן אילעי, פסח' קיד.). לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו, אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו12, וכשביקש לילך אמר אילן אילן במה אברכך וכו' שיהא צילך נאה, הרי צילך נאה וכו' (תענ' ה:). לא נצרכה אלא לצל צילה, מכלל דבצל קומתה אם ישב טהור (ר' יוחנן, ע"ז מח:). כצל ימינו וכו' והלואי כצילו של כותל או כצילו של אילן, אלא כצילו של עוף בשעה שהוא עף (מד"ר בראש' צו). יושב בסתר הוא עליון על כל בריותיו, מהו בצל שדי, בצל אל, בצל רחום, בצל חנון אין כתיב כאן, אלא בצל שדי, בצל שעשה בצלאל13 (ר"י ב"ר סימון, שם שמות לד.)  כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך, מהו להצילך וכו' להגן עליך להיות צל על ראשו (שם ויקר' כד). הקב"ה שהוא יושב בסתרו של עולם הוא רואה את הכל ואינו נראה הוא נתאוה ללון בצלינו (שם במד' יב). מה התפוח הזה הכל בורחין ממנו בשעת השרב, ולמה כן, לפי שאין לו צל לישב בצילו, כך ברחו אומות העולם משבת בצל הקב"ה ביום מתן תורה (בשם ר' יוסי בן זמרא, שם שה"ש, כתפוח). ואינו מהלך (קטב מרירי) לא בחמה ולא בצל אלא בצל הסמוך לחמה (ר' לוי, שם איכה א, גלתה יהודה). שלמה אמר כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים ויעשם כצל, כאי זה צל, אם כצלו של כותל יש בו ממש, אם כצלו של דקל יש בו ממש, בא דוד ופירש ימיו כצל עובר (רב הונא בשם רב אחא, שם קהל' א, הבל הבלים). כצלן של דבורים שאין בו ממש (שמואל, שם שם). — *צֵל הַפָּנִים, הבבואה שלהם: אלו כוסות דיוטרמטא של כלי זכוכית שרואין צל פניהם בהם יפין ויקרין ככלי זהב (ר' פנחס בשם ר' יצחק, מד"ר אסתר, והשקות). והמרפה ידים חזקות והמתחבה בצל עבודה זרה והמקבל מתנות מאומות העולם והמשגה עיור בדרך וכו' (ברייתא דישועה, גנזי שכטר א, 213). — ובסהמ"א: סר צלם וכו' ד"א צלו של המקום סר מעליהם (רש"י, במד' יד ט). ופעמים שהצל רבה על המיצל ופעמים שהמיצל רבה על הצל כשחמה עומדת בגובה הרקיע צל כל דבר הוי קטן וכשחמה בשיפולו הוי צל ארוך, הילכך מודד אף צל קומתו, ולפי מה שיראה שירבה צל קומתו על קומתו ידע שריבוי צל הדקל על הדקל או כפלים או שליש או רביע (הוא, ערוב' מג:, ד"ה וצל קומתו). הוי יודע כי הכלי שאנשי החכמה הזאת משתמשין בהם בחשבון הצל הם שני כלים, האחד מציגים אותו נצב על הארץ על זוית נצבת, וצל הקו הזה נפרש, והשני קו נטוי על עמוד נצב כגון יתד שהוא תקוע בראשו וקוראין לצלו צל השוחה (ראב"ח הנשיא, חשבון המהלכות ז, כ"י פריז). ודע כי הצל אשר הוא פחות ממנו (מן הדבר המצל) נקרא צל הישר, והצל היותר עליו נקרא צל הפוך (ראב"ע, כלי נחושת, כ). בצללי החכמה הסתופפתי ואחסה (הוא, ערוגת החכמה, כהנא ב, 58). עשה זאת אפוא בני והנצל בטרם יפוח היום וינוס הצל (הוא, חי בן מקיץ, איגר 140). הדמיון הוא הצל והצל הוא השטן והשטן הוא יצר הרע, לפיכך כשיברח הצל אין שטן ואין פגע רע וזה סוד עמוק (ר"י לטיף, רב פעלים סח, כב.). אני בצללי היכלי מסתופפת, בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפת (עמנו' מחב' ג, 20). כי כל דבר עליוני יש לו דוגמה וענין בזה העולם והוא אליו כצל אצל המיצל ואדוק בו (ריקנטי עם פי' אבן יקרה ב, כ., ויקרא). — °וחכמת הַצְּלָלִים כענף מחכמת ההנדסה Trigonometrie; -ry: חכמת הלמודית הכוללת חכמת ההנדסה והצללים14 והראיה (ישראל זמושץ, נצח ישראל, הקד'). והנה חכמי הצללים14 המציאו דרך לעמוד על מדת הצל ההוה מן העמוד (שם, קונטרס אחרון, נז:). — ואמר הפיטן: הסכוכה בענן צל יומם, צלליה מסוככים כליל צל יומם (ר"א קליר, אווי, קרוב' ב סכות). לו דבקים ובצלו לנים, לנים מסתופפים בצל אל, משוכים אחרי אל (ר' משה בר קלונימוס, אצולים, סדר אחרון פסח). סב תחזה צל יסך כלנו (ר"צ גיאת, את מחזה, שעה"ש 25). לך המציאות אשר מצל מאורו15 נהיה כל הוה, אשר אמרנו בצלו נחיה (רשב"ג, כתר מלכות, נפלאים מעשיך). לכן אם תקטלני לך איחל ואם תבקשני לעוני אברח ממך אליך ואתכסה מחמתך בצלך (שם, אלהי אם עוני). יפה מה טבו אהליך עד כי ערבו סכות צלליך (ר"י הלוי, שמר מה מליל, דיואן ג, 139). ואמרו מכבידי עלי כי סר מעלי צלי (הוא, ירושלים, שעה"ש 117). בו אדבר מדי היותי תחת צלליו מי יגלה מי תעצומו או מהלליו (ראב"ע, אל אמת, איגר 88). ה' צדיק הוא כי אריב אליו ואם גרשני מצלליו עוד ישכנני באוהליו (הוא, אצילים, שם 243). — ואמר המשורר: אל תשאלו על מה שפתי צללו כי מעלי ראשי צללים סרו, אבד יקותיאל אשר האֹבדים בו עתקו חיל וגם גברו (רשב"ג, בימי יקותיאל, ברודי, 14). צלי אתן ענפי אלה גם מצעי אשית ככר (רמב"ע, תרשיש ב, 32). הכון לצאת מצל בתים לישב תחת צלי שיחים (שם שם, 34). לשתות יליד כרם מזקק רק בין צללי אלה עלי אובל (שם ג, 37). כמה פגש חש אל חוטא יושב תחת צלי קורות (שם ח, 75). יצא אור יערוצו, לצללים ירוצו, ירוצו כגבורים אל מים הקרים (ראב"ע, אל אחד, כהנא א, 141). ישובון יסודותן כמראש לקדמותן ורוחו להיכלי אל וצלו נעימותיו (הוא, בשם אל, שם שם, 202). — °ובלשון הפילוסופים, בהשאלה, במשמ' דמיון ותמונה בנגוד לעצם הדבר: והעצם הגשמי נמנע שישפיע עצמו לעובי הכמות ואפלתו, ואע"פ שהכמות ישפיע צלו על הגופים שהם נכחו (מקור חיים לרשב"ג ג יג). שהגופים מעצמם אין להם שום מהות ושום יופי וכו' ואין להם אלא צל מהמהות והיופי הבלתי גשמי (ר' יהודה אברבנאל, וכוח על האהבה, פב:).