פ"ע, צָלֲלוּ, — א) ירד פתאם לתוך עֹמק המים מפני כָּבְדּוֹ,  versinken; s'enforcer; to sink:  נשפת ברוחך כסמו ים צָלֲלוּ כעפרת במים אדירים (שמות יה ה). — ואמר בן סירא: מכאוב ונדדי שנה וצער תשניק ופני הפוכות עם איש כסיל, שנות חיים על קרב צולל1 וקם בבקר ונפשו אתו (ב"ס גני' לד כ). — ובתו"מ: למה נקרא שמה (של בבל) צולה, ששם צללו מיתי דור המבול2 (ר' יוחנן ירוש' ברכ' ד א). — *ובמליצה על מי שיגע הרבה ולא מצא כלום: צללת במים אדירים והעלית חרס בידך (ר' עקיבא, ב"ק צא.). — ובסהמ"א: וחבב עליהם להתעדן ולהתנשא בו (בעולם) עד אשר צללו במצולות ימיו וחייבם היצר לסבול צער גליהם (ר"י א"ת, חו"ה, הפרישות ב). ויש מי שדקדק הרבה ולא פגע בדרך הנכונה בחשבון ראית הירח אלא צלל במים אדירים והעלה חרס בידו (רמב"ם, קדוה"ח יא ב). ומי שיסכל השחיה יצלול (ר"ש א"ת, מו"נ א לד). כל הנביאים והחכמים אשר השיגו והעמיקו בעניני האלהים צללו במים אדירים והעלו חרס בידם, כי לא ידעו ממנו דבר (מנחת קנאות, קופמן 22). — ואמר הפיטן: צלל כבודי ברפשי ואפלה במוקשי (ראב"ע, איך אכסלה, איגר 82). ולרדוף אחריה יצאו בני עולה, היא עברה בתוך ים ואויבתה צללה (הוא, מי כמוך, שם 178). קדושים ביבשה עברו, האמינו באל ושוררו, צללו צורריהם ושרו כי מיד האלהים היא (הוא, אחד רבה אמונתך, שם 225). — ואמר המשורר: חושו לאגן לו ירוצון בו ספינות צללו (רמב"ע, תרשיש ג, 40). בקשר לבנה עלי מלכה והיא תחשב כי נע וצלל בים מערב כעופרת (ר"י הלוי, עין נדיבה, שעה"ש 89). כי אזכרה רבים אשר צללו תוך מי תהומותיו ואיש אל עבר פניו יהלכון (עמנו', מחב' ד, 34). — ואמר המליץ: ואשר נסה לעבור את הנהר רגלי במקום היותו מחופה בקרח, ונשברה חופת הקרח תחתיו ויצל (רמא"ג, הצרפתים ברוסיה, 99). — °צוֹלֵל השוקע במים, ואמר הפיטן: תעות זורחים וצוללים3, שקוץ תועבות וגלולים, ריק ותהו הם האלילים (ר"א קליר, תעות, סדר א שבוע'). — °ונהוג השם צוֹלֶלֶת לספינה השטה מתחת למים,  Unterseeboot; sous-marin; submarine boat. — °ופ"י צָלַל, כמו הִצְלִיל, עשה שפלוני יִצְלֹל: עורכת (היד הגדולה) מסלה ישרה, פלאות ונוראות מאדירה, צוללת קמים בגבורה, קנאת מלחמת מעירה (שמעון בר יצחק, מחוללת, סדר ז פסח). — °ובהשאלה על חטאים ועוונות4, ואמר הפיטן: תחן למלא רחמים ערך בעד צמים, צלול לניבכי ימים חטאים וגם אשמים (קטע עבודת יוה"כ, Elbog., Stud., עמ' 135). פועל כמדתך עשה חסד עם כל בשר, צלול זדון והעבר וכבוש פריעת מוסר (אליה בן שמעיה, אנא חטא, סליח' שחר' יוה"כ). — ובינ' פעו', °צָלוּל, מי שצָלַל במים, ואמר המשורר: אזי לבש לבוש חמה ויצא כיום פרעה וחילו הצלולים (ר"ש הנגיד, הלי תעש, ברודי, 151). והוציא כל רכושה אשר הציף צלוליה ודלה פניני מעמקיה (רשב"ג, הצפור או דרור, ברודי, 3). אשר יפרוץ בעיונו הלא הוא כמו אבן בעמקי ים צלולה (ר"מ בן חביב, דרכי נעם, טו.). — וכש"נ, °צְלוּלָה במשמ' גופת האדם הַצְלוּלָה בעפר5, וְגַן הַצְלוּלוֹת במשמ' בית הקברות, ואמר המשורר: תמור שמחה אנחה וגם אבל תמור טובות וגילות וכו' ותחת צאלים גן הצלולות (אלעזר, בכו אחי, גנזי שכטר ג, 242). — ב) *צָלְלוּ המים, צָלַל ושקע העפר שבהם וע"י כך נעשו צְלוּלִים, זכים6: משערין אותן ערוכין ואין משערין אותם צלולין, צללו לא יחזור ויעכרם (תוספת' נדה ג יא). ואין בודקין אותן צלולין אלא עכורין, צללו חוזר ועוכרן (בבלי שם כ.). — צָלְלָה העין, נעשתה צלולה: לעוכר את העין וחוזרת וצוללת (ר' חייה, ירוש' כתוב' א ב). — צָלַל מדבר פלוני, נעשה ריק ממנו, חסר אותו: מהו צליל, על שצלל עליהם אותו הדור7 מן הצדיקים (פסיק' ר"כ, העומר, בובר, עא.). — וכפ"י, צָלַל את החבית, עשה שיָצֹלּוּ וישקטו שמריה ויהיה יינה זך ומזֻקק: עכורה היתה החבית וצללנו אותה (ר' יהודה בר סימון, מד"ר בראש' פ). — ובסהמ"א: ואת נבלתם תשקצו לרבות יבחושין שסיננן, פי' בגד שצוללין בו מה שירצו (ערוך ערך סנן). אם לקח במידת ניסן שהיא קטנה מפני שכבר צלל השמן אינו מקבל אלא השמרים בלבד (רמב"ם, מכירה יח י). ומסננין כמו צוללין היין בסודר (פי' המשנ' להרמב"ם, שבת כ ב). שמים הפירות במכתש וכותשים ולוקחים מימיהם ושמים את המים על האש וכו' ומסירים קצפו ומורידים אותו מעל האש וצוללים אותו בבגד (אלישע הרופא, מפתח הרפואה, כ"י בריט' מוז'). ועוד ששתן העכור אם יזדכך ויצלול מעצמו או בצד האש יעיד על התחלת הבשול (טוביה כץ, מעשה טוביה ב, ארץ החדשה ה ד, פז:).

— נִפע', *נָצַל, נִצַּל, נִצְלַל, — א) שצללו אותו שנעשה צָלוּל: נותנין מים על גבי שמרים בשביל שיצלו8 (שבת כ ב). באר שנפל לתוכה חרסית או אדמה ימתין לה עד שתצל9 (פרה ח יא). יצללו המים המערבים בעפר ולא יעכרו (ירוש' נדה ב ו). — ובסהמ"א: השמן אסור לאכול ממנו עראי ולסוך ממנו עראי משירד לעוקה, פי' גומא שמתכנס ונצלל שם השמן (ר"י בן מלכי צדק, פי' מעשר' א ז). וליין מגיתו ששמריו מעורבין ולא ירדו שמריו לקרקעיתו ולא נצלל (ר"י עקנין, ס'' מוסר ד כו). — ב) °ובמשמ' הורד ושקע במים וכדו': וראיתי עוד אנשים שהם טבועים בהבלי שוא ונצללים בנבכי ההבל ונבוכים במעמקי שבולת האון ומשתקעים במרחבי יין (תרג' או"ד מיוחס לר' ברכיה הנקדן, MGWJ 1870 , עמ' 411). — ואמר הפיטן: כובלי יכביל כפורך בצול נצלל (ר' שמואל השלישי, פיוט לשיר השירים, גנזי שכטר ג, 77). בים כנצללו כעופרת ונקמלו כקנה וסוף ראום מתים וכו' (יוסף אלברדאני, מוליך לימין, שם שם, 95). — ואמר המשורר: בכו אחי וכו' עלי נחטף בלא יומו ונלקח בלא עתו כנצלל במצולות (אלעזר, בכו אחי, שם שם, 241).

— הִתפ', *נִצְטַלֵּל, נִצְתַּלֵּל, — כמו קל, צָלַל ושקע: למה נקרא שמה (של בבל) מצולה, שכל מתי מבול נצטללו10 שם (ר'יוחנן, שבת קיג:).

— פֻע', °צֻלַּל, — הורד למים והשקע בהם: ובשאון מי המלכויות צוללנו11 וכהתוך כסף בתוך כור באשם כן נתכנו (רסע"ג, בקשה, סדור רסע"ג, עח).

— הִפע', °הִצְלִיל, — הוריד ושִׁקֵּע במים וכדו', עשה שיִצְלֹל: וראו ישראל והכירו כל אחד שונאיו ונטלו כל כספם וזהבם ולאחר שראו נקמתם הצלילם הקב"ה כמו אבן (מדרש ויושע, תהומות יכסיומו, ביהמ"ד ילינק א, 46). כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם וכו' היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן בתוכו (רמב"ם, יסודי התורה ח א). יתלה בה שיכבדנה (שיעשה אותה כבדה) ויצלילנה למטה (משפטי בדיקת הריאה לרבי' יונה). — ואמר הפיטן: נותן תשועה לעם נברא, מצליל קמיהם בעברה (ר' משה בר קלונימוס, תודה, סדר אחרון פסח). מרכבות צרים עובדי האליל, נער בם להשקיע ולהצליל (אופל המוני, יוצ' ח פסח, מחז' איטל' א, קכו.). הצללת מוני והצלת המוני (נשמת חוגגי, א פסח, קרוב' ארג'יל). טפשת לב מקשה לבו והצללתו בים עם רכבו (שמואל, אז תכלית, גנזי שכטר ג, 27). עיניהם נשאו, והנה צרים באו, להצליל עצמם דאו, ובשרם אל תיראו (יוסף אלברדאני, אמונת ראשונים, שם שם, 105). ומצרים כלו בתוך ים הצלילו (שם שם, 119). השפיל זדון קמים הלוחמים תמים הצליל בלב ימים כל סואן בשאון (על מה בני תבל, אור בקר חס, ויניציה, כז.). — ואמר המשורר: אשר הפילוך וגם השפילוך וים הצלילוך ובם אין לך מרים (יהודי בן ששת, את מי חרפת, תשו' תלמי' דונש, 8). — ובהשאלה, הִצְלִיל אלהים את החטאים, השליכם במצולות ים, כסה וכפר עליהם, ואמר הפיטן: שמצם העברת, דפים הצללת, קצפם השבת (ר"א קליר, ערב, קרוב' ב פסח). כלה חטאינו והצלילה, למשנה ישע עם זו להנצלה (רסע"ג, איך נפתח פה, סליח' לתענית, סדור רסע"ג, שמ). טיט נגרש תוכו תצליל, תוע זדון טמון ועליל (שלמה הבבלי, אם עונינו אנו, סליח' יום ז). חטאתינו במצולות ים תצליל (רגמ"ה, אמנם אנחנו, סליח' ד עשי"ת). חטאת נעורי תצליל, וים יהפכו כצליל (יצחק, יושב בסתר, סליח' יום ו). והצליל בים כל עון נאלח, כי אתה ה' טוב וסלח (דרוש נא ידידיך, סליח', סדור ארם צובא, תקלג:).

— הָפע', °הֻצְלַל, — כמו פֻע', ואמר הפיטן: פרעה וחילו כהצללו אדום מואב חלחלו, אז נבהלו (אופל המוני, יוצ' ח פסח, מחז' איטל' א, קכו:). ועי' פֻע', הערה.