1, ש"נ, צַפָּחַת, — כלי כעין כד קטן, גבוה וצר למים לקחתו לדרך ולשתות ממנו, ויחזיקו בו שמן וכיוצא בזה, Krug, Flasche; cruche, bouteille; jar, bottle: קח נא את החנית אשר מראשתו ואת צַפַּחַת המים ונלכה לנו ויקח דוד את החנית ואת צַפַּחַת המים מראשותי שאול (ש"א כו יא-יב). חי יי' אלהיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בַּצַפַָחַת והנני מקששת שנים עצים וכו' ויאמר וכו' כד הקמח לא תכלה וְצַפַּחַת השמן לא תחסר (מ"א יז יב-יד). ויבט (אליהו) והנה מראשותיו עגת רצפים וְצַפַַּחַת מים (שם יט ו). — ובסהמ"א: ויהי כבואם לשלחן והנושה בא לקחת עד מחה הצלחת ומצה הצפחת ממעל ומתחת ולא נמלאה האמתחת (ר"י חריזי, תחכ' ג, 37). שם אני נאסף עם מורשי לבבי על צפחת מים נאמנים כיורש עצר על תירוש ויצהר (פפנהים, ארבע כוסות, כוס ישועות א).