*, ש"נ, רק בצרוף צִפּוֹרֶת כְּרָמִים, — מין שרץ העוף, חגב, צרצר:  צפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהיא (חיבים על הוצאתה בשבת) שמצניעין אותה לרפואה (שבת ט ז). ארבה זה גובאי, סלעם זה הרשון, חרגול זה נפול, חגב זה גדיין, מה ת"ל למינהו למינהו ארבעה פעמים, להביא צפורת כרמים ויוחנא ירושלמית והצדיא ואת הערצוביא ואת הארזבונית (ר' אלעזר בר' יוסי, ספרא ויס, שמיני פרק ה). —  ובסהמ"א: צפורת כרמים מה היא אומרת שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי (פרק שירה). —  °וצִפּוֹרֶת כמו צִפּוֹר, ומ"ר °צִפּוֹרוֹת, ואמר הפיטן: יונה תמה נילקחה אם על בנים לולי רחמיך אשר כאב על בנים יקרא על רודפיה ציפורות וחיות ועופות וחופף עלינו כצפרים עפות (ינאי, ידך תמצא, קרוב' דבר', זולאי, רמו). — ואמר המשורר: ועת תרד עלי ידיו ישחק בה כצפורת ויתיר את כנפיה וכה יקרא באגרת (ר"ש הנגיד, שלח יונה, ברודי 65). — ומ"ר °צִפּוֹרִיּוֹת, צפוריות של מים: שהיו (ההרים) טסים כצפוריות של מים והיכאן שהיה רואה הב"ה מקום עמוק היה נותן בתוכו הר גדול וממלא אותו וכו' (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי ח כה).