*, רְמָשׁ, ש"ז, — עֶרֶב, ואמר הפיטן: דרשתיך בשמשי ורמשי1 (רשב"ג, ארוממך, רשות לעבודת יוה"כ). תהלתך להודות בקר ורמש (ר"י הלוי, לך אשר, דיואן ג, 192). חסדך בל תמש לנצב לפניך מאמש, עורך תפלות חמש מרמש ועד רמש (סליח' נעילה, סדור אר"צ, תריז:). רמש ההוא גדלו שמחות (יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, יוצ' שבת א חנוכה). בכל בקר מי יתן ערב נואמים, ברמש אומרים מי יתן יקרב אור ימים (מלך מלכים, סליח' ד עשי"ת). שכבתי רמשי על ערשי ואחלום כי אצא חפשי (ר"י נג'ארה, יחלום לבי, עולת שבת י). שמשי וגם רמשי אבקשך ידיד (יוסף פינסו, אסירי התקוה א, יג:) ברמש יום הרביעי כ"ח מן חדש שואל אשר הוא הרביעי מן החשבון העברי (מכ"י שומרוני משנת 1888-9, JQR XIV, עמ' 27).