1, ש"ז, — שם כולל לחיות הזוחלות והולכות בלט בלא להשמיע קול, Kriechtiere; reptiles: תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה וָרֶמֶשׂ וחיתו ארץ למינה (בראש' א כד). וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל הָרֶמֶשׂ הרמש על הארץ (שם שם כו). מאדם עד בהמה עד רֶמֶשׂ ועד עוף השמים (שם ו ז). וכל החיה למינה וכל הבהמה למינה וכל הָרֶמֶשׂ הרמש על הארץ למינהו (שם ז יד). כל החיה כל הָרֶמֶשׂ וכל העוף כל רומש על הארץ (שם ח יט). וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הָרֶמֶשׂ ועל הדגים (מ"א יח ג). והנה כל תבנית רֶמֶשׂ ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל (יחזק' ח י). ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה וכל הָרֶמֶשׂ הרמש על האדמה (שם לח כ). ותעשה אדם כדגי הים כְּרֶמֶשׂ לא משל בו (חבק' א יד). החיה וכל בהמה רֶמֶשׂ וצפור כנף (תהל' קמח י). — ובצרוף רֶמֶשׂ האדמה: ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רֶמֶשׂ האדמה למינהו (בראש' א כה). מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה מכל רמש האדמה למינהו (שם ו כ). וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים וְרֶמֶשׂ האדמה (הוש' ב כ). — וחיות אחרות שביבשה ובים: כל רֶמֶשׂ אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה (בראש' ט ג). זה הים גדול ורחב ידים שם רֶמֶשׂ ואין מספר חיות קטנות עם גדולות (תהל' קד כה). — ואמר בן סירא: במות אדם ינחל רמה ותולעה כנים ורמש (ב"ס גני' י יא). — ומ"ר, *רְמָשִׂים, ביחוד בצרוף שקמים ורמשים: שמונה שרצים האמורים בתורה הצדן והחובל בהן חייב ושאר שקצים ורמשים החובל בהן פטור (שבת יד א). אכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים וכו' אינו נעשה בן סורר ומורה (סנה' ח ב). המפלת כמין דגים חגבים שקצים ורמשים , אם יש עמהם דם טמאה (נדה ג ב). מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים בעולמו (ירוש' ברכ' ט ג). — ובסהמ"א: אמרו להן (המצרים) לישראל, צאו והביאו לנו שקצים ורמשים ונשחוק עמהן (סדר אליהו רבה ח, איש שלום, 41). יודוך ה' אלהינו תנינים וכל תהומות, ימים וכל נהרות, דגי הים וכל רמשי חלד וכו' (תוספות ותקונים לסדר רע"ג, מארכס, 24). ובאמרו כל נפש החיה אשר במים שקץ הוא לכם כגון שאר רמשי הים ורמשי האדמה (אהרן הקראי, גן עדן, טמאה וטהרה ה, קא.). — ואמר הפיטן: סוף לא תירש מרכושך אבל דעה כי רמש רפשך2 אשר יצא ממעיך הוא יירשך (את פני מבין, סליח' צו"כ, מחז' איטל' ב, קז.). הלעיטה רמש3 והיא משכה לעופר, הוערמו ועטו עלים ולא עדי (אזכר סלה, עבודת צו"כ, שם שם, קכט.). — ואמר המשורר: וגבה מבני גילו כגבה בני איש מבהמות או רמשים (רמב"ע, הריח מר, ברודי, קס). ונפשו חמדה עיש וכימה ואף כי זחלי עפר ורמשו (רשב"ג, בחר מהחלי, ב"ר א, 48). — °וכשם למיני רמשים שונים: רמש המרתוף (קעללער וואורם) ארבע עשרה (רגלים) (לינדא, ראשית למודים ו, כג.). רמש היומי (טאג טהירכען) אשר יחיה רק יום אחד (שם, כג:). מערכה החמישית הרמשים (אינזעקטען). (תולדות החיים).