1, פיו"ע, רְפָאָם, רְפָאתִיו, רְפָאתִים, רֹפֵא, רוֹפֵא, רֹפְאֶךָ, רֹפְאִים, רֹפְאֵי, רָפוֹא, רְפֹא, רְפוֹא, רָפְאִי, רְפָא, רְפָאָה, רְפָאֵנִי, אֶרְפָּא, אֶרְפָּאֵךְ, אֶרְפָּאֵהוּ, תִּרְפָּאֵנִי, יִרְפָּא, יִרְפָּאֵנוּ, יִרְפָּאֵם, — א) רָפָא את החולה ממחלתו, רפא את מחלתו, גרם להם שיבריאו, heilen; guérir; to heal: וַיִּרְפָּא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהתיו וילדו (בראש' כ יז). ושבו עד יי' ונעתר להם וּרְפָאָם (ישע' יט כב). ביום חבש יי' את שבר עמו ומחץ מכתו יִרְפָּא (שם ל כו). דרכיו ראיתי וְאֶרְפָּאֵהוּ ואנחהו ואשלם נחמים לו וכו' אמר יי' וּרְפָאתִיו (שם נז יח-יט). רְפָאֵנִי יי' וארפא הושיעני ואושעה (ירמ' יז יד). כי אעלה ארכה לך וממכותך אֶרְפָּאֵךְ (שם לז יז). הנני מעלה לה ארכה ומרפא וּרְפָאתִם (שם לג ו). לכו ונשובה אל יי' כי הוא טרף וְיִרְפָּאֵנוּ יך ויחבשנו (הוש' ו א). ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו ולא ידעו כי רְפָאתִם (שם יא ג). חנני יי' כי אמלל אני רְפָאֵנִי יי' כי נבהלו עצמי (תהל' ו ג). יי' אלהי שועתי אליך וַתִּרְפָּאֵנִי (שם ל ג). יי' חנני רְפָאָה נפשי כי חטאתי לך (שם מא ה). ישלח דברו וְיִרְפָּאֵם (שם קז כ). וישמע יי' אל חזקיהו וַיִּרְפָּא את העם (דהי"ב ז יד). — ועם למ"ד היחס, רפא לחולה, לחלאים: אל נא רְפָא נא לה (במד' יב יג). שוב ואמרת אל חזקיהו וכו' הנני רֹפֵא לך (מ"ב כ ה). וירא אפרים את חליו ויהודה את מזרו וילך אפרים אל אשור וכו' והוא לא יוכל לִרְפֹּא לכם ולא יגהה מכם מזור (הוש' ה יג). בְּרָפְאִי לישראל ונגלה עון אפרים (שם ז א). הסלח לכל עונכי הָרוֹפֵא לכל תחלואיכי (תהל' קג ג). הָרוֹפֵא לשבורי לב ומחבש לעצבותם (שם קמז ג). כי גדול כים שברך מי יִרְפָּא לך (איכ' ב יג). — ובלי השלמה: אני אמית ואחיה מחצתי ואני אֶרְפָּא (דבר' לב לט). ונגף יי' את מצרים נגף וְרָפוֹא (ישע' יט כב). עת להרוג ועת לִרְפּוֹא (קהל' ג ג). — ובהשאלה, רָפָא האל את משובת העם: אֶרְפָּא משובתם אהבם נדבה (הוש' יד ה). — ובמשמ' פ"ע, רָפָא לחולה, הוטב לו: פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב וְרָפָא לו (ישע' ו י). ועי' רֹפֵא. — ובתו"מ: אי זו היא (תפלת) שבע מעין שמונה עשרה דשמואל וכו' הביננו, רצה תשובתינו, סלח לנו, גואלינו, רפא חליינו, ברך שנותינו (ירוש' ברכ' ד ג). — ובתפלה: סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים (תפלת י"ח). ברוך אתה יי' רופא חולי עמו ישראל (שם).

— נִפע', נִרְפָּא, נִרְפְּאוּ, הֵרָפֵא, אֵרָפֵא, תֵּרָפְאוּ, תֵּרָפֶא, יֵרָפְאוּ, — נִרְפָּא החולה, הבשר, הנגע, שרפאו אותו: ובשר כי יהיה בו בערו שחין ונִרְפָּא (ויקר' יג יח). ואם בעיניו עמד הנתק ושער שחר צמח בו נִרְפָּא הנתק הוא (שם שם לז). וראה הכהן והנה נִרְפָּא נגע הצרעת מן הצרוע (שם יד ג). יככה יי' בשחין מצרים ובעפלים ובגרב ובחרס אשר לא תוכל לְהֵרָפֵא (דבר' כח כז). השב תשיבו לו אשם אז תֵּרָפְאוּ (ש"א ו ג). למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הֵרָפֵא (ירמ' יה יח). רפאני יי' וְאֵרָפֵא הושיעני ואושעה (שם יז יד). — וְנִרְפְּאוּ המים במשמ' הוטבו: וְנִרְפּאוּ2 המים והיה כל נפש חיה אשר ישרץ אל כל אשר יבוא שם נחלים יחיה והיה הדגה רבה מאד כי באו שמה המים האל וְיֵרָפְאוּ וחי וכו' בצאתו וגבאיו ולא יֵרָפְאוּ למלח נתנו (יחזק' מז ח-יא). — ובלי נושא, נִרְפָּא לחולה, הוטב לו מחליו: מוסר שלומנו עליו ובחברתו נִרְפָּא לנו (ישע' נג ה). ועי' ב. רָפָה, נִפע'.

— פִע', רִפִּאתִי, רִפֵּאתֶם, רִפִּאנוּ, רַפֹּא, רַפֵּא, יְרַפְּאוּ, — רִפֵּא את החולה, את המכה, את הארץ, כמו קל: וַיְרַפְּאוּ את שבר עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום (ירמ' ו יד). רִפִּאנוּ2 את בבל ולא נרפתה (שם נא ט). את הנחלות לא חזקתם ואת החולה לא רִפֵּאתֶם ולנשברת לא חבשתם (יחזק' לד ד). הנה אנכי מקים רעה בארץ הנכחדות לא יפקד הנער לא יבקש והנשברת לא יְרַפֵּא (זכר' יא יו). — ורִפֵּא (את החולה, הפצוע) במשמ' דאג לכך שירפאוהו: אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה רק שבתו יתן וְרַפֹּא יְרַפֵּא (שמות כא יט). ורִפֵּא את המים, עשה שייטבו, שלא יגרמו למחלה: ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח ויאמר כה אמר יי' רִפֵּאתִי למים האלה לא יהיה משם3 עוד מות ומשכלת (מ"ב ב כא). — ורִפֵּא, למזבח ההרוס, תקן אותו, את שבריו: ויאמר אליהו לכל העם גשו אלי ויגשו כל העם אליו וַיְרַפֵּא את מזבח יי' ההרוס (מ"א יח ל). — ובתו"מ: לקתה חייב לרפאותה, אמר הרי גטה וכתובתה, תרפא את עצמה, רשאי (כתוב' ד ט). המודר הנאה מחברו ונכנס לבקרו עומד אבל לא יושב ומרפאהו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון (נדר' ד ד). רפוי, הכהו חיב לרפאותו (ב"ק ח א). מחמין חמין לחולה בשבת בין להשקותו ובין לרפאותו (תוספת' שבת טו טו). מעשה בר' אלעזר בן דמה שנשכו נחש ובא יעקב איש כפר סמא לרפאותו (שם חול' ב כב). שכשם שהוא זקוק לרפאת את זה כך הוא זקוק לרפאת את זה (מכי' משפטים, מסכ' דנזיקין ו). לאחד שגנב נרתיקו של רופא, עם כשהוא יוצא נפצע בנו, חזר אצלו א"ל אדוני הרופא רפא את בני, א"ל לך והחזר את הנרתק שכל מיני רפואות נתונין בו ואני מרפא את בנך (ר' יודה בן פזי, ירוש' ברכ'  ב). הלכה אצל הזקן והתיר לה הרי זו מקודשת, אצל הרופא וריפאה אינה מקודשת, מה בין זקן ומה בין רופא, זקן עוקר את הנדר מעיקרו, רופא אינו מרפא אלא מיכן ולהבא (שם כתוב' ז ט). כאן בשיש לו מי ירפאנו וכאן בשאין לו מי ירפאנו (ר' יוסי, שם שם יג ב). הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך יי' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה וכו' ותרפאני וכו' לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאת אלא שנהגו (ר' אחא, ברכ' ס.). ורפא ירפא, מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאת (דבי רבי ישמעאל, שם שם). אסור לעמוד בקרקעיתה של דיומסת מפני שמעמלת ומרפא (ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן, שבת קמז:). לאחד שנשברה רגלו וחיתה, מצאו רופא ואמר לו כלך אצלי שאני שוברה וארפאנה (מו"ק כא:). רפאל בא לרפאות את אברהם (ד"א ד). כל מה שהכה הקדוש ברוך הוא בעולם הזה מרפא אותן לעתיד לבא (מד"ר בראש' צה). לרופא שבא לרפאות בלשונו נשוך נחש (שם במד' כ). למלך שהיה בנו חולה, הוליכו למקום אחד לרפאותו (שם שם כג). — ובסהמ"א: ובדבר הזה מרפאין (נביאי השקר) בדבורם את שכבר העתיד לבא עליהן (רש"י, ירמ' ו יד). ומזאת היגיעה לא יוכל לרפאת מזור (ראב"ע, יסוד מורא א).

— הִתפע', הִתְרַפֵּא, — הלך ונרפא, רפא את עצמו: וישב יורם המלך לְהִתְרַפֵּא ביזרעאל מן המכים אשר יכהו ארמים ברמה (מ"ב ח כט; וכעין זה שם ט יה; דהי"ב כב ו). — ובתו"מ: החושש בשניו וכו' מטבל הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא (שבת יד ד). מי שנפרקה ידו או רגלו וכו' רוחץ הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא (שם כב ו). עשה לך שרף וכו', והיה כל הנשוך וראה אותו וחי, וכי נחש ממית או נחש מחיה, אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים היו מתרפאים ואם לאו היו נמוקים (ר"ה ג ח). האחין השותפין וכו' חלה ונתרפא נתרפא משל עצמו (ב"ב ט ד). עבר עברה שיש בה שני לאוין וכו' לוקה ומתרפא וחוזר ולוקה (מכ' ג יא). מתרפאין מהן (מהעכו"ם) רפוי ממון אבל לא רפוי נפשות (ע"ז ב ב). נותנין רטייה על גבי מכה מערב שבת והיא מתרפ' והולכת בשבת (ירוש' שבת א ה). גרמני עבדיה דר' יודן נשיא נשכו כלב שוטה והאכילו מחצר כבד שלו ולא נתרפא מימיו (שם יומא ח ה). אם נולד בן זכר באותה המשפחה נתרפאת כל המשפחה (ר' לעזר, שם מו"ק ג ז). מי שיש לו מי ירפאנו אפי' רפואת נפש לא ירפנו שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות (ר' יוסי, שם כתוב' יג ב). בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה (ר' יוחנן, פסח' כה.). רפואה שיש לה קיצבה נתרפאת מכתובתה (רשב"ג, כתוב' נב:). אדם חש בעיניו נותן ממון לרופא ספק מתרפא ספק אינו מתרפא וכו' (רבי אבהו, שם קה.). ר' יהודה מתיר בשבורה מפני שאינה יכולה להתרפאות ולחיות (ע"ז טז.). לעתיד לבא הכל מתרפאין חוץ מנחש וגבעונים (רבי לוי, מד"ר בראש' כ). משה וכו' כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל לדבר דברים (שם דבר' א). לאחד שלקה ברגליו וחזר על כל הרופאים להתרפאות ולא נתרפא ובא אחר ואמר לו אם אתה מבקש להתרפאות, בדבר קל אתה מתרפא, טפול לך גללי בהמה (ר' יהודה ברבי סימון, שם שה"ש ב, כתפוח).

— פֻע', °רֻפָּא, — שרִפְּאוּ אותו: הכוני וכו' בהיותו ניעור משנתו ובעל החשק מרופא מחשקו אומר הלמוני כלומר היין והחשק ולא הרגשתי והכוני ולא חליתי (זרחיה מברצלונה, משלי כג, השחר שנה ב, 301).