פ"י, רְפָה, אֶרְפָּה, תִּרְפֶּינָה,  — כמו א. רָפָא: שובו בנים שובבים אֶרְפָּה משובתיכם (ירמ' ג כב). הרעשתה ארץ פצמתה רְפָה שבריה1 כי מטה (תהל' ס ד). כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידו תִּרְפֶּינָה (איוב ה יח).

— נִפע', נִרְפָּתָה, נִרְפְּאוּ, הֵרָפֵה, יֵרָפוּ, — נִרְפָּה, כמו נִרְפָּא: ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח ויאמר כה אמר יי' רפאתי למים האלה לא יהיה משם עוד מות ומשכלת וַיֵּרָפוּ המים עד היום הזה (מ"ב ב כא-כב). ככה אשבר את העם הזה ואת העיר הזאת כאשר ישבר את כלי היוצר אשר לא יוכל לְהֵרָפֵא עוד (ירמ' יט יא). רפאנו את בבל ולא נִרְפָּתָה (שם נא ט). המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה וכו' וַנִרְפּאוּ המים (יחזק' מז ח).

— פִע', יְרַפּוּ, — כמו רִפֵּא: וַיְרַפּוּ את שבר בת עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום (ירמ' ח יא). — ובתו"מ: אפילו עלו בו צמחים מחמת המכה ונסתרה המכה חייב לרפותו (ר' יהודה, תוספת' ב"ק ט ה). שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות שבחו של מקום והאמצעיות צרכן של בריות, חנינו דיעה, חננתנו דיעה וכו' רפא חליינו ריפית חליינו וכו' (ריב"ל, ירוש' ברכ' ב ד). נאמן הרופא לומר קמיע זה מומח' ריפיתי בו שניתי ושילשתי (ר' אבהו בשם ר' יוחנן, שם שבת ו א). כל שהוא מן השפה ולפנים מרפין אותו בשבת (חבריי' בשם ר' בא בר זבדא, שם שם יד ד). עין שמרדה מרפין אותה בשבת (בשם ר' יוחנן, שם שם). מעשה בר' אלעזר בן דמה שנשכו נחש ובא יעקב איש כפר סמא וכו' לרפותו (שם שם). שאם כוויו בשפוד וכו' או שהטיל עליו שלג או צינים במקום שאינו נראה חייב לרפותו (שם ב"ק ח א). לעתיד לבא הקב"ה מעלה מגן עדן אילנות משובחים, ומה הוא שבחן שהן מרפין את הלשון (מד"ר דבר' א).

— הִתפע', *הִתְרַפָּה, — כמו הִתְרַפֵּא: נותנין רטייה על גבי מכה מערב שבת והיא מתרפ'2 והולכת בשבת (ירוש' שבת א ו). מתני' אמרה כן שאין מתרפין מגילוי עריות ותני כן לפיכך הותר מכלל שבת ולא הותר מכלל נערה מאורסה, הותר מכלל שבת ולא להתרפות ודכוותה לא הותר מכלל נערה מאורסה אפי' להתרפות (ר' חונא, שם שם יד ד). שאין מתרפין משפיכות דמים (ר' חנינא, שם שם). ומתרפין מהן רפוי ממון (ר' אבהו שם ע"ז ב ב). לא א"ר יהודה אלא בשבורה שאינה יכולה להתרפות (שם שם א ה). בהמה שאכלה כרשינין לא יריצנה בחצר בשביל שתתרפה (שבת נג:).