1, ש"נ 2, מ"ר רְפָתִים, – דיר או מוסך בשביל הבקר, Stall; étable; stable, cow-shed: גזר ממכלה צאן ואין בקר בָּרְפָתִים (חבק' ג יז). – ובתו"מ: מצאה ברפת אין חייב בה (ב"מ ב י). לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חברו ולא רפת בקר, באמת ביין התירו אבל לא רפת בקר (ב"ב ב ג). המוכר מקום לחברו לבנות לו בית חתנות לבנו וכו' בונה ארבע על חמש, ד"ר עקיבא, ור'  ישמעאל אומר רפת בקר הוא זה, הרוצה לעשות רפת בקר בונה ארבע על שש (שם ו ד). הזבל היוצא מן התנור מה שהוא קולט הרי הוא שלו, שברפת ושבחצר הרי הוא של בעל החצר (תוספת' ב"מ ח כט). זבל שבמבוי מסלקו לצד, שברפת ושבחצר מוציאו לאישפה (ירוש' פסח' ד ח). חורי הבית וכו' ורפת בקר ולולין ומתבן וכו' אין צריכין בדיקה (ת"ר, בבלי שם ח.). – ובסהמ"א: אפילו שכר טרקלין גדול בדינר בשנה או רפת קטנה בדינר בכל יום אין לו אונאה (שו"ע חו"מ אונאה רכז). – ואמר הפיטן: יאסר כבהמות בתוך רפתו וככלב יאכל את רפתו (עזרא הבבלי, תוכחת מוסר ה, כב:). נר שבת וחנוכה מאור עיפתך, פטר שור וחמור בכורי רפתיך (ר' אליה הזקן, אזהר', קבץ מע"י גאו', 57). מגן אלקים גורשו פותים, מעיקשי גא לחרוש כמיתים, מעמק יה לשרך כבני רפתים (משלם בן קלונימוס, אשוחח נפלאותיך, עבודה, Elbog. Stud., 127). – ואמר המשורר: מי אשר שת בית אלהים כבית רפת והיא חטאת וחובה (ר"ש הנגיד, הירהב, בן תהלים, ששון, נ; הברמן ג, 19).