מ"ר רַצֵּי, — מלה מסֻפּקה: גער חית קנה עדת אבירים בעגלי עמים מתרפס בְּרַצֵּי כסף1 (תהל' סח לא). — ובסהמ"א, במשמ' מטיל מתכת: וקושרים לצואריהם קשרי רצי זהב מלותיו (ר"י חריזי, תחכ' טז, 161). שנדרה אשה זו שלא תנשא בלא רשותו הולך בדרך לא טוב ומעגן אותה עד שתרצנו ברצי כסף שו"ת ר"נ גירונדי לב, ד"ה מעתה לנדון. יען הסיתוהו הסוחרים הנוצרים אשר שם וניסת ונתרפס ברצי כסף ונשתמד שם (ריב"ש צג). ויהי היום בני חברה אחרת היו מבקשים להם מלמד באו ופתוהו ברצי כסף בכפלים ממה שהיו נותנים לו בני חברה זו (שו"ת מהר"י מטראני א ב). העל רצי כסף עשקת ורצת (ר"י הפניני, בחינות עולם ט). — ואמר הפיטן : בעבור נמכרו יונים ליונים שנים מאה ושמונים ברצי כסף להתרפס יאתיו חשמנים לחשמונים נתנו לאוצר המלאכה זהב דרכמונים (מנחם ברבי מכיר, אודך כי עניתני, יוצ' שבת ב חנכה). — ואמר המשורר: יבואון מקצה ארץ בחונים בכור עוני וחפציהם חרוצים, ליד נדבה ברצי הכספים להעשיר כל ובצרורות חרוצים (רמב"ע, הענק א, ברודי, שי). התתרפס ברציהן ותשכב בשלמתן ולא תשיב עבטן (יצחק בן עזרא, פניני שיר, שעה"ש 161). וטוריו רצופים ברצי כספים בכור בין צרופים ובלב יצוקים (ר"י חריזי, תחכ' א, 26). בתכלת רקיע יעל ירח, ישליך רצי כספו מרום ושפל (יל"ג, דוד ומיכל ז, 63).