פ"י, — רצע אדם את עבדו במרצע באזנו, קשר אותו באזנו לדלת1: והגישו אל הדלת או אל המזוזה וְרָצַע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעלם (שמות כא ו). — ובתו"מ: ועורפין את העגלה ורוצעין עבד עברי וכו' (תוספת' מו"ק ב יא). ביום רוצעים, בלילה אין רוצעין (ספרי דבר' קכ). אין רוצעים אלא במלת (ר' יודן בריבי, שם שם קכב). בכל רוצעין אפילו במספר (מס' עבדים ג). — *ובמשמ' הלקה ברצועה: כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו כופתו והקב"ה רוצעו (רב המנונא, קידוש' ע.). — *ובינו' פָעוּ': חוטמו בלום וסולד ונוטף, אזניו צומות ואזניו רצועות ועיניו תרוטות ועיניו מצודניות וכו' (תוספת' בכורות ה ג). — ובסהמ"א: יכול שתהא המזוזה כשרה לרצוע עליה (רש"י, שמות כא ו). — ואמר הפיטן: שנת החמישים ונטשתה (את הארץ) וגם הרצוע בה יפקח (רסע"ג, תרי"ג מצות, סדור רסע"ג, קנט). — ואמר המשורר: וארצע את בני חורין באוזן ולי אוזן למודע רצועה (ר"ש הנגיד, נשמה מאשר תתאו, ששון טו; שם, הברמן ג, 6). אני זר מקהת אם לא אשו תנוכי הזמן הרע רצועים (הוא, דבריך, שם, מח; שם שם ב, 54). יום כל עבדים יהיו מתפרצים מאת אדוני אהיה רצוע (ר"י הלוי, גבר זמן, זמורה ג, 290). גברי נפשי, לך נפשי רצועה במרצע חסדים מעלומים (ר"י בן סהל, ויש אישים, JQR 1913, עמ' 81). הנה אזני לדלת ניבך רצועה (ר"י חריזי, תחכ' מ, 315). אני מן הידידים לא ידעתם וכמה לעבדתך רצועים (משלם דאפיאירה, עלמות הן, ידיעות מכון שוקן ד, עז). רצע זמן אזני לעולם לעבד, צר לי מי יתן אהי גוע (עמנו', מחב' א, הברמן, 26).

— נִפע', *נִרְצַע, בינ' נִרְצָע2, — נרצע העבד, נרצעה האזן, רצעו את אזן העבד: הנרצע נקנה ברציעה (קידוש' א ב). מה ראתה אוזן לרצע יותר מכל האיברים כולן (תוספת' ב"ק ז ה). נרצע מנין (שיוצא בגפו), ת"ל והוא יצא בגפו, להביא את הנרצע (מכי' נזיקין ב). מה ראה העבד הזה לירצע באזנו יותר מכל איבריו (ירוש' קידוש' א ב). אין הכהן נרצע שמא ייעשה בעל מום וייפסל מן העבודה (ר"מ, שם שם). המוכר עצמו אינו נרצע, מכרוהו ב"ד נרצע (בבלי שם יד:). נרצע שמסר לו רבו שפחה כנענית והגיע יובל וכו' ואינו רוצה לצאת (מסכ' עבדים ג). — °ובהשאלה: אך אם ינצחוהו, יתחדשו בו תכונות הנרצעות לעבודת התאות יקראו התכונות ההם מדות רעות (מאזני צדק לאלגזלי, 32).

— פִע', *רִצַּע, ריצע, — הכה ברצועה: משל לאחד שסרח בעיר, מסרוהו לרוצען3 וריצעו היה קשה מן הרוצען, מסרוהו לבעל זמורה וחבטו וכו' (תוספת' סוט' טו ז).

— הִתפע', *הִתְרצֵּעַ, — לקה ברצועה: ראה כמה דיו משתפך וכמה קולמוסין משתברין וכמה ינוקין מתרצעין (תנחו' בובר, צו י).

— פֻע', °רֻצַּע, — לקה ברצועה, ואמר הפיטן: עונש כהן גדול וכהן הדיוט להתרותם פן ירוצעו ברצועות כויה (רי"צ בר ראובן, אספרה אל חק, אזהרות, כז.). — וכמו נִפע', ואמר המשורר: מרוצע4 כמו עבד להשיג רצון קונו ואליו להתרצות בפחדו ואימותיו (רמב"ע, או ראב"ע, בשם אל, כהנא א, 193).