רִשָּׁיוֹן, ש"ז, – מתן הוראה, היתר מצד המלכות, Anordnung, Erlaubnis; instruction, permission: ויתנו כסף לחצבים ולחרשים וכו' להביא עצי ארזים מן הלבנון אל ים יפו כְּרִשְׁיוֹן כורש מלך פרס עליהם (עזר' ג ז). – ובסהמ"א: וידעו כל ישראל כי נאמן בית נגידי להיות לפני יי' עד עולם וכי אני עוצר בעם יי' אחריו ברשיון אדוננו ראש הגולה (גנזי מצרים, מט). ויעד בם אז טיטוס לאמר השמרו לכם ואל תוסיפו עוד לא לדבר דבר ולא לעשות בלעדי רשיוני (יוסיפון פב). – ואמר המשורר: ובסוד גשמות אם הוא בדמות לדעת זאת אין לך רשיון (משלם בן שלמה דאפיאירה, אנשי מינות, ברודי, ידיעות מכון שוקן ד, לד). – °ובמשמ' רצון, ואמר הפיטן: שבויי חנם מכורי בלא כסף שואגים בתפלה ומבקשים רשיון (שמואל הכהן, מלאכי רחמים, סליח' יום ג). – ואמר המשורר: ואדירים נתונים על ארצות ברשיונו, וברצונו קטולים (ר"ש הנגיד, הלי תעש, דיואן, הברמן א, 17). ידברו ואכן ברשיונך ויעשו ואולם ברצונך (ר"י הלוי, אלהים אל מי, זמורה ח, 305). לאלהים עליון מלאך הריון ושלוחי רשיון רצונו משלימים (משלם בן שלמה דאפיאירה, בחזות בנבואה, ברודי, ידיעות מכון שוקן ד, נה). כל המצוים מלבדו הם מתפעלים סרים למשמעתו וכו' רשיון1 וחפץ לא יהי בהם, אכן רצונו עם גזרתו (עמנואל, אפתח בכנור, מחב' ד, הברמן, 147). – °ובמשמ' רשות ולא חובה, בחירה, דבר נתון לבחירתך: וכן אמר החכם, דע כי שנים הם פקודים אצלך מאל והוא שמם במו רשיונך, או תאחוז עשרך ותן עשרונך או תעזוב עשרך וקח עשרונך (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ז, ואל ירגיל). – °ובמשמ' רָשׁוּת ושלטון, ואמר הפיטן: רגליו (של האדם) למטה וראשו למעלה כי רישיונו במטה ובמעלה (ינאי, אז מאתים, קרוב' ויקר', זולאי, קלא). בטח בה לב בעלה, בשלטון אשר נתן לה, ברשיון אשר הואמן לה (הוא, אשת חיל, זולאי, ידיעות מכון שוקן ו, רטז). – °ובצרופים רשיון עליה וכדו', תעודת רשיון ממשלתית, נוהג בספרות ובדיבור.