קל לא נמצא.

— פֻע', רֻתְּקוּ, — רֻתַּק, נאסר ונקשר בכבלים, ברתוקות, geffesselt werden; être enchaîné; to be fettered: ועל נכבדיה ידו גורל וכל גדוליה רֻתְּקוּ בזקים (נחו' ג י). — ואמר המשורר: שבת משוש תפים והגיל נאסף יום רתקו רגליו ויום נאסרו (רשב"ג, בימי יקותיאל, ביאליק־רבניצקי א, 56). בזיקי גוף ותאות עיר ירותק (לוי בן אברהם, בתי הנפש והלחשים א, ידיעות מכון שוקן ה ל). ועבתות אהבה בם יחד רתקו לב אם ובתה הכֻלן נתקו (יל"ג, אם מבכה על בתה, שירי יל"ג א, 87).

— נִפע', °נִרְתַּק, — נקשר1: גבוהים הרקיע ונטם ומראם תמיד נרתקים, גם ידו יסדה יסודות וארקים (שלמה הבבלי, אומץ דר חזקים, יוצר שבת ג אחה"פ). משוכי בחבלים לאסרם, נרתקים בעבתות שזורם (מנחם בר' מכיר, אחור וקדם, זולת הפס' א). ובשלשתן יתחזק הגוף וירתק (ר"י חריזי, לשון הזהב, דברי חפץ).

—  פִע', °רִתֵּק, — כבל וקשר יחד, binden, fesseln; lier, enchaîner; to bind, fetter: חמשים מצות ריתק בכלל לא תרצח (רסע"ג, אזהרות, סדור רסע"ג, רז). הקשת לברית ריתק (הוא, באדני יצדקו, עבודת יוה"כ, שם, רפב). והסת אין להפך אך ביפתק, לווטא למכחש יש לרתק (רב האי גאון, שערי שבועות, קבוצ' קונטר', ל:). רתק חול לתהום (ר"ש בן יצחק, אדון אמנני, קרוב' א שבוע'). הם יחליפו ירתקו חבל כחם ברוח פיו וצבאותם (שלמה אוליוירו, אגר' אילת אהבים, י.).