שִׁגּוּשׁ

° 1, ש"ז, — מהומה, בהלה, פרעות, Störung, Unruhe; trouble, émeute; trouble, disturbance: ומשום (אלו) מהומות ושמדות ושגושים שהיו באותו זמן לא שמשו התלמידים כל צרכן (אגרת ר' שרירא גאון, דף ג). שהיו כאלה אובדות בשיגוש החרבן והשמד ומחלוקת בית שמאי ובית הלל (שם, דף ד). המהומה, שגוש, קול בהלות (רש"י, דבר' כח כ). ונפטר אבי וכו' ולא זכיתי להתעסק בו כי הייתי במיני תחלואים יוצאים ובאים ושגושים ושבושים במדינה ובדרכים (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 39). וקרא הוא את השיעור הזה הסכמה ותקנה כדי שלא יבא אדם לידי שיגוש (שערי צדק, תשו' גאונ' לג, נא). וגם לא יפחד מאימת המהומות ושגוש הרהבים (ברכיה הנקדן, הוצ' גלנץ, פסקה יג). לפיכך צריך להתקין פעולתם בפרטות בכדי להבריאם ולהחכימם, להפרותם ולהמציא להם מחסורם למנעם מן השיגוש והבטלה ולבצרם מצר ואויב (אגרות החכמה א, מודע לבינה, ה). — ואמר המשורר: הן יום רבו גזר תעניתא קם עם בניו בתפלה ועלמא, שגוש עד לטרדם מלאך אתא (משה ריאטי, מקדש מעט, היכל, ז).



1 [ע"פ הארמ' שבתו"מ.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים