פ"ע, שָׁגִיתִי, שָׁגוּ, שֹׁגֶה, שֹׁגִים, לִשְׁגּוֹת, אֶשְׁגֶּה, תִּשְׁגֶּה, יִשְׁגֶּה, תִּשְׁגּוּ, יִשְׁגּוּ, — א) שגו הצאן מדרכם, ובהשאלה שגה האדם ממצות האל וכדו', תעה מדרכו, טעה, to stray, err; (ab)errer;  (ab)irren: יִשְׁגּוּ צאני בכל ההרים ועל כל גבעה רמה ועל פני כל הארץ נפצו צאני (יחזק' לד ו). גערת זדים ארורים הַשֹּׁגִים ממצותיך (תהל' קיט יא). סלית כל שֹׁגִים מחקיך כי שקר תרמיתם (שם שם קיח). — ושגה בדבר, טעה בו: וגם אלה ביין שָׁגוּ ובשכר תעו כהן ונביא שָׁגוּ בשכר נבלעו מן היין תעו מן השכר שָׁגוּ בראה פקו פליליה (ישע' כח ז). — ובלי השלמה: ויאמר שאול חטאתי שוב בני דוד כי לא ארע לך עוד וכו' הנה הסכלתי וָאֶשְׁגֶּה הרבה מאד (ש"א כו כא). עוונותיו ילכדנו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך הוא ימות באין מוסר וברב אולתו יִשְׁגֶּה (משלי ה כב-כג). הורוני ואני אחריש ומה שָׁגִיתִי הבינו לי (איוב ו כד). ואף אמנם שָׁגִיתִי אתי תלין משוגתי (שם יט ד).1 — ואיש שֹׁגֶה, איש שדרכו לטעות, כסיל: וכן תעשה בשבעה בחדש מאיש שֹׁגֶה ומפתי וכפרתם את הבית (יחזק' מה כ). — ובהחלשת ההוראה המקורית, אף ללא כוון לגנאי, שגה האדם ביין, באשה, כאלו השׁתכר בהם2: אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירוך בכל עת באהבתה תִּשְׁגֶּה תמיד ולמה תִשְׁגֶּה בני בזרה ותחבק חק נכריה (משלי ה יט-כ). לץ היין המה שכר וכל שֹׁגֶה בו לא יחכם (שם כ א). — ואמר בן סירא: רודף חרוץ לא ינקה ואוהב מחיר בו ישגה (ב"ס גני' לד ה). — ובסהמ"א: וזו תשובת רש"י ושכתבת על היקף וכו' ואני כבר נשאלתי על זאת והשבותי כדברי האומר שיש היקף ושגיתי בה (אור זרוע להרי"ץ מוין, סוכה ולולב שטו, סט.). אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בחבל וריק (רמב"ם, תשובה ג ד). חקר תענוג המתענגים האוכלים ושותים וחוגגים ובאהבת העלמות שוגים ויחבקו חיק נכריה ובזרה שוגים (רש"ט פלקירא, המבקש, יד). הכניס שורו לחצר חבירו שלא ברשות וכו' אם הזיקו בעל החצר פטור, שיכול לומר כיון שהכניסו שלא לדעת לא ידעתי בו עד ששגיתי (שו"ע חו"מ, נזק' שצ"ח). עורה לתמר אהובתך ושגה באהבתה ואל תשגה עוד בחזיונות שוא (מאפו, אהבת ציון, 210). — °ובמשמ' שגג, ואמר המשורר: והיו מתמול שגים והיום להרגני בערמה הם מזידים (רשב"ג, אהה לי מזמן, ביאליק-רבניצקי א, 63). — ואמר הפיטן: באורח נתיבותיך תהלך כשוגה (עזרא הבבלי, תוכח' מוס' י, סז.). — בינו' פעוּ', °שגוי: השגויה אנכי השגיתיה לי והשלמתיה (מנחם, מחברת, תטא).

— הִפע', מַשְׁגֶּה, תַּשְׁגֵּנִי, — הִשְׁגָּה, השגה ראובן את שמעון, עשה שישגה ויתעה בדרכו: ארור מַשְׁגֶּה עור בדרך (דבר' כז יח). מַשְׁגֶּה ישרים בדרך בשחותו הוא יפול (משלי כח י). — ובהשאלה: בכל לבי דרשתיך אל תַּשְׁגֵּנִי ממצותיך (תהל' גיט י).3 — ואמר בן־סירא: כי רבים הפחיז זהב והון השגה לב נדיבים (ב"ס גני' ח ב). — ובסהמ"א: ומגזרתו אנכי אחטנה, השגויה אנכי השגיתיה לי והשלמתיה4 (מנחם, מחברת, חטא). אל תשגני עד גמרך אותו המאמר לכל הפחות (הקד' ס' הברית). — ואמר המשורר: השגנו נעורים בארח לא סללה הליכותי ועל מעגל תעה מרוצתי (יהודה אבן גיאת, מבין עפאים, שעה"ש 124).