פ"ע, שָׁגִיתִי, שָׁגוּ, שֹׁגֶה, שֹׁגִים, לִשְׁגּוֹת, אֶשְׁגֶּה, תִּשְׁגֶּה, יִשְׁגֶּה, תִּשְׁגּוּ, יִשְׁגּוּ, — א) שגו הצאן מדרכם, ובהשאלה שגה האדם ממצות האל וכדו', תעה מדרכו, טעה, to stray, err; (ab)errer; (ab)irren: יִשְׁגּוּ צאני בכל ההרים ועל כל גבעה רמה ועל פני כל הארץ נפצו צאני (יחזק' לד ו). גערת זדים ארורים הַשֹּׁגִים ממצותיך (תהל' קיט יא). סלית כל שֹׁגִים מחקיך כי שקר תרמיתם (שם שם קיח). — ושגה בדבר, טעה בו: וגם אלה ביין שָׁגוּ ובשכר תעו כהן ונביא שָׁגוּ בשכר נבלעו מן היין תעו מן השכר שָׁגוּ בראה פקו פליליה (ישע' כח ז). — ובלי השלמה: ויאמר שאול חטאתי שוב בני דוד כי לא ארע לך עוד וכו' הנה הסכלתי וָאֶשְׁגֶּה הרבה מאד (ש"א כו כא). עוונותיו ילכדנו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך הוא ימות באין מוסר וברב אולתו יִשְׁגֶּה (משלי ה כב-כג). הורוני ואני אחריש ומה שָׁגִיתִי הבינו לי (איוב ו כד). ואף אמנם שָׁגִיתִי אתי תלין משוגתי (שם יט ד).1 — ואיש שֹׁגֶה, איש שדרכו לטעות, כסיל: וכן תעשה בשבעה בחדש מאיש שֹׁגֶה ומפתי וכפרתם את הבית (יחזק' מה כ). — ובהחלשת ההוראה המקורית, אף ללא כוון לגנאי, שגה האדם ביין, באשה, כאלו השׁתכר בהם2: אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירוך בכל עת באהבתה תִּשְׁגֶּה תמיד ולמה תִשְׁגֶּה בני בזרה ותחבק חק נכריה (משלי ה יט-כ). לץ היין המה שכר וכל שֹׁגֶה בו לא יחכם (שם כ א). — ואמר בן סירא: רודף חרוץ לא ינקה ואוהב מחיר בו ישגה (ב"ס גני' לד ה). — ובסהמ"א: וזו תשובת רש"י ושכתבת על היקף וכו' ואני כבר נשאלתי על זאת והשבותי כדברי האומר שיש היקף ושגיתי בה (אור זרוע להרי"ץ מוין, סוכה ולולב שטו, סט.). אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בחבל וריק (רמב"ם, תשובה ג ד). חקר תענוג המתענגים האוכלים ושותים וחוגגים ובאהבת העלמות שוגים ויחבקו חיק נכריה ובזרה שוגים (רש"ט פלקירא, המבקש, יד). הכניס שורו לחצר חבירו שלא ברשות וכו' אם הזיקו בעל החצר פטור, שיכול לומר כיון שהכניסו שלא לדעת לא ידעתי בו עד ששגיתי (שו"ע חו"מ, נזק' שצ"ח). עורה לתמר אהובתך ושגה באהבתה ואל תשגה עוד בחזיונות שוא (מאפו, אהבת ציון, 210). — °ובמשמ' שגג, ואמר המשורר: והיו מתמול שגים והיום להרגני בערמה הם מזידים (רשב"ג, אהה לי מזמן, ביאליק-רבניצקי א, 63). — ואמר הפיטן: באורח נתיבותיך תהלך כשוגה (עזרא הבבלי, תוכח' מוס' י, סז.). — בינו' פעוּ', °שגוי: השגויה אנכי השגיתיה לי והשלמתיה (מנחם, מחברת, תטא).
— הִפע', מַשְׁגֶּה, תַּשְׁגֵּנִי, — הִשְׁגָּה, השגה ראובן את שמעון, עשה שישגה ויתעה בדרכו: ארור מַשְׁגֶּה עור בדרך (דבר' כז יח). מַשְׁגֶּה ישרים בדרך בשחותו הוא יפול (משלי כח י). — ובהשאלה: בכל לבי דרשתיך אל תַּשְׁגֵּנִי ממצותיך (תהל' גיט י).3 — ואמר בן־סירא: כי רבים הפחיז זהב והון השגה לב נדיבים (ב"ס גני' ח ב). — ובסהמ"א: ומגזרתו אנכי אחטנה, השגויה אנכי השגיתיה לי והשלמתיה4 (מנחם, מחברת, חטא). אל תשגני עד גמרך אותו המאמר לכל הפחות (הקד' ס' הברית). — ואמר המשורר: השגנו נעורים בארח לא סללה הליכותי ועל מעגל תעה מרוצתי (יהודה אבן גיאת, מבין עפאים, שעה"ש 124).
1 [בשני מקומות באה צורת הפעל יִשְׁגּוּ או תִּשְׁגּוּ במקום שמדֻבר על שגגה ולא על שגיאה. כן בויקר' ד יג: ואם כל עדת ישראל ישגו, אחר נפש כי תחטא בשגגה (שם פס' ב) ולפני אשר נשיא יחטא ועשה וכו' בשגגה ואשם (שם פס' כב); ושוב בבמד' יה כב: , וכי תשגו ולא תעשו, לפני נעשתה לשגגה, (שם פס' כד), כי שגגה הוא, כי לכל העם בשגגה (שם פס' כה-כו), ונראה, כי כאן כונת הכתוב לצורה יָשֹׁגּוּ, תָּשֹׁגּוּ, מן שָׁגַג, ולא מן שגה.]
2 [היו מן הפרשנים שראו כאן פעל אחר, ואלה דברי ריב"ג בס' השרשים, ערך שגה: ומה שגיתי הבינו לי וכו', כבר נזכר בספר אותו הרפיון וספקנו עליו אנחנו בתוספת הבאתו באהבתה תשגה תמיד בכלל הענין הזה ובארנו שמה שאיננו ראוי ונטינו בו אל ענין אחר, רוצה לומר, ענין השמחה והערבות כמו שגיון לדוד או בענין ההתעסקות באהבתה מאהוב זולתה וכבה אמר בו קצת המפרשים והוא יהודה בן קריש ואמר שהוא שמע האיש הדני אומר יש לי שגויה (ועי' בערך שְׁגִיָּה) בענין יש לי עסק, ומזה הענין אצלי וכל שוגה בו לא יחכם, ע"כ. ואולם אפשר שאותו פעל לפנינו, בהחלשת הוראתו, ואין ראיות בידנו כדי להכריע בענין. ואמנם יותר מתאים היה כאן פעל במשמ': באהבתו תשמח תמד, וצ"ע.]
3 [על איוב יב יו (לו שגג וּמַשְׁגֶּה) עי' בערך שֹׁגֵג.]
4 [פי' אנכי חשבתיה לשגגה שלי ואנכי שלמתי תמורתה (הערת פיליפובסקי בהוצאתו).]