1, פ"י, בינ' פעו' מ"ר שְׁדֻפוֹת, שְׁדוּפֹת, — שדף הרוח את הקמה, השבלים, השחיר אותם במחלת השדפון, Schwärzen; noireir; to bkacken: והנה שבע שבלים דקות וּשְׁדוּפֹת קדים צמחות אחריהן (בראש' מא ו, וכעין זה שם שם כג). ושבע השבלים הדקות שְׁדֻפוֹת הקדים יהיו שבע שני רעב (שם שם כז ). — ובתו"מ: ובלבד שבלין, היו דקות רואין אותן כאלו הן ארוכות שדופות רואין אותן כאלו הן מליאות במקור נשמט חלק המהמובאה (רבי יוסי, ירוש' פאה ו ו). ואם אין אתם מוציאין מעשרותיכם כראוי, רוח אחד של קדים אני שולח והוא שודפתן (פסיק' ר"כ, עשר תעשר, צט:). שדך גדילה ובאה עד שנעשית שיבולים וכו' הריני מבשל את הגדיות במעי אמותיהם ורוח קדים באה ושודפת (פסיק' רב' כה, עשר תעשר, מא"ש, קכז:).2 — ובסהמ"א: והן נכסים שדופין חרבין שהיו עידית ונשדפו ונתחתכו (תשו' הגאו' הרכבי לב). רב לנו דבר מהתלות יבשות ושדופות קדים כי חובקי ידים ופושקי שפתים לא יצליחו (מאפו, אהבת ציון טז, 128). — ואמר המשורר: ושבתי מזרע הידידות כקצר שדפה רוח קציריו (רשב"ג, כשרש עץ, ביאליק־רבניצקי א, 21). ונשטפתי בשבלת יגונים והייתי כשבלת שדופה (הוא, שם שם, 123).

— נִפע', *נִשְׁדַּף, — ששדפה אותו הרוח: המקבל שדה מחברו ואכלה חגב או נשדפה, אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכורו (ב"מ ט ו). פעם אחת נשדף כל העולם כולו ולא היו יודעים מאיכן (ר' יוסה בן ר' בון, ירוש' שקל' ה א). חכך גדול נעשה באותו היום, כל מקום שהיתה עינו של רבי ליעזר מבטת היה נשדף ולא עוד אלא אפי' חיטה אחת חצייה נשדף וחצייה לא נשדף (רבי ירמיה, מו"ק ג א). שמעתי שכל הזורע ברביעה שניה שדפון מלקה אותו, הלך וזרע ברביעה ראשונה, של כל העולם כלו נשדף ושלו לא נשדף (ברכ' יח:). נשדף תלם אחד על פני כולה (ב"מ קה:). אם בררת וזרעת ברביעה ראשונה ושנייה שוב לך וזרע ברביעה שלישית שמא יבא שדפון לעולם וישדפו ראשונות ויתקיימו אחרונות (אדר"נ ג). — ואמר הפיטן: ראשיתו מוץ נהדף, ואחריתו קש נדף, ובחייו כעשב נשדף (רשב"ג, כתר מלכות, ביאליק־רבניצקי ב, 75). — ואמר המשורר: עד אן נשדף וכמץ נרדף הבל נדף תהיה חמד (עמנואל, מחב' יא, הברמן, 329). עודם באבם יבשו נשדפו (מלאכי הכהן, אוי כי ששון, מבחר השירה העברית באיטליה, שירמן, שט).

— פִע' *שִׁדַּף, שִׁדֵּף — כמו קל: שם אין אתם מוציאין מעשר כראוי רוח אחד של קדים אני מוציא ומשדפתן (תנחומא ראה טז). — ובסהמ"א: שדפון מנקה הרך ואינו משדף הקשה (רש"י ברכ' יח:). — ואמר הפיטן: שדפו ברוח קדים והכריעו (אתה הארת, יוצר אחרון פסח.).

—  הִתפ', נִתפ', *הִשְׁתַּדֵּף, נשתדף, — השתדפה התבואה וכדו', כמו נפע': מכת מדינה וכו' כגון שנשתדפו ד' שדות מד' רוחותיה (עולא, ב"מ קה:). נשתדפו כל שדותיו של מחכיר (שם קו.). — ובסה"מ: השוכר או המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשתדפה וכו' מנכה לו מחכורו (רמב"ם, שכירות ח ה). והאריך זמן ללוה ובנתים נשתדפו הנכסים גובה מהערב (שו"ע חו"מ, ערב קלא). — °ובמשמ' נדחק ונרדף3, ואמר המשורר: שעיר בחטאו נשרף, נשתדף ברגז ובחמה (ר"ש שבזי, לבי לחכמה, שירי תימן, 198).

— הִפע', הִשְׁדִּיף, — גרם שנשדף, ואמר הפיטן: ש[כבת] טל תשליו שעועים להשמין ולא להשדיף (ינאי?, אור טל, זולאי, שסב ). זור והצרי וחבוש ועטר זבת מלהשדיף ולהציר בזכרך שטר (רסע"ג, אגמי מוגרים, סדור רסע"ג, ח).