ש"נ, מ"ר שְׁדֵמוֹת, סמ' שַׁדְמוֹת, שַׁדְמֹת, — כרם, כרם הגפן1, Weinberg; vigne, vignobles; vineyard: כי מגפן סדם גפנם וּמִשַּׁדְמֹת עמרה ענבמו ענבי רוש אשכלת מררת למו (דבר' לב לב). ויצו המלך וכו' להוציא מהיכל יי' את כל הכלים העשוים לבעל ולאשרה וכו' וישרפם מחוץ לירושלם בְּשַׁדְמוֹת קדרון (מ"ב כג ד). כי שַׁדְמוֹת חשבון אמלל גפן שבמה (ישע' יו ח). וישביהן קצרי יד חתו ובשו היו עשב שדה וירק דשא חציר גגות וּשְׁדֵמָה לפני קמה2 (שם לז כז). וכל העמק הפגרים והדשן וכל הַשְׁדֵמוֹת על נחל קדרון עד פנת שער הסוסים מזרחה קדש ליי' (ירמ' לא לט). כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים כחש מעשה זית וּשְׁדֵמוֹת לא עשה אכל (חבק' ג יז). — ואמר המשורר: והגיעה לצדיה ועמדה עלי זנב כארז או שדמה (ר"ש הנגיד, הלכשל, הברמן ג, 24). וסגור לבה הוא קורע יכת הירך ובנהרי נחלי דמה השדמה מצפת (יל"ג ו, מלחמות דוד בפלשתים, מא).
1 [הוראת המלה איננה יוצאת ברורה כל צרכה מן הכתובים, ועל כן בחרו התרגומים הקדומים וראשוני המפרשים בפרושים שונים. השבעים מתרגמים בדבר' לב: ϰληματἰς, זמורה, זמורת הגפן, וביתר המקומות ע"פ רב: πεδία, מישורים, אך בישע' לז כז אין תמורת המלה בשבעים וכן בכל התרגומים הקדומים (ועי' בהערה שאחר זו) ובמ"ב כג העתיקו: σαδημώϑ, ובירמ' לא: άσαϱημώϑ, כשע"פ. הוולג' בדבר' ובישע' יו: suburbana, פַּרְוָרִים, במ"ב: in convalle, בנחל, בירמ' לא: regionem mortis, כלו' שדה מָוֶת (בהמשך אל: עמק הפגרים, ועי' עוד לקמן), ובחבק': arva, שדות. הסורי בדבר': שתלתא, שתילים, זמורות; במ"ב: נחלא; בישע' יו: חקלתא, שדות; שם לז: איך בוחשינא (מלה לא מבֹארת כראוי במלונים סוריים); ובחבק': ואדרא, גרנות (בירמ' לא אין תמורת המלה). התרג' הארמיים לתורה מתרגמים את הענין בדרוש ולא את המלה, אבל ת"י למ"ב כג: במישר (לפי ריב"ג: נחלא) קדרון, וכן מישרא בירמ' לא. דוד בן אברהם אלפאסי במלונו מבאר שדמות עמורה, שדמות חשבון: דואלי, דליות הגפן, אבל שדמות קדרון, וכל השדמות: מזאבל, מקומות אשפה וזבל, ושדמה לפני קמה:נגופת רוח, כלשון שדפה ושדפון. מעין זה ריב"ג, אלא שבבאור שדמות קדרון הוא מביא את התרגום: נחלא דקדרון. מנחם על כל המקומות: ענין שורק המה. רש"י (במדבר לב): שדה תבואה, ובמקומות אחרים: כקש קני התבואה שנשארים בקרקע. ראב"ע בדבר': ומשדמות, כפול (ז"א חזרה על ענין גפן שלפני זה) וכן אשכלות מרורות, ומעין אלו יתר המפרשים.
למעשה נראה לבאר שדמה בכל מקום בלשון כרם, כרם גפן, וגם בישע' לז כנראה הנכון לפי הענין: ושדמה (ז"א כרם) לפני קדים (במק' קמה), ולא ושדפה כבמ"ב יט. משמ' זו מתאימה היא בכל מקום, ובמשמ' זו באה המלה גם באוגרית' (גינזברג, כתבי אוגרית, 78). בצרופים כגון: יזברננ זברם גפן, יצמדננ צמדם גפן, ישקל שדמתה כמגפן, כלו': יזמרוהו זומרי גפן, יקשרוהו קושרי גפן, יתלו(?) כרמיו כמו גפן.
לפי זה יש להבין גם את האותיות שדים בבראש' מטה כה, ישע' לב יב (עי' שָׁד, הערות) כלשון כרם או בציר. כנראה במבטא שָׁדִים. אין למלה שדמה כמובן כל קשר אל שָׂדֶה.
באדר"נ ו בדפוסי התלמוד כתוב: ראה אבן שדימה ונטלה וכו' אך שם, מהד' שכטר ע"פ כ"י עמ' 30, (נוסחה א, ו) נכון: ראה אבן, הרימה ונטלה, ואין כאן אלא ט"ס, במק' (ש)הרימה.]
2 [אמנם במקום זה אין תמורת המלה בשבעים כלל, ובת"י תרגם: דשלוק, כת"י למ"ב יט כז, שכתוב שם ושדפה, וממש כך בוולג' לשני המקומות quae exaruit, וכעת לפנינו הנסחה במגלת ישעיה מן הגנוזות: חציר גגות הנשדף לפני קדים (יו"ד נוספת מעל לשורה).]