ש"ז, — מחלת התבואה שבאה בעקבות רוח הקדים, המשחירה את השבלים, schwarzer) Brand; charbon; blight: יככה יי' בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחר ובחרב וּבְשִׁדָּפוֹן ובירקון (דבר' כח כב). רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה שִׁדְּפוֹן ירקון ארבה חסיל כי יהיה (מ"א ח לז). הכיתי אתכם בַּשִּדָּפוֹן ובירקון הרבות גנותיכם וכרמיכם ותאניכם וזיתיכם יאכל הגזם (עמ' ד ט). הכיתי אתכם בַּשִּׁדָּפוֹן ובירקון ובברד (חגי ב יז). ועי' שָׁדַף. — ובתו"מ: על אלו מתריעין בכל מקום, על השדפון ועל הירקון על הארבה ועל החסיל וכו' מפני שהיא מכה מהלכת (תענ' ג ה). מעשה שירדו זקנים מירושלים לעריהם וגזרו תענית על שנראה כמלא פי התנור שדפון באשקלון (שם ג ו). היתה שנת שדפון או ירקון (ערכ' ט א). אדם שלא עמל ולא חרש ולא ניכש וכו' ובעת הקציר בא שידפון וירקון והילקה ואין בכך כלום, אבל אדם שעמל וכו' ובשעת קציר בא שדפון והילקה הרי שיניו קהות (ספרא בחקותי פרק ה). ד"א יערף, לא כמטר הזה שבא מן הדרום שכולו לשדפון, כולו לירקון, כולו לקללה, אלא כמטר הזה שבא מן המערב שכולו לברכה (ספרי דבר' טו). שכל הזורע ברביעה שניה שדפון מלקה אותו (ברכ' יח:). — ובסהמ"א: התנה עליו בעל הקרקע שיזרענה חטים וזרעה שעורים וכו' אע"פ שבא חגב או שדפון והוכתה רוב המדינה אינו מנכה לו מחכורו (רמב"ם, שכירות ח ה). — °ושם למחלה: ולי מרפא לכל איש נכפה ולכל לב נרפה ונספה ולתחלואי הפה ולנשוך מאפעה או שפיפון ולירקון ולשדפון (ר"י חריזי, תחכ' ל, 253). והנה הרופא ומרטו"ס הורה לנו ה' אופנים בסתומים, הא' יקרה לעת שהורידים אינם מוצצים את הקילוס כפי הנצרך מן צנורי המעים וחוזר לאחוריו ואז תחלת השדפון וכו' ולכן דבר הרופא פאבל"ו ברביט"ו שלא ימצא שדפון שאין מקורו מסתומי הגלאנדול"י המיזינדיריו"ם (טוביה כ"ץ, מעשה טוביה, בית חדש ו, קד:).