שִׁהוּי
*, ש"ז, — מעשה המשָׁהֶה והמאחר מעשה: וירא העם כי בושש משה, ואין בושש אלא שיהוי (תנחומא בובר בהעלותך כד). — ובסהמ"א: אבל להניח תפילין להתעטף בציצית יש שיהוי במצותן (מרדכי פסחים תקלח). אפי' השהוי בתנור ואפי' גרוף וקטום אסור (האגור לנדא, פיטרקוב, שנג). בשהוי קדרה ע"ג כירה שאינה גרופה ואינה קטומה (ר"נ על הריף, שבת יז:). כי השהוי והמתון גורם שהאשה מזרעת תחלה (רמ"ע מפאנו, אמר' טהור', העתים 7). וכן אמרו הרופאים כי השהוי סכנה גדולה לעקרות וצריך שלא ישהה רגע לא יהיה סבה למנוע מצות פר' ורב' (ר' אליעזר אזקרי, ספר חרדים, מג:).