*, שְׁהָיָה1, ש"נ, מ"ר שְׁהִיּוֹת, — שה"פ מן שָׁהָה, מעשה השוהה והמתמהמה Abwarten; temporisation; biding one`s time: בעי רבא, נזיר והוא בבית הקברות מהו, בעי שהייה למלקות או לא (נזיר יז.). בעי רב, צריך שהייה למלקות או אין צריך שהייה למלקות (שבועות טז:). בעי רבא, שהיות מהו שיצטרפו (שם יז.). מה לאדם שכן צריך שהייה בבית המנוגע (חול' עא:) למה לי שהייה דקתני ושהה (כרית' יג:). — ובפרט, שהית השוחט בשעת שחיטה, הפוסלת את השחיטה: ואלו הן הלכות שחיטה, שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור (חול' ט.). — ובסהמ"א: שאם שהה בין תחילת אכילת השעור לגמר אכילתו יותר מכדי אכילת פרס אין מצטרף עד שיאכל כל השיעור בתוך כדי שהיית סעודה והיא אכילת חצי ככר (רש"י, יומר פ:). מיסב, שהייה זו בהסיבה שערוה (הוא, ערוב' ד.). שחט מעט ושהה מעט וחזר ושחט מעט ושהה מעט עד שגמר השחיטה ולא שהה בפעם אחת שיעור השהייה, אבל כשתחשוב כל זמן השהיות יצטרף מכולן שיעור שהייה הרי זו ספק נבלה (רמב"ם, שחיטה ג ד). יצא בקצרה והלך מעט ועמד ושהה מעט עד שנצטרף מכל השהיות כדי השתחוויה, במזיד אינו לוקח, בשוגג אינו מביא קרבן מפני שהדבר ספק (הוא, ביאת המקדש, ג כד). וכיון שהגיע יום השמיני והוליכו את הנער לב"ה להמול והיה אביו מתסכל לכאן ולכאן אם אליהו ז"ל שם ולא ראהו ועשה אביו שהיות מכאן ומכאן כמו חצי שעה (נפתלי ב"ר יעקב אלחנן, עמק המלך, הקד' ג פרק ב, י.). כי מטבע החולה שצריך לשתות סממני' לרפואתו וכו' נפשו סולדת עליו מלשתותם כי מרים הם ועושה הכנות ושהיות קודם שיניחם אל פיהו (ר"ש פפנהים, יריעות שלמה א, כג).