* 1, פ"ע, — עמד והמתין ללא מעשה, (untätig) abwarten. verweilen; attendre (sans faire rien), s`arrêter; to bide one`s time (idly), linger: חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים, כדי שיכונו את לבם למקום (ברכ' ה א). שלשה משקין אסורין משום גלוי, המים והיין והחלב, ושאר כל המשקין מותרין, כמה ישהו ויהיו אסורין, כדי שיצא הרחש ממקום קרוב וישתה (תרומ' ח ד). הולכין מיל וחוזרין ושוהין כדי מיל ויודעין שהגיע שעיר למדבר (יומא ו ח). נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל (מפריה ורביה) (יבמ' ו ו). מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון וכו' (שם יא ו). מעשה בסומא שירד לטבול במערה וירד מושכו אחריו ושהו כדי שתצא נפשם והשיאו נשותיהם (ר' יוסי, שם טז ד). בוגרת ששהתה שנים עשר חדש וכו' הואיל ובעלה חיב במזונותיה יפר (ר' אליעזר, נדר' י ה). נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה (סוט' א ב). רבי הושיב בית דין ונמנו שאם שהתה (השדה) בפני סיקריקון שנים עשר חדש כל הקודם ליקח זוכה (גיט' ה ו). נעלם ממנו זה וזה והשתחוה או ששהה בכדי השתחואה, בא לו בארוכה חיב, בקצרה פטור (שבוע' ב ג).  השחיז את הסכין ועף ובא חברו ושחט, אם שהה כדי שחיטה פסולה, ר' שמעון אומר, אם שהה כדי בקור (חול' ב ג). דרסה וטרפה בכותל או שרצצתה בהמה ומפרכסת ושהתה מעת לעת ושחטה כשרה (שם ג ג). איזהו חורור הקבוע, כל ששהה שמונים יום (בכורות ו ג). וכמה ישהה האוכלן, כאילו אכלן קליות, ד"ר מאיר, וחכמים אומרים, עד שישהה מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס וכו' שתה רביעית יין ונכנס למקדש ושהה כדי אכילת פרס וכו' פטור (כרית' ג ג). כמה תשהה (הטומאה) במעיו שלשה ימים מעת לעת (אהל' יא ז). מצורע שנכנס לבית, כל הכלים שיש שם טמאין וכו' ר' יהודה אומר אם שהה כדי הדלקת הנר (נגע' יג יא). כל ששהא שלשים יום באדם אינו נפל (רשב"ג, תוספת' שבת טו ז). שאל בייתוס בן זונין לחכמי' מפני מה אין עושין סריקין המצויירין בפסח, אמרו לו מפני שהאשה שוהה2 עליהן ומחמצתן (ר' יהודה, שם פסח' א לא). תמיהני עליך אם תאריך, לא שהה שלשה ימים עד שנתנוהו בקברו (שם יוה"כ א ח). קונם שאני נהנה לפלוני ושהא כדי דיבור וחזר ואמ' לפלוני אסור בראשון ומותר בשני (שם נדר' ה א). נפלה מן הגג ונתרסקו איבריה אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה (שם חול' ג ד). ולא סוף דבר עד שיהלך ד' אמות אלא אפי' שהא כדי הילוך ארבע אמות (רבי אבא, ירוש' ברכ' ד ו). זאת אומרת שאסור לאשה לשהות בטומאתה (ר' חנינה, שם נדה ב ג). כמה ישהה בין תפלה לתפלה וכו' כדי שתתחונן דעתו עליו (ברכ' ל:). אתה (איוב) יושב ושוהה בתוך ביתך ואורחין נכנסים אצלך וכו' אבל אברהם לא עשה כן אלא יוצא ומהדר בעולם וכשימצא אורחין מכניסן בתוך ביתו (אדר"נ ז). מזגו לו את הכוס ישהה וישתהו (כלה רבתי י). ולא שהו ימים מועטים ובן זומא בעולם (מד"ר בראש' ב). מעשה באחד מגדולי בבל שהיה משיא את בנו וכו' אמר לבנו עלה והבא לנו חבית יין פלונית מן העלייה, עלה לעלייה, הכישו נחש בין החביות ומת, המתין אביו עם המסובין ושהה ולא בא (תנחומא שמיני ג). — *ועם פעל אחר, שהה לבא, לחזר, לירד, לצאת, וכדו', התמהמה, פִּגֵּר: ומעשה בר' גמליאל שהלך ליטול רשות מהגמון בסוריא ושהה לבא (עד' ז ז). איזהו סימניה וכו' כדי שיהא נותן ידו על העוקץ והוא שוקע ושוהא לחזור (ר' יוסי, נדה ה ח). מעשה באחד שאמר הרי עלי עולה ושהא להביאה וכו' (ירוש' נדר' א א). אוחז את הבזך בראשי אצבעותיו וכו' וחוזר ומחזירה לתוך חפניו וצוברה כדי שיהא עשנה שוהא לבא (יומא מט:). לילד וזקן שהיו מהלכין בדרך, כל זמן שהיו בדרך ילד שוהא לבא, נכנסו לעיר ילד ממהר לבא (נדה ס:). מכאן שהפרענות שוהא על הצדיקים לבא ומדת הטוב ממהרת לבא (מד"ר שמות ג). כיון שעלה משה התנה עם ישראל שירד לארבעים יום, כיון ששהא לירד וכו' נכנסו כל ישראל אצל הזקנים וכו' (שם במד' טו). פעם אחת שהה ר' עקיבא לבא לבית המדרש (שם שה"ש, לריח שמניך). — *וכמו פִע' והִפע': מפני ארבעה דברים בעלי בתים ישר' נמסרין למלכות, על ששוהין שטרות פרועין ועל שמלוין בריבית וכו' (תוספת' סוכ' ב ה). — ובסהמ"א: וצוברה על גחלי המחתה כדי שתהא מעובה על גחלים, שיהא עשנה שוהה לעלות (ר"ח, יומא מט:). כשהביאה סימני נערות אינה שוהה להיות בוגרת אלא ו' חדשים (רש"י, קידוש' עט., ד"ה אי נימא). ואח"כ מתחלת (הלבנה) להתחסר ומאז שוהה לצאת תחילת כל הלילה ומוספת בכל לילה לשהות מלצאת יותר ויותר עד סוף החדש (תוס' ר"ה כ:). וירוקה שעל פני המים, והוא הירק שגדל סביב הספינה כששוהה לעמוד במקום אחד על פני המים (טוא"ח ה' שבת רסד). אפילו אם שהה ביד האומן כמה שנים, בעל הכלי נאמן (שו"ע חו"מ, חזקת מטלטלין קלד א). — ואמר המשורר: בחכמה לא זוהה, ומהאל רוהה, ובדינים שוהה (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מַן, 22). — *ובמשמ' פקפק, לא החליט דבר: ישהו או ימנעו מקרוא אותו משכיל (השכל והמושכלות לאלפראבי, רוזנשטין, א). — °ובינו' פעו' שָׁהוּי, בפרט מים שהויים, מים שעמדו זמן מה וע"י כך פגו טעמם וצנתם3, abgestanden; vieilli; stale.

— פִע', *שִׁהָה4 — שִׁהה דבר, שׁהה בדבר, נתן לו לשהות, דחה אותו לזמן, המתין ולא עשה בו מה שהיה עליו לעשות, במקור נדפסה כאן הפניה להערה 7 stehen lassen, aufschieben; laisser (en place), suspendre; to defer, postpone: שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמינו, שלא לשהות את הטומאה (ר' יוחנן בן ברוקא, ערוב' י טו). מביא אדם את אבניו ומפרקן על פתח ביתו ברשות הרבים להעלותן לראש הדימוס, אם לשהותן הרי זה אסור (תוספת' ב"מ יא ה). מוציא אדם זיבלו וצוברו על פתח ביתו ברשות הרבים להוציאו לזבלתו, אם לשהותו הרי זה אסור (שם שם ח). וידי משה כבדים, מכאן שלא ישהה אדם במצות (מכי' בשלח, מסכ' דעמלק, מא"ש, נד.). אין הקב"ה משהא מתן שכרן של עושי מצות בגוים (ירוש' פאה א א). יין שנתגלה אסור לשהותו ואם שיהו והחמיץ מאיליו אסור, תאינים וענבים שניקרו אסור לשהותן ואם שיהן וצמקו מאיליהן מותרות (בשם ר' יוחנן, שם תרומ' ח ה). תבשיל שנתבשל כל צורכו מותר לשהותו על גבי כירה שאינה קטומה (ר' בון בר כהנא בשם רבנן, שם שבת א ט). כל המשהא טיבלו עובר (ר' יוסה, שם שקל' ג א). כירה שהסיקוה בקש ובגבבא משהין עליה תבשיל, בגפת ובעצים לא ישהא עד שיגרוף (שבת לו:). אשר ישכבון את הנשים, מתוך ששהו את קיניהן5 שלא הלכו אצל בעליהן מעלה עליהן הכתוב כאלו שכבום (שם נה:). אסור לשהות שטר פרוע (שם עח:). לא מל (העבד העברי) חוזר ומוכרו לנכרים, רשב"א אומר אין משהין אותו בא"י מפני הפסד טהרות (יבמ' מח:). הכל משהין בפני השמש חוץ מבשר ויין (כתוב' סא.). ואע"פ שאמרו אין מגדלין בהמה דקה אבל משהה הוא קודם לרגל שלשים יום (ב"ק עט:). אסור לאדם שישהה מדה חסרה או יתירה בתוך ביתו (ב"ב פט:). ממיתין אותו ואחר כך תולין אותו, הא כיצד משהין אותו עד סמוך לשקיעת החמה וגומרין את דינו וממיתין אותו (סנה' מו:). מפני מה נאמרה פרשת רוצחים בלשון עזה דכתיב וידבר ה' אל יהושע לאמר וכו' תנו לכם את ערי המקלט וכו' מפני ששיהם6 (מכות י:-יא.). מתוך שמשהין עצמן בבטן7 כדי שיזריעו נשותיהן תחילה שיהו בניהם זכרים מעלה עליהן הכתוב כאילו הם מרבים בנים ובני בנים (נדה לא.-לא:). בשביל ד' דברים ממון בעלי בתים נמסר למלכות, על משהי שטרות פרועים וכו' (ד"א ב). חייך שאני משהה בשמחת בניך שבעה דורות (מד"ר בראש' נד). כל מי שנודר ומשהה את נדרו סוף שבא לידי ע"ז וכו' ממי אתה למד כלהון מיעקב, על ידי שנדר ושהה את נדרו בא לידי כולן (ר' שמואל בר נחמן, שם ויקר' לז). בשעה שיצאו ישראל ממצרים היו כל רובן בעלי מומין וכו' אמר האלהים כך היא כבודה של תורה שאתן אותה לדור בעלי מומין, ואם נמתין עד שיעמדו אחרים הרי אני משהא במתן תורה (שם במד' ז). כשם שהצורף הזה מכניס את הכסף לאש ואת הזהב לכור ואינו משהם בהם, כך הקב"ה צורף את הצדיקים כל אחד ואחד לפי מעלתו (פסיק' רב', כי פקד ה' את חנה, קפא.). — ובסהמ"א: כל כלין המשהין בהן חמץ בשאר ימות השנה אסור ללוש בהן מצה (הלכ' פסוק' לתלמידי יהודאי גאון, הלכ' פסח', 14). וזה שחש בהדרוקין שהיה משהה את נקביו (שו"ת הגאו' מן הגני', 323). ומדת רחמנות היתה לשהות אותו (את העגל) אותה שעה (תשו' הגאו' הרכבי שעה, 191).  הא למדנו שהקב"ה מקדים לרשעים ומשהה לצדיקים (בראש' רבתי ל ח, אלבק, 134). ספר תורה שאינו מוגה אסור לשהותו יותר על שלשים יום (רמב"ם, ס"ת ז יב). משנגמר דינו אין משהין אותו אלא יהרג ביומו (שם, סנהדרין יב ד). ואם קיבל (המתגיר) אין משהין אותו אלא מלין אותו מיד (שם, אסור ביאה יד ה). — *וְשָׁהָה בעצמו, עצר בעצמו, sich zurückhalten; se retenir; to hold back: הנצרך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה, אמר רב זביד ואיתימא רב יהוד' לא שנו אלא שאינו יכול לשהות בעצמו אבל אם יכול לשהות בעצמו תפלתו תפלה (ברכ' כג.).

— הִפע', *הִשְׁהָה, — כמו פִע': מביא אדם עפר וצוברו על פתח ביתו ברשות הרבים לשרותו לטיט, אם להשהותו הרי זה אסור (תוספת' ב"מ יא ו). כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו על גבי כירה (שבת כ.). מטלטלין וכו' מים מגולין מפני שהן ראויין לחתול, רשב"ג אומר כל עצמן אסור להשהותן מפני הסכנה (שם קכח:). — ובסהמ"א: מקצה שלש שנים, בא ולמד שאם השהה מעשרותיו של שנה ראשונה ושנייה לשמטה שיבערם מן הבית בשלישית (רש"י דבר' יד כח). במקום שרגילין להשהות המים בכלי עד שיהו צלולים (הוא, ע"ז לא:). ולא היה בנו כח להשהות אותן השטרות עד שיגדלו היתומים מפני ייפוי כח דינם (ס' השטרות לר"י ברצלוני, 10). לכן האדם המורה יש לו לישא וליתן בדבר ולהחמיץ המחשבה ולהשהותה (ר"י, אבות א א). ולפי דעת זה אסור להשהות את החמין על גבי כירה קטומה (ר"נ על הרי"ף, שבת כב.). יודע הקב"ה בכלב שמזונותיו מעוטין לפיכך השהה מזונותיו במעיו ג' ימים (רפאל מנורצי, מרפא לנפש, כה:). ואם הסריח ופחתה דמים (הנבלה) משעת מיתה עד שעת העמדה בדין פסידה דניזק הוא וטעמא משום שהיה לו ליטפל בה מיד שמתה ולא היה לו להשהותה עד שתפסד (לבוש, נזקי ממון תג ב).

— התפ', נִתפ', *הִשְׁתָּהָה, נִשְׁתָּהָה, — התמהמה, התאחר, sich verweilen; s`arrêter; to abide: פעם אחת, נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוים בשיר (ר"ה ד ד). וכבר נשתהה ר' טרפון לבא לבית המדרש, אמר לו רבן גמליאל מה ראית להשתהות (ספרי במד' קטז). שאל בייתו' בן זונין את רבן גמליאל וחכמים ביבנה מהו לעשות סריקין המצויירין בפסח, אמרו לו אסור מפני שהאשה משתהה8 בהן והן באין לידי חמץ (ר' יודה, ירוש' פסח' ב ד). כשהלך ר' יוסי לציפורי מצא חמין שנשתהו על גבי כירה ולא אסר להן (שבת לח.). המודר הנאה מבני העיר אם יש אדם שנשתהא שם י"ב חדש אסור ליהנות ממנו (סנה' קיב.). מעשה ונשתהא הילד אחר חבירו ל"ג יום (ר' יצחק, נדה כז.). בשעה שחלק קרח על משה בא מלאך המות לצאת על ישראל ולחבל אותם וכו' מיד אמר (משה) לאהרן קח את המחתה וכו' מהרה בדילוג, זרז עצמך, מה אתה עומד ומשתהא (מד"ר במד' ה). להודיעך ענותנותו של משה שלא נשתהא לבקש עליהם רחמים (שם שם יט). בטרום כתיב, מלמד שנשתהתה שש שעות כמנין הוי"ו (שם רות ז). גדולה הצלת קטנים מהצלת גדולים, שהצלת גדולים פעמים שהיא משתהה עד ארבעה דורות, אבל הצלת הקטנים מכפרת מיד (משנת רבי אליעזר ה, ענעלאו, 95). — ובסהמ"א: ואם לא יהיה ריוח למים לקלח ולצאת ישתהו שם במזחילה ויקלקלו הכותל (רגמ"ה, ב"ב נט.). כגון שהיה חייט והניח מלאכתו והלך להשיב את האבידה ונשתהה בהשבתה כשיעור תפירת בגד (ר"ח, ב"מ לא:). אבל שאר בצלים שלא נשתהו בקרקע להוציא מהן זרע או שנשתהו אלא שלא נתקשו והגיע לזאת אין נמנעין מהן (ערוך ערך נחש). ובת ק"ל שנה היתה (בת לוי), שנולדה בבואם למצרים בין החומות ומאתים ועשר נשתהו שם (רש"י, שמות ב א). ולאחר שעצרן להוציא שמנן בבית הבד ומשתהה התפוח של גפת בעקלים שהוא אגוד בהן בבית הבד חוזר מוחל וזב מהן (הוא, שבת קמד:). ששהו את קיניהן, שהיו מביאין במלאות ימי לידתן ליטהר לאכול בקדשים והם היו בעלי גיאות והיו מתרשלין בהקרבתן והנשים ממתינות שם עד שיקריבום ומשתהות מלחזור למקומן אצל בעליהן (הוא, יומא ט:). נתעכבו במדבר שוב שלשים ושמונה שנה וכו' הרי שבע נשתהו לכיבוש (הוא, זבח' קיח:). מה יעשה מן הפירות שאכל ראובן מן השדה אם נשתהית בידו השדה (ס' השטרות לר"י ברצלוני, 16). נשתהה המת ימים רבים ואח"כ נקבר, כל אותן הימים שאחר יום המיתה עד יום הקבורה הוא אינן מדבריהן (רמב"ם, מעשר שני ג ו). — ואמר הפיטן: שוקקה נפשי תוהי, שואלים בחסדך משתהַי9, תפן לפנות מבלהי (מנחם ברבי מכיר, אחור וקדם, בר, 662).