1, פ"י, שָׁמַטְתָּה, שָׁמְטוּ, שָׁמוֹט, שִׁמְטוּהוּ, תִּשְׁמְטֶנָּה, יִשְׁמְטוּהָ, — שמט האדם דבר, התיק ונטש אותו fahrenlassen; abandonner; to abandon: ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה והשביעת תִּשְׁמְטֶנָּה ונטשתה ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל חית השדה (שמות כג י-יא). וזה דבר השמטה שָׁמוֹט כל בעל משֵה ידו2 אשר ישה ברעהו לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה ליי' (דבר' יה ב). וְשָׁמְטְתָּה ובך מנחלתך אשר נתתי לך3 (ירמ' יז ד). — ובמשמ' התיק וזרק, hinabstürzen; pousser en bas; to throw down:  ויאמר שמטוהו4 וַיִּשְׁמְטוּהָ ויז מדמה אל הקיר ואל הסוסים וירמסנה (מ"ב ט לג). — ובלי מֻשא מפֹרש, שמטו הבקר, שמטו את העגלה או עמדו לשמט את אשר עליה5: וישלח עזה אל ארון האלהים ויאחז בו כי שָׁמְטוּ הבקר (ש"ב ו ו). — ובתו"מ בשמושים שונים: התוכף תכיפה אחת אינה חבור וכו' והשומטה בשבת פטור (כלא' ט י). אם היה מותר מערב שבת מתיר את כליו ושומטן (ר' יהודה, שבת כ ה). שומטין (למת) את הכר מתחתיו (שם כג ה). מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלים אתרוגיהן (סוכה ד ז). לא סדור הקנים ולא נטילתן דוחה את השבת אלא נכנס מערב שבת ושומטן ונותנן לארכו של שלחן (מנח' יא ו). והקלוסטרא ר' יהושע אומר שומטה מפתח זה ותולה בחברו בשבת (כלים יא ד). הותרו לו רצועות מנעל וסנדל או ששמט את רוב הרגל חליצתה פסולה (תוספת' יבמ' יב יב). שור שעלה על גבי חבירו ובא בעל התחתון ושמטו או ששמט את עצמו (שם ב"ק ג ו) שחט את הוושט ונמצאת גרגרת שמוטה ספק עד שלא נשחטה ספק משנשחטה וכו' (שם חול' ב ד). מוכני שומט ומודד (שם כלים ב"מ ח א). וכאדם שהוא שומט את העובר ממעי הפרח (מכי' בשלח מסכ' ב ו). ועכבר יוצא מן התהום ושומט את בני מעיו וחוזר לתהום (ספרי במד' פח). עמד מתוך סנהדרי שלו ושמט  את הרומח והניחו בפונדתו (שם שם קלא)6. דרגש וכו' שומט קלבינטרין שלה ודיו (ר' שמעון בן אלעזר, ירוש' ברכ' ג א). מיטה שניקליטיה עולין ויורדין בה שומטן ודיו (ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי, שם שם). אי זהו הסיוע, מביא יין ונופח לתוך חוטמו ונותן ידו למטה ומקבל ושומט דדיה ונותן לתוך פיו (שם שבת יח). על ידי ששמט את הקולר מצוארו ותלויי בצואר הרבים (רב, שם תענ' ד יא). מתרתן (את הנעלים בעת החליצה) בימין ותופסתן בשמאל ושומטת עקב בימין (שם יבמ' יב א). נדרה שלא להניק את בנה ב"ש אומרי' שומטין את הדד מתוך פיו וכו' (שם כתוב' ה ו). וכיון שראו את השכינה הגביה עולל את ראשו מברכה של אמו ושומט התינוק את פיו מדדה של אמו וכו' (ר' יוסי הגלילי, שם סוטה ה ו, וכעין זה בבלי שם ל:). איזהו שבמדינה אסור, כל שאינו לא קשור ולא תלוי ושומטו ומניחו בקרן זוית (שבת קכו.). שומטין מנעל מעל גבי אמום (שם קמא:). שפוד שצלו בו בשר אסור לטלטלו בי"ט, רב אדא בר אהבה אמר רב מלכיו שומטו ומניחו בקרן זוית (ביצה כח:). ומעשה באחד ששימש מטתו בימי אבלו ושמטו חזירים את גוייתו (מו"ק כד.). ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון, אמר רבי יצחק ששמטו כרים מתחתיהם (נדר סה.). לא ישמט אדם ס"ת מחיקו ויחלצנו בו (סופר' ג יא). ויוצר רוח אדם בקרבו, מלמד שנפשו של אדם צרורה בקרבו, אלמלא כן כיון שהיתה הצרה באה עליו היה שומטה ומשליכה (ר' חנינא בר חידא, מד"ר בראש' יד). בוקע ויורד (הנחש) עד שהוא מגיע לסלע ושומט גידין של אדמה ואוכל (ר' חילפאי, שם שם כ). שאחר שאבא לסיני ליתן להם את התורה ואני חוזר בטטראמילין שלי שהן מתבוננין בי ושומטים אחד מהן ומכעיסים אותי בו (שם שמות מב). כ"ח קנים של זהב וכו' היו שם וכו' נכנס בערב שבת ושומטן ונותן לארכו של שלחן (שם במד' ד). — *ושמט עצמו מתחת דבר: מהו ותאלצהו וכו' שהיתה שומטת עצמה מתחתיו (ר' יצחק בר לעזר, ירוש' כתוב' ה י). — ובסהמ"א: מעשה באחד שהראה על תבן של חבירו אמר לו רב לא תראה אמר לו אראה ואראה, עמד רב כהנה ושמט קועו7 (הלכ' פסוק' לתלמידי יהודאי גאון, 65). מגלשין מים רותחין ששומטין את השער (שו"ת הגאו' מן הגני', 339). בימים ההם נמצאו שתי נשים אשר מלו ילדיהן ויתלו הילדים בדדיהן וישמטו אותם ואת ילדיהן ממעל למגדל (יוסיפון, גינצבורג, קכה). וגם פומפיוס הקריב את איל הברזל לנגח את מגדל ההיכל ויך את המגדל וישמטהו ארצה (שם רכ). כשכופף אדם אצבעו על בוהנו ושומט אותה בכח ומכה את חבירו נקראת המכה ההיא אסקוטלא (ר"ח, תענ' כה.). מכת אצבע צרדה מדביקה בגודלו ושומטו ומכה בציפורנים (רש"י, ע"ז כח.). וינער, מסרם למלאכים נערים, למלאכים אכזראים כדי שישמטו את נשמתן (מדה"ג שמות יד כז, הופמן, 149). שאין גנב בא ביום אלא דרך השמטה שומט ובורח מיד (טוחו"מ, נזיקין תכה). גם צריך להזהר בדין הספסל שנשמט א' מרגליו שלא להחזיר אותו למקומו ואפילו להניח אותו למקומו ואפילו להניח צד השמוט על ספסל אחר (חמדת הימים א טו, צד). — ואמר הפיטן: ובשביעית תשמט ספיחים ונזירים ותשמוט8 משאות (רשב"ג, שמר לבי, ביאליק-רבניצקי ב, 138). שלוח קרא לשבורה ושמוטה (אליה בר שמעיה, אתה חלקי, סליח' עשי"ת). — ואמר המשורר:  ובלתו נותרו כל הפגרים ביד סלע תשוקתו שמוטים9 (רמב"ע, הראותי, ברודי, פב). אשר דמו להכרית את פליטן ביען עבדו בהן עבדים ונשו בם אבל לבי שמטן (יצחק אבן עזרא, פניני שיר, בן-מנחם, כח). — ובינו' °שָׁמוּט במשמ' ארך יותר מן המדה: קפח ארוך הרבה ופרצופו שמוט ובולט (רש"י, ברכ' נח:). 

— נִפע', נִשְׁמְטוּ, — בשמוש מסֻפק: נִשְׁמְטוּ בידי סלע שפטיהם10 (תהל' קמא ו). — ובתו"מ, נשמט, ששמטו אותו, נָשל, חמק ויצא: נשמט הברזל מקתו והרג רבי אומר אינו גולה וחכ"א גולה (מכות ב א). איזהו שחול שנשמטה ירכו (בכורות ו ז). הושיט השני לראשון שתי הידים ונתנן לכהן גדול וסמך עליהן וזרקן, נשמט השני והלך לו (תמיד ז ב). מגופת החבית המחולחלת ואינה נשמטת ר' יהודה אומר מצלת וחכ"א אינה מצלת (כלים י ג). מוכני שלה בזמן שהיא נשמטת אינה חבור לה וכו' ואם אינה נשמטת חבור לה (שם יח ב). נשמטו לו רצועות מנעל וסנדל הרי זה יחזיר (תוספת' שבת יב יד). היה משלשל כלים מלמעלה למטה ונפסק החבל או שנשמט הרי זה גולה (שם מכות ב ב). שחט את הוושט ואח"כ נשמטה הגרוגרת שחיטתו כשרה, נשמטה הגרגרת ואח"כ שחט את הוושט שחיטתו פסולה (שם חול' ב ד). נתנו (את המסמר) בחרמש שלא ישמט המשיט טמא (שם כלים ב"מ ב יד). שרוע שנשמטה יריכו (ספרא אמור מט). כיון שהגיע לאותו מעשה באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו וכו' מיד נשמט וישב לו על גבי קרקע, אף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע (ספרי במד' קטו). כל דבר שיש בו רוח חיים עושין אותו דופן וכו' ולמה עושין אותו דופן שאילו ישמט אינו מרגיש (ר' יוסה, ירוש' ערוב' א). עשה לו הקב"ה (לפינחס) ששה נסים וכו' הנס הרביעי לא נשמטו מן הזיין אלא עמדו במקומן (שם סנה' י ב). העוסקין בהספד בזמן שהמת מוטל לפניהן נשמטין אחד אחד וקורין (ברכ' יט.). זה זוקף מטתו ונשמט והולך לו וזה זוקף מטתו ונשמט והולך לו (שבת מג:). כירה שנשמטה אחת מירכותיה מותר לטלטלה (שם קלח:). ומעשה ביהודה והלל בניו של רבן גמליאל שרחצו שניהן כאחד בכבול ולעזה עליהן כל המדינה וכו' ונשמט הלל ויצא לבית החיצון (פסח' נא.). שני כהנים בעלי מומין היו מתלעין בעצים ונשמטה קרדומו של אחד מהם (יומא נד.). אי והובא את בדיו יכול יהיו נכנסין ויוצאין ת"ל בטבעות הארון יהיו הבדים, הא כיצד מתפרקין ואין נשמטין (שם עב.). מביא חבל המצרי וקושרו לה למעלה מדדיה כדי שלא ישמטו בגדיה מעליה (סוטה ח:). אמר לו ר"א, עקיבא, מה יום מיומים, אמר לו ר' כמדומה לי שחבריך בדילים ממך, אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע (ב"מ נט:). היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו (מכות ז:). היכי דמי שלחין, אמר ר' יוסי בר חנינא כל שאוחזו בידו וגרעינתו נשמטת (ע"ז מ:). רוב אריות דורסין וכו' וכל דורס אין צפורנו נשמטת (חול' נג.). היתה יושבת בין שני רובדי אילן רואים כל שאם תשמט נופלת עליהם חייב לשלח (רב יהודה בשם רב, שם קמ:). מעשה בר' אליעזר שהיה יושב על המטה ונזכר שספר תורה מונח עליה ונשמט וישב על גבי קרקע (מנח' לב:). הלכו עמהן הזקנים והיו מגנבין את עצמן ונשמטין אחד אחד שנים שנים (מד"ר שמות ה). ולא עוד אלא שאתם גורמים לי שישמט שמי מקרבו (שם שם לב). למלך שדבר כנגד בנו ונתירא ונשמטה נפשו ממנו (שם שה"ש ו, חכו ממתקים). אלו נכנסין לארכי ואלו נשמטין מן הארכי (שם קהל' א, דור הולך). — *ובמשמ' חל עליו דין שמטה: מלוה שהיא נעשית בו כפרנות אינה נשמטת, כפרנות שהיא נעשית מלוה משמטת (ירוש' גיט' ה א). — ובסהמ"א: ולוי ובנימן לא פקד בתוכם כי נתעב דבר המלך את יואב, אמר יואב באלו אני יכול להשמט ולומר שבט לוי אינו נמנה במנין שאר שבטים כי אם מבן חודש ומעלה ובנימן דיו שנחסר וכלה בפלגש בגבעה (רש"י, ש"ב כד ט). אשר נתן להם, שהיה (הפר) נשמט מהם שלא יקרב לע"ג וברח לו תחת כנפיו של אליהו (הוא, מ"א יה כו). אחותו ואשתו לפניו ונשמטה אשתו ולא ידע ובאה אחותו במקומה (הוא, כרית' יט:). ונאמר על אחד מן הגאים כי היה הולך יום אחד ונשמט מנעלו האחד מרגלו והשליך השני והניח שניהם (ר"י א"ת, תקון מדות הנפש לרשב"ג, כח). ובהמה שנשמטה ידה מעיקרה מותרת (רמב"ם, שחיטה י ד). סכין שנשמט מן הנצב או שנפגם אין מחזירין אותו ואין משחיזין אותו (הוא, כלי המקדש א טו). היתה מוכני שלו משוכה לאחוריו ויוצאת פחות מטפח ואינה נשמטת וטומאה שם בתוכה כנגד הקורות הבית טהור (הוא, טומאת מת, יח ד). ואם נשתברו מקצת האבנים רואין אי זו ראויה להשתבר אם אבני הבית או אבני העלייה ודבר זה ידוע מדרך הנפילה אם נפל העליון על התחתון והרסו או נשמט התחתון ונפל העליון ונהרס (הוא, שכנים ד ב). אמר (בן המיצר) וכו' אלך ואביא (כסף), אם  הוא אמוד שיש לו ממתינין לו עד שילך ויביא ואם אינו אמוד אין שומעין לו שאינו רוצה אלא להשמט (הוא, שם יד א). והיו טלפי סוסין נשמטין (מדה"ג שמות יד כד, הופמן, 147). במה דברים אמורים כשהיה כל תשעים יום נשמט ואומר עתה אביא ראיה ואבטל השטר (שו"ע חו"מ, גבית מלוה צח). המלוה את חבירו והתנה עמו שלא תשמיטהו שביעית הרי זה נשמט (שם שם, הלואות סז ט). — ואמר הפיטן: רוח מנשבת בעלי יערים, רדוף נשמטת נסים ונסערים (שלמה הבבלי, אין כמדת, מבחר השירה העברית באיטליה, שירמן, כד). — ואמר המשורר: היה יקותיאל כסלע יקתאל בו נשמטו זרים וגם זוררו (רשב"ג, בימי יקותיאל, ביאליק-רבניצקי א, 56). נשמטו ימי עדנה ובא העת לקבור (ראב"ע, ובכן י"י קראתיך, איגר 252). 

— הִפע', תַּשְׁמֵט, — השמיט, גרם שיִשָּׁמֵט, בפרט השמיט (את) ידו, התיר מידו: את הנכרי תגש ואשר יהיה לך את אחיך תַּשְׁמֵט ידך (דבר' יה ג). — ובתו"מ השמיט מלה או פסוק, דלג עליהם בדבור, auslassen; omettre; to omit:  טעה והשמיט את השם, אית תניי תני תולה את השם, אית תניי תני מוחק את החול וכותב את השם ותולה את החול (ירו' מגי' א יא). טעה והשמיט פסוק אחד ותירגמו, המתרגם יצא (שמואל, שם שם ב א). — ובסהמ"א: כי אמנם היא נפלאת בעינינו איך השמיט דוד המאורע הזה המצויין שלא כיוון אליו בשירי מעלותיו הנזכרים (ר"י מוסקאטו, נפוצות יהודה, ב, ז:). 

— פִע', *שִׁמֵּט, — כמו קל, וגם במשמ' גרם לשמטת שדות וכספים: שביעית משמטת את המלוה בשטר ושלא בשטר, הקפת החנות אינה משמטת, ואם עשאה מלוה הרי זו משמטת, ר' יהודה אומר הראשון הראשון משמט, שכר שכיר אינו משמט, ואם עשאו מלוה הרי זה משמט (שביע' י א). המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין אינן משמטין (שם שם ב). פרוזבול אינו משמט (שם שם ג). המחזיר חוב בשביעית יאמר לו משמט אני, אמר לו אף על פי כן יקבל ממנו (שם שם ח). והשביעית משמטת את השבועה (שבועות ז ח). מותרין ומשמטין בקנים, מקום שנהגו להתיר ולשמט לפני החג מתירין ומשמטין לפני החג, אחר החג מתירין ומשמטין אחר החג (תוספת' שביע' א ז). תני מוותרין ומשמטין, כיני מתניתא, מוותרין בגפנים ומשמטין בקנים (ירוש' שם ב ב). — ובסהמ"א: שהיה משמט עצמו מללמוד תורה (רש"י, נדר' מח:). תניא כוותיה דרב קטינא כשם שהשנה משמטת אחת לשבע שנים כך העולם משמיט אחד לשבעת אלפים שנה (מדה"ג בראש' ב ב, מרגליות, סג). — וכמו פִע', ואמר המשורר: ותשמיט משאות ושכחה עם פאות (רשב"ג, שמר לבי, ביאליק-רבניצקי ב, 138). 

— הִתפ', *הִשְׁתַּמֵּט, — נשל ונפל: שהיה עמוד (הענן) יורד ועושה אותו כטיט ועמוד אש מרתיחו וטלפות סוסיו משתמטות11 (מכי' בשלח, מסכ' ב ה, וכעין זה מדרש תהלים יח יד). — ואמר הפיטן: מרכבת יקש מוטות ומשתמטות מלהב מרוץ (מאיר בר יצחק, ויושע אור ישראל, יוצר שבת ראשון אחר פסח). — ובסהמ"א: בפרט במשמ' התחמק מלמלא חובתו בצבא וכדו'12 sich drücken;(s')esquiver; to shirk, ובינ' מִשְׁתַּמֵּט , Drückeberger; carottier; shirker, נהוג בספרות ובדבור.