*, שְׁמִטָּה, ש"נ, — שה"פ שָׁמַט, שליפה וחליצה התרת יבמה לשוק בשמיטת רוב העקב (רב יהודה בשם רב, יבמ' קב.). ובסהמ"א, במשמ' הִשָּׁמֵט אברים, נקיעה, הקעה: רפוי שמיטה במשוך אברים עד אל מקום שבים וסרים (שלמה רפא, חרוזי אבן סינא, כ"י ברלין). בהשבת השמיטה (נ"א: ההקעה) (השלמות הרפואה, שטינשנידר, רשימת כ"י המבורג 185). בסבות ההקעה ושמיטת ההנחה הסרת האבר (שם א ב ב י).