שֶׁמַע, ש"ז, בהפסק שָׁמַע, כנ' שִׁמְעִי, שִׁמְעֲךָ, שִׁמְעָהּ, שִׁמְעָם, — א) שמועה, מה ששומעים על אדם או דבר, Ruf; réputation; fame: ויהי כשמע לבן את שֵׁמַע יעקב בן אחתו וירץ לקראתו (בראש' כט יג). לא תשא שֵׁמַע שוא (שמות כג א). הגוים אשר שמעו את שִׁמְעֲךָ (במד' יד יה). היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל השמים אשר ישמעון שִׁמְעֲךָ (דבר' ב כה). ומלכת שבא שמעת את שֵׁמַע שלמה לשם יי' (מ"א י א, וכעין זה דהי"ב ט א). כאשר שֵׁמַע למצרים יחילו כְּשֵׁמַע צר (ישע' כג ה). האיים הרחקים אשר לא שמעו את שִׁמְעִי ולא ראו את כבודי (שם סו יט). וחיל פרעה יצא ממצרים וישמעו הכשדים הצרים על ירושלם את שִׁמְעָם ויעלו מעל ירושלם (ירמ' לז ה). שמע מלך בבל את שִׁמְעָם ורפו ידיו (שם נ מג). כעוף השמים אורידם איסירם כְּשֵׁמַע1 לעדתם (הוש' ז יב). כל שמעי שִׁמְעֲךָ תקעו כף עליך (נחום ג יט). יי' שמעתי שִׁמְעֲךָ יראתי יי' פעלך בקרב שנים חייהו (חבק' ג ב). אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שִׁמְעָהּ (איוב כח כב). — ב) שמיעה, פעֻלת השומע: עם לא ידעתי יעבדוני לשֵׁמַע אזן ישמעו לי (תהל' יח מה). לְשֵׁמַע אזן שמעתיך ועתה עיני ראתך (איוב מב, ה). — צלצלי שמע, צלצלים המשמיעים קול: הללוהו בצלצלי שָׁמַע (תהל' קנ ה). — ובסהמ"א: וסר אל משמעתך וקרב לשמושך ואל שמע דבריך (רש"י, ש"א כב יד). — ובפרט במשמ' חוש השמע, Gehörssinn; sens de l'ouie; hearing: והחוש הגשמי כמו הראות והשמע והטעם והדומה להם (ספר היסודות לר"י הישראלי, סח). מה שישיגהו האדם באחד מן החמשה חושים אם בראות או בשמע או בריח או במשוש או בטעם (אמונות ודעות, הקד'). ומה שאמר ולא לגבורים המלחמה רצה לזכור חוש השמע וכו' שהמלחמה לא תהיה כי אם בשמע והמיית קול (תקון מדות הנפש לרשב"ג, הוצ' פולק י). שהיתה השגתנו לכל הנמצא על אחד משלשה צדדים האחד מהם הרגשותינו הגשמיים כראות וכשמע וכו' (ר"י א"ת, חו"ה היחוד י). וכהקולות והנגונים אשר לא נשיגם כ"א בחוש השמע בלבד (שם שם). וכן השמע והראות וההרגשה המשתתפת הולכת אחריהם (שם ג ה). ויראה לך ממנו גם זה בתנועת לשונו ושמעו וראותו (שם, עבודת האלהים ח). וכן יהיה צום החסיד בכל עת שיצום שיענה בו הראות והשמע והלשון (שם שם). ההרגש החיצון כמו הראות והשמע (הוא, רוח חן א). ופעלת הנפש המרגש' היא בכונה ורצון ולא בבחירה וממנה ה' החושים והם חוש הראות חוש השמע וכו' (שם שם ב). והמציאות ההרגשי היא מה שנודע באחת מן ההרגשות החמש, שהם הראות והשמע וכו' (עולם קטן א א, הוצאת הורויץ, ג). ומן החושים החמשה השמע (אמו"ר א ו, כז). למה הושאלו לו יתעלה השמע והראות והריח ולא הושאלו לו הטעם והמשוש (ר"ש א"ת, מו"נ א מז). וחוש השמע וכליו האוזן (הוא, פי' המלות הזרות) . — ואמר הפיטן: ולא ישיגך שמע אזן ולא ראות עין (רשב"ג, כתר מלכות). — וכשם לספר: כמו שבאר אריסטו בספר הנקרא השמע הטבעי (הוא, מו"נ א ע"ג, ההקדמה הג'). אלא שכבר התבארו כולם במופת אין ספק בו, קצתם בספר השמע ופירושיו וקצתם בספר מה שאחר הטבע ופירושיו (שם ב, הקדמות, ההקדמה הכ"ה.). אתה תמצא אריסטו יספר עליו בספר השמע וכו' (שם ב יג). שהוא אומר בספר השמע כי כל מי שקדמנו מחכמי הטבע יאמין כי התנועה בלתי הוה ולא נפסדת (שם שם טו). — ובמשמ' קבלה ומסרת:כאשר היתה ההמלאכה בשבת מותרת בשכל ובטלה השמע  במניעה כן יתכן שישיבנה שמע אחר אל התרתה (ר"י א"ת, אמונות ודעות ג, ליפציג פב). והחלק השני מצוות השמע  שאין השכל מחייב בהם ולא דוחה אותם (הוא, חו"ה, הקד'). וההערה על שני ענינים אחד מהם תקוע בשכל וכו' והשני קנוי בדרך השמע (שם, עבודת האלהים א). — ואמר הפיטן: עצת זה לזה שמע במעמד (ר"א קליר, מעתיק, קרוב' שקלים). — ואמר המשורר: וכן שמע יהי מנהו לאזניו בבוא הקול אלי חדר צפוניו (ר"י זבארה, בתי הנפש, שעשועים, דוידזון, 157). — ואמר הפיטן: ומכל עין רמז, ומכל אזן שמע (כי רכובו, מנחה יוה"כ).