ש"נ, שָׁמְעָתוֹ — שה"פ מן שָׁמַע: חנון יחנך לקול זעקך בְּשָׁמְעָתוֹ ענך (ישע' ל יט) — ואמר ההמשורר: סעד בנך בלמד דת ועם אל נתן לו לב  לשמעה1 או למריה (ר"ש הנגיד, בן משלי, אברמסון, 254). היטבי נגן, הרבי שיר, אולי יען עת שמעתו (עמנואל, מחב' ח, ברודי, ריח).