*, ש"ז, — כנוי לשלש הפרשיות בתורה, דברים ו ד-ט, דברים יא יג-כא, במדבר יה לז-מא, הנאמרות בתפלה בבקר ובערב, והנקראות כך על שם הפרשה הראשונה הפותחת במלים שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד: מאימתי קורין את שמע בערבית וכו' רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר, מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות (ברכ' א א ). מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן (שם א ב). הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא (שם שם ג). (אנשי יריחו) מרכיבין דקלים כל היום וכורכין את שמע וכו' ולא מיחו בידם (פסח' ד ח). ובמנחה נכנסין וקורין על פיהן כקורין את שמע (תענ' ד ג). אין פורסין את שמע וכו' פחות מעשרה (מגי' ד ג). המפטיר בנביא הוא פורס על שמע (שם שם ה). קטן קורא בתורה ומתרגם אבל אינו פורס על שמע וכו' פוחח פורס את שמע ומתרגם וכו' סומא פורס את שמע ומתרגם, ר' יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע (שם שם ו). אז ישיר משה ובני ישראל וכו' כקורין את שמע ולא כקורין את ההלל (סוטה ה ד). וירדו ובאו להם ללשכת הגזית לקרות את שמע (תמיד ד ד). הכותב הלל ושמע לתינוק להתלמד בו וכו' (תוספת' ידים ב יא). — וככנוי לפרשה הראשונה בלבד, להבדילה משתי הפרשיות האחרות: אלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה, בין שניה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמע וכו' (ברכ' ב ב). צריך שיהא שמע שלה (של המזוזה) רואה את הפתח (שמואל, ירוש' מגלה ד יד). ועי' פָּרַס, קָרָא, קְרִיאָה.