פ"י, שָׁמֵעַ, שָׁמְעָה, שָׁמַעְתָּ, שָׁמָעְתָּ, שְׁמַעְתֶּם, שָׁמַעַתְּ, שָׁמַעְתִּי, שָׁמָעְתִּי, שְׁמַעְתִּיךָ, שְׁמַעְתִּיו, שָׁמְעוּ, שָׁמֵעוּ, שְׁמַעְתֶּם, שָׁמַעְנוּ, שָׁמָעְנוּ, שְׁמַעְנוּהָ, שֹׁמֵעַ, שׁוֹמֵעַ, שֹׁמְעוֹ, שֹׁמְעָהּ, שֹׁמְעִים, שֹׁמְעֵי, שֹׁמְעָיו, שֹׁמַעַת, שֹׁמָעַת, שָׁמֹעֲ, שָׁמוֹעַ, שְׁמֹעַ, שְׁמוֹעַ, שָׁמְעִי, שָׁמְעֲךָ, שָׁמְעֲכֶם, שָׁמְעוֹ, שָׁמְעָם, שְׁמַע, שְׁמָע, שֲׁמָע, שִׁמְעָה, שִׁמֳעָה, שְׁמָעָה, שְׁמָעֵנִי, שְׁמָעֵנוּ, שְׁמָעֶנָּה, שִׁמְעִי, שִׁמְעוּ, שְׁמָעוּ, שֲׁמָעוּ, שְׁמָעוּנִי, שְׁמַעַן, שְׁמַעְנָה, אֶשְׁמַע, אֶשְׁמָע, אֶשְׁמְעָה, תִּשְׁמַע, תִּשְׁמָע, יִשְׁמַע, יִשְׁמָע, יִשְׁמָעֵנִי, יִשְׁמָעֶךָּ, תִּשְׁמַע, נִשְׁמַע,  נִשְׁמָע, נִשְׁמְעָה, נִשְׁמָעָה, נִשְׁמָעֶנָּה, תִּשְׁמְעוּ, תִּשְׁמָעוּ, תִּשְׁמְעוּן, תִשְׁמָעוּן, תִשְׁמָעוּהָ, יִשְׁמְעוּ, יִשְׁמָעוּ, יִשְׁמְעוּן, תַּשְׁמַעְנָה, — קלט באזניו קול מן הקולות, hören; entendre, écouter; to hear: וְשָׁמַעְתָּ מה ידברו (שופט' ז יא). ויונתן לא שָׁמַע בהשביע אביו את העם (ש"א יד כז). והיה כנפל בהם בתחלה וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ ואמר היתה מגפה בעם (ש"ב יז ט). בן שמנים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע וכו' אם אֶשְׁמַע עוד בקול שרים ושרות (שם יט לו). ותאמר לו שְׁמַע דברי אמתך ויאמר שֹׁמֵעַ אנכי (שם כ יז). גם כי תרבו תפלה אינני שֹׁמֵעַ (ישע' א יה). שִׁמְעוּ שְׁמוֹעַ ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו (שם ו ט). כה אמר אדני יי' הַשֹׁמֵעַ יִשְׁמָע והחדל יחדל (יחזק' ג כז). אזנים להם לִשְׁמֹעַ ולא שָׁמֵעוּ (שם יב ב). שָׁמַע יי' ויתעבר (תהל' עח כא, שם שם נט). שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ ברגז קלו (שם לז ב). הלא שָׁמַעַתְּ בתי אל תלכי ללקט בשדה אחר (רות ב ח). — שמע לֵאמֹר: וּבְשָׁמְעוֹ את דברי רבקה אחתו לאמר כה דבר אלי האיש ויבא אל האיש (בראש' כד ל). וַיִּשְׁמַע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו (שם לא א). למה תִשְׁמַע את דברי אדם לאמר הנה דוד מבקש רעתך (ש"א כד ט). ואזניך תִּשְׁמַעְנָה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בה (ישע' ל כא). — ובמושאים שונים, שמע קול, שמע צעקה, שמע חרפה וכדו': וַיִּשְׁמְעוּ את קול יי' אלהים מתהלך בגן (בראש' ג ח). ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תִּשְׁמַע חלום לפתר אתו (שם מא יה). וַיִּשְׁמַע אלהים את נאקתם (שמות ב כד). ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שָׁמַעְתִּי מפני נגשיו (שם ג ז). ובקר וראיתם את כבוד יי' בְּשָׁמְעוֹ את תלנתיכם על יי' (שם יו ז). וְׁשָמַע אביה את נדרה ואסרה אשר אסרה על נפשה (במד' ל ה). קול דברים אתם שֹׁמְעִים (דבר' ד יב). והיה במשך בקרן היובל בְּשָׁמְעֲכֶם את קול השופר יריעו כל העם תרועה גדולה (יהוש' ו ה). סרו מהר מן הדרך אשר הלכו אבותם לִשְׁמֹעַ מצות יי' (שופט' ב יז). למה ישבת בין המשפתים לִשְׁמֹעַ שרקות עדרים (שם ה יו). ויהי כִשְׁמֹעַ גדעון את מספר החלום ואת שברו וישתחו (שם ז יה). ויבאו מכל העמים לִשְׁמֹעַ את חכמת שלמה מאת כל מלכי הארץ אשר שָׁמְעוּ את חכמתו (מ"א ה יד). כי יִשְׁמְעוּן את שמך הגדול ואת ידך החזקה וזרעך הנטויה (שם ח מב). מכנף הארץ זמרת שָׁמַעְנוּ (ישע' כד יו). אטם אזנו מִשְּׁמֹעַ דמים (שם לג יה). כי יצמו אינני שֹׁמֵעַ אל רנתם (ירמ' יד יב). שָׁמְעוּ גוים קלונך וצוחתך מלאה הארץ (שם מו יב). ותחללנה אתי אל עמי וכו' בכזבכם לעמי שֹׁמְעֵי כזב (יחזק' יג יט). שָׁמַעְתִּי את כל נאצותיך אשר אמרת על הרי ישראל (שם לה יב). הסר מעלי המון שריך וזמרת נבליך לא אֶשְׁמָע (עמ' ה כג). שִׁמְעוּ הרים את ריב יי' (מיכ' ו ב). שָׁמַעְתִּי חרפת מואב וגדפי בני עמון אשר חרפו את עמי (צפנ' ב ח). חנני וּשְׁמַע תפלתי (תהל' ד ב). שָׁמַע יי' תחנתי יי' תפלתי יקח (שם ו י). שִׁמְעָה יי' צדק הקשיבה רנתי (שם יז א). רצון יראיו יעשה ואת שועתם יִשְׁמַע (שם קמה יט). שְׁמַע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך (משלי א ח). שְׁמַע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך (שם יט כ). שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מלתי (איוב יג יז, שם כא ב). טוב לִשְׁמֹעַ גערת חכם מאיש שֹׁמֵעַ שיר כסילים  (קהל' ז ה). ויחר לי מאד כאשר שָׁמַעְתִּי את זעקתם (נחמ' ה ו). — שָׁמְעָה אזנו: ולא נתן יי' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לִשְׁמֹעַ (דבר' כט ג). ואזניך תִּשְׁמַעְנָה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו (ישע' ל כא). אזנים להם לִשְׁמֹעַ ולא שמעו (יחזק' יב ב). ותבט עיני בשורי בקמים עלי מרעים תִּשְׁמַעְנָה אזני (תהל' צב יב). אזנים להם ולא יִשְׁמָעוּ (שם קיה ו). אזן שֹׁמַעַת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין (משלי יה לא). אזן שֹׁמַעַת ועין ראה (שם כ יב). נזם זהב וחלי כתם מוכיח חכם על אזן שֹׁמָעַת (שם כה יב).  הן כל ראתה עיני שָׁמְעָה אזני ותבן לה (איוב יג א). כי אזן שָׁמְעָה ותאשרני (שם כט יא). — ושָׁמַע לשֵׁמַע אזן: לְשֵׁמַע אזן שְׁמַעְתִּיךָ ועתה עיני ראתך (שם מב ה). — מלאה אזן מִשְּׁמֹעַ: לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן מִשְּׁמֹעַ (קהל' א ח). — ושָׁמַע באזנו: כי אין כמוך ואין אלהים זולתך ככל אשר שָׁמַעְנוּ באזנינו (ש"ב ז כב, וכעין זה דהי"א יז כ). פן יראה בעיניו ובאזניו יִשְׁמָע (ישע' ו י). משפט מות לאיש הזה כי נבא אל העיר הזאת כאשר שְׁמַעְתֶּם באזניכם (ירמ' כו יא). את כל דברי אשר אדבר אליך קח בלבבך ובאזניך שְׁמָע (יחזק' ג י). ראה בעיניך ובאזניך שְׁמָע (שם מ ד, וכעין זה שם מד ה). אלהים באזנינו שָׁמַעְנוּ אבותינו ספרו לנו (תהל' מד ב). באזנינו שָׁמַעְנוּ שמעה (איוב כח כב). — שמע מפי: צפה נתתיך לבית ישראל וְשָׁמַעְתָּ מפי דבר והזהרת אותם ממני (יחזק' ג יז, שם לג ז). — ובהשאלה, שמעו השמים, הארץ, ההרים וכדומה: האזינו השמים ואדברה וְתִשְׁמַע הארץ אמרי פי (דבר' לב א). הנה האבן הזאת תהיה בנו לעדה כי היא שָׁמְעָה את כל אמרי יי' (יהוש' כד כז). שִׁמְעוּ שמים והאזיני ארץ כי יי' דבר (ישע' א ב). תִּשְׁמַע הארץ ומלאה תבל וכל צאצאיה (שם לד א). ארץ ארץ ארץ שִׁמְעִי דבר יי' (ירמ' כב כט). הרי ישראל שִׁמְעוּ דבר אדני יי' (יחזק' ו ג, וכעין זה שם לו א, שם שם ד). העצמות היבשות שִׁמְעוּ דבר יי' (שם לז ד). ואמרת ליער הנגב שְׁמַע דבר יי' (שם כא ג). קום ריב את ההרים וְתִשְׁמַעְנָה הגבעות קולך שִׁמְעוּ הרים את ריב יי' (מיכה ו א-ב). — ובמשמ' הגיעה לאזניו, לידיעתו השמועה, נודע לו הדבר: עם גדול ורם בני ענקים אשר אתה ידעת ואתה שָׁמַעְתָּ (דבר' ט ב). והגד לך וְשָׁמָעְתָּ (שם יז ד). ויאמר שמואל איך אלך וְשָׁמַע שאול והרגני (ש"א יו ב). שָׁמֹעַ שָׁמַע עבדך כי מבקש שאול לבוא אל קעילה וכו' הירד שאול כאשר שָׁמַע עבדך (שם כג י-יא).  הלא שָׁמַעְתָּ למרחוק אותה עשיתי (מ"ב יט כה, ישע' לז כו). הלוא ידעת אם לא שָׁמַעְתָּ אלהי עולם יי' (ישע' מ כח). שָׁמַעְתָּ חזה כלה (שם מח ו). גם לא שָׁמַעְתָּ גם לא ידעת גם מאז לא פתחה אזנך (שם מח ח). מי שָׁמַע כזאת מי ראה כאלה (שם סו ח). שאלו נא בגוים מי שָׁמַע כאלה (ירמ' יח יג). שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אפרים מתנודד (שם לא יז). שָׁמְעָה ותשמח ציון (תהל' צז ח). — ובמשפט הבא כמֻשא לפעל שמע, שמע כִּי: כי שָׁמַע יי' כי שנואה אנכי (בראש' כט לג). ויעקב שָׁמַע כי טמא את דינה בתו (שם לד ה). הנה שָׁמַעְתִּי כי יש שבר במצרים (שם מב ב). וְשָׁמְעוּ מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו ואמרו אל יושב הארץ הזאת שָׁמְעוּ כי אתה יי' בקרב העם הזה (במד' יד יג-יד). וַיִּשְׁמְעוּ כי קרבים הם אליו (יהוש' ט יו). כי אתה שָׁמַעְתָּ ביום ההוא כי ענקים שם (שם יד יב). וַיִּשְׁמְעוּ בני בנימן כי עלו בני ישראל המצפה (שופט' כ ג). וכל איש ישראל וכו' שָׁמְעוּ כי נסו פלשתים (ש"א יד כב). ועתה שָׁמַעְתִּי כי גזזים לך (שם כה ז). וַיִּשְׁמְעוּ פלשתים כי משחו את דוד למלך על ישראל (ש"ב ה יז, וכעין זה דהי"א יד ח). וַתִּשְׁמַע אשת אוריה כי מת אוריה אישה (שם יא כו). וְשָׁמַע כל ישראל כי נבאשת את אביך (שם יו כא). הלוא שָׁמַעַתְּ כי מלך אדניהו בן חגית (מ"א א יא). וישלח חירם מלך צור את עבדיו אל שלמה כי שָׁמַע כי אתו משחו למלך (שם ה יה). והדד שָׁמַע במצרים כי שכב דוד עם אבתיו (שם יא כא). וכל מואב שָׁמְעוּ כי עלו המלכים להלחם בה (מ"ב ג כא). ויבוא יהוא יזרעאלה ואיזבל שָׁמְעָה ותשם בפוך עיניה (שם ט ל). וישב רבשקה וימצא את מלך אשור נלחם על לבנה כי שָׁמַע כי נסע מלכיש (מ"ב יט ח, ישע' לז ח). כי שָׁמַע כי חלה חזקיהו (מ"ב כ יב, וכעין זה ישע' לט א). וגם כל היהודים וכו' שָׁמְעוּ כי נתן מלך בבל שארית ליהודה (ירמ' מ יא). כי שָׁמְעָה בשדה מואב כי פקד יי' את עמו (רות א ו). שָׁמְעוּ כי נאנחה אני (איכה א כא). ויהיה כאשר שָׁמַע סנבלט כי אנחנו בונים את החומה ויחר לו (נחמ' ג לג). ויהי פחד אלהים על כל ממלכות הארצות בְּשָׁמְעָם כי נלחם יי' עם אויבי ישראל (דהי"ב כ כט). — ובמשמ' צִיֵּת, קבל האדם את הצעת הדובר אליו, את פקֻדתו, את בקשתו וכדו', gehorchen; obéir; to obey: ולישמעאל שְׁמַעְתִּיךָ (בראש' יז כ). יי' אלהי העברים שלחני אליך לאמר שלח את עמי ויעבדני במדבר והנה לא שָׁמַעְתָּ עד כה (שמות ז יו). וְשָׁמַעְתָּ ישראל ושמרת לעשות (דבר' ו ג). וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום לאמר אעברה נא בארצך ולא שָׁמַע מלך אדום (שופט' יא יז). וישלח יהואש מלך ישראל אל אמציהו מלך יהודה לאמר וכו' הכבד ושב בביתך וכו' ולא שָׁמַע אמציהו (מ"ב יד ח-יא, וכעין זה דהי"ב כה יח-כ). בן חכם מוסר אב ולץ לא שָׁמַע גערה (משלי יג א). — וקבל האלהים את דברי האדם, את בקשתו ותפלתו, ענהו ועשה כרצונו, erhören; exaucer; to listen to: כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שָׁמֵעַ (תהל' כב כה). זה עני קרא ויי' שָׁמֵעַ (שם לד ז). צעקו ויי' שָׁמֵעַ (שם סו יט). — שמע אֶל: וקראת שמו ישמעאל כי שָׁמַע יי' אל עניך (בראש' יו יא). וַיִּשְׁמַע אברהם אל עפרון (שם כג יו). וַיִּשְׁמַע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם (שם כח ז). וַיִּשְׁמַע אלהים אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי (שם ל יז). ויזכר אלהים את רחל וַיִּשְׁמַע אליה אלהים (שם שם כב). ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שָׁמַע אליה לשכב אצלה להיות עמה (שם לט י). וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שָׁמְעוּ אל משה (שמות ו ט). הן בני ישראל לא שָׁמְעוּ אלי (שם שם יב). הן אני ערל שפתים ואיך יִשְׁמַע אלי פרעה (שם שם ל). ולא יִשְׁמַע אלכם פרעה (שם ז ד). ויחזק לב פרעה ולא שָׁמַע אלהם (שם שם יג, שם שם כב, שם ח יה וכעין זה שם ט יב). וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו ולא שָׁמַע אלהם (שם ח יא). לא יִשְׁמַע אליכם פרעה (שם יא ט). ולא שָׁמְעוּ אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר (שם יו כ). ויתעבר יי' בי למענכם ולא שָׁמַע אלי (דבר' ג כו). ועתה ישראל שְׁמַע אל החקים ואל המשפטים (שם ד א). והיה האיש אשר לא יִשְׁמַע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרש מעמו (שם יח יט). כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שֹׁמע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אתו ולא יִשְׁמַע אליהם (שם כא יח). ולא אבה יי' אלהיך לִשְׁמֹעַ אל בלעם (שם כג ו). והיית רק למעלה וכו' כי תִשְׁמַע אל מצות יי' אלהיך (שם כח יג). ככל אשר שָׁמַעְנוּ אל משה כן נִשְׁמַע אליך (יהוש' א יז). וגם אל שפטיהם לא שָׁמֵעוּ (שופט' ב יז). שִׁמְעוּ אלי בעלי שכם וְיִשְׁמַע  אליכם אלהים (שם ט ז). ולא שָׁמַע מלך בני עמון אל דברי יפתח (שם יא כח). ופנית אל תפלת עבדך ואל תחנתו יי' אלהי לִשְׁמֹעַ אל הרנה ואל התפלה וכו' לִשְׁמֹעַ אל התפלה וכו' וְשָׁמַעְתָּ אל תחנת עבדך (מ"א ח כח-ל, וכעין זה דהי"ב ו יט-כא). להיות עיניך פתחת אל תחנת עבדך ואל תחנת עמך ישראל לִשְׁמֹעַ אליהם בכל קראם אליך (שם שם נב). ולא שָׁמַע המלך אל העם וכו' וירא כל ישראל כי לא שָׁמַע המלך אלהם (שם יב יה-יו, וכעין זה דהי"ב י יה-יו). ויחל יהואחז את פני יי' וַ‏יִּשְׁמַע אליו יי' (מ"ב יג ד). וישלח אחז מלאכים אל תגלת פלסר מלך אשור לאמר עבדך ובנך אני וכו' וַ‏יִּשְׁמַע אליו מלך אשור ויעל מלך אשור אל דמשק ויתפשה (שם יו ט). שִׁמְעוּ אלי בית יעקב (ישע' מו ג). שִׁמְעוּ אלי אבירי לב (שם שם יב). שִׁמְעוּ איים אלי והקשיבו לאמים מרחוק (שם מט א). שִׁמְעוּ אלי רדפי צדק (שם נא א). שִׁמְעוּ אלי יודעי צדק (שם שם ז). שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אלי (שם נה ב). ולוא שָׁמְעוּ אלי ולא הטו את אזנם (ירמ' ז כו). וזעקו אלי ולא אֶשְׁמַע אליהם (שם יא יא). כי יצמו אינני שֹׁמֵעַ אל רנתם (שם יד יב). ולא שְׁמַעְתֶּם אלי נאם יי' (שם כה ז). תחת אשר לא שָׁמְעוּ אל דברי נאם יי' (שם כט יט). ולא שָׁמְעוּ אבותיכם אלי ולא הטו את אזנם (שם כט יט). ולא שָׁמְעוּ אבותיכם אלי ולא הטו את אזנם (שם לד יד). אתם לא שְׁמַעְתֶּם אלי לקרא דרור איש לאחיו (שם שם יז). הלוא תקחו מוסר לִשְׁמֹעַ אל דברי וכו' ואנכי דברתי אליכם השכם ודבר ולא שְׁמַעְתֶּם אלי ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים וכו' ולא הטיתם את אזניכם ולא שְׁמַעְתֶּם אלי כי הקימו בני יהונדב בן רכב את מצות אביהם אשר צום והעם הזה לא שָׁמְעוּ אלי (שם לה יג-יו). וגם אלנתן ודליהו וגמריהו הפגעו במלך לבלתי שרף את המגלה ולא שָׁמַע אליהם (שם לו כה). ולא שָׁמַע הוא ועבדיו ועם הארץ אל דברי יי' אשר דבר ביד ירמיהו הנביא (שם לז ב). ויאמר ירמיהו שקר אינני נפל על הכשדים ולא שָׁמַע אליו (שם שם יד). ויאמר ירמיהו אל צדקיהו כי אגיד לך הלוא המת תמיתני וכי איעצך לא תִשְׁמַע אלי (שם לח יה). הדבר אשר דברת אלינו בשם יי' איננו שֹׁמְעִים אליך (שם מד יו). ובית ישראל לא יאבו לִשְׁמֹעַ אליך כי אינם אבים לִשְׁמֹעַ אלי (יחזק' ג ז). וימרו בי ולא אבו לִשְׁמֹעַ אלי (שם כ ח). איש גלוליו לכו עבדו ואחר אם אינכם שֹׁמְעִים אלי (שם כ לט). כי שֹׁמֵעַ אל אביונים יי' (תהל' סט לד).  ויהי באמרם אליו יום ויום ולא שׁמע אליהם (אסתר ג ד). ולא שָׁמַעְנוּ אל עבדיך הנביאים (דנ' ט ו). תהי נא אזנך קשבת ועיניך פתוחות לִשְׁמֹעַ אל תפלת עבדך (נחמ' א ו). ואבתינו הזידו ויקשו את ערפם ולא שָׁמְעוּ אל מצותיך (שם ט יו). ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך אז שָׁמַע המלך אליהם (דהי"ב כד יז). ולא שָׁמַע אל דברי נכו מפי אלהים (שם לה כב). — ושמע אל קול: אל תיראי כי שָׁמַע אלהים אל קול הנער (בראש' כא יז). — שמע ל: ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לִשְׁמֹעַ לי (ויקר' כו כא). ולא אביתי לִשְׁמֹעַ לבלעם (יהוש' כד י). ומי יִשְׁמַע לכם לדבר הזה (שם ל כד). ולא אבה לִשְׁמֹעַ לה (ש"ב יג יו).  ימאסם אלהים כי לא שָׁמְעוּ לו (הוש' ט יז).  לכו בנים שִׁמְעוּ לי (תהל' לד יב). כי אתה אלהים שָׁמַעְתָּ לנדרי (שם סא ו). לו עמי שֹׁמֵעַ לי ישראל בדרכי יהלכו (שם שם יד). וְשֹׁמֵעַ לי ישכן בטח (משלי א לג). ועתה בנים שִׁמְעוּ לי (שם ה ז, שם ז כד, שם ח לב). אשרי אדם שֹׁמֵעַ לי (שם שם לד). וְשֹׁמֵעַ לעצה חכם (שם יב יה). שְׁמַע לאביך זה ילדך (שם כג כב). אחוך שְׁמַע לי (איוב יה יז). לי שָׁמְעוּ ויחלו (שם כט כא). מי יתן לי שֹׁמֵעַ לי (שם לא לה). לכן אמרתי שִׁמְעָה לי (שם לב י). הקשב איוב שְׁמַע לי (שם לג לא). לכן אנשי לבב שִׁמְעוּ לי (שם לד י). וגבר חכם שֹׁמֵעַ לי (שם לד לד). וַיִּשְׁמַע להם לדבר הזה (דנ' א ד). והמה הזידו ולא שָׁמְעוּ למצותיך (נחמ' ט כט). ולא שָׁמַעְתָּ לעצתי (דהי"ב כה יו). — שמע לקול: כי שָׁמַעְתָּ לקול אשתך (בראש' ג יז). וַיִּשְׁמַע אברם לקול שרי (שם יו ב). וְשָׁמְעוּ לקולך (שמות ג יח). אם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לקול יי' אלהיך והישר בעיניו תעשה (שם יה כו). וַיִּשְׁמַע משה לקול חתנו (שם יח כד). יען אשר עברו הגוי הזה את בריתי אשר צותי את אבותם ולא שָׁמְעוּ לקולי (שופט' ב כ). ואתה שְׁמַע לקול דברי יי' כה אמר יי' צבאות וכו' (ש"א יא א-ב). ויפרצו בו עבדיו וגם האשה וַיִּשְׁמַע לקולם (שם כח כג). וַיִּשְׁמַע לקלם ויעש כן (מ"א כ כה). אם לי אתם ולקלי אתם שֹׁמְעִים (מ"ב י ו). הקשיבה יי' אלי וּשְׁמַע לקול יריבי (ירמ' יח יט). ולא שָׁמַע עמי לקולי וישראל לא אבה לי (תהל' פא יב). — שמע בקול פלוני, קבל את עצתו, את פקדתו, את בקשתו וכדומה, עשה כדבריו: כל אשר תאמר אליך שרה שְׁמַע בקלה (בראש' כא יב). והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שָׁמַעְתָּ בקלי (שם כב יח). עקב אשר שָׁמַע אברהם בקלי וישמר משמרתי (שם כו ה). ועתה בני שְׁמַע בקלי לאשר אני מצוה אתך (שם כז ח). ותאמר לו אמו עלי קללתך בני אך שְׁמַע בקלי ולך קח לי (שם שם יג). ועתה בני שְׁמַע בקלי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה (שם שם מג). ותאמר רחל דנני אלהים וגם שָׁמַע בקלי ויתן לי בן (שם ל ו). ויאמר פרעה מי יי' אשר אֶשְׁמַע בקלו לשלח את ישראל (שמות ה ב). עתה שְׁמַע בקלי איעצך ויהי אלהים עמך (שם יח יט). השמר מפניו וּשְׁמַע בקלו אל תמר בו וכו' כי אם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בקלו ועשית כל אשר אדבר ואיבתי את איביך וצרתי את צרריך (שם כג כא-כב). כי כל האנשים הראים את כבדי ואת אתתי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שָׁמְעוּ בקולי (במד' יד כב). וַיִּשְׁמַע יי' בקול ישראל ויתן את הכנעני (שם כא ג). ותשבו ותבכו לפני יי' ולא שָׁמַע יי' בקלכם ולא האזין אליכם (דבר' א מה).  בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד יי' אלהיך וְשָׁמַעְתָּ בקלו (שם ד ל).  ותמרו את פי יי' אלהיכם ולא האמנתם לו ולא שְׁמַעְתֶּם בקלו (שם ט כג). כי תִשְׁמַע בקול יי' אלהיך לשמר את כל מצותיו (שם יג יט). רק אם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בקול יי' אלהיך לשמר לעשות את כל המצוה הזאת (שם יה ה). כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שֹׁמֵעַ בקול אביו ובקול אמו (שם כא יח). ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומורה איננו שֹׁמֵעַ בקלנו (שם שם כ). שָׁמַעְתִּי בקול יי' אלהי עשיתי ככל אשר צויתני (שם כו יד). את יי' האמרת היום להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו וְלִשְׁמֹעַ בקלו (שם שם יז). וְשָׁמַעְתָּ בקול יי' אלהיך ועשית את מצותיו ואת חקיו (שם כז י). והיה אם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בקול יי' אלהיך לשמר לעשות את כל מצותיו וכו' ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך כי תִשְׁמַע בקול יי' אלהיך (שם כח א-ב).  והיה אם לא תִשְׁמַע בקול יי' אלהיך לשמר לעשות את כל מצותיו וחקתיו (שם שם יה).  ובאו עליך כל הקללות האלה וכו' כי לא שָׁמַעְתָּ בקול יי' אלהיך לשמר מצותיו וחקתיו אשר צוך (שם שם מה). ונשארתם במתי מעט וכו' כי לא שָׁמַעְתָּ בקול יי' אלהיך (שם שם סב). ושבת עד יי' אלהיך וְשָׁמַעְתָּ בקלו (שם ל ב). ואתה תשוב וְשָׁמַעְתָּ בקול יי' ועשית את כל מצותיו וכו' והותירך יי' אלהיך וכו' כי תִשְׁמַע בקול יי' אלהיך לשמר מצותיו וחקתיו (שם שם ח-י). לאהבה את יי' אלהיך לִשְׁמֹעַ בקלו ולדבקה בו (שם שם כ).  עד תם כל הגוי אנשי המלחמה היצאים ממצרים אשר לא שָׁמְעוּ בקול יי' (יהוש' ה ו). ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לִשְׁמֹעַ יי' בקול איש (שם י יד). ואמר לא אפר בריתי אתכם לעולם ואתם לא תכרתו ברית לישבי הארץ וכו' ולא שְׁמַעְתֶּם בקולי (שופט' ב א-ב).  ואמרה לכם אני יי' אלהיכם לא תיראו את אלהי האמרי וכו' ולא שְׁמַעְתֶּם בקולי (שם ו י).  ויעתר מנוח אל יי' וכו' וַיִּשְׁמַע האלהים בקול מנוח (שם יג ח-ט).  ולא אבו בנימן לִשְׁמֹעַ בקול אחיהם בני ישראל (שם כ יג).  ויאמר יי' אל שמואל שְׁמַע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך וכו' ועתה שְׁמַע בקולם (ש"א ח ז-ט).  וימאנו העם לִשְׁמֹעַ בקול שמואל ויאמרו לא כי אם מלך יהיה עלינו (שם שם יט). ויאמר יי' אל שמואל שְׁמַע בקולם והמלכת להם מלך (שם שם כב).  ויאמר שמואל אל כל ישראל הנה שָׁמַעְתִּי בקלכם לכל אשר אמרתם לי ואמליך עליכם מלך (שם יב א). אם תיראו את יי' ועבדתם אתו וּשְׁמַעְתֶּם בקולו ולא תמרו את פי יי' והיתם גם אתם וגם המלך אשר מלך עליכם אחר יי' אלהיכם (שם שם יד). ולמה לא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יי' ותעט אל השלל וכו' ויאמר שאול אל שמואל אשר שָׁמַעְתִּי בקול יי' וכו' ויאמר שמואל החפץ ליי' בעלות וזבחים כִּשְׁמֹעַ בקול יי' וכו' ויאמר שאול אל שמואל חטאתי כי עברתי את פי יי' ואת דבריך כי יראתי את העם וָאֶשְׁמַע בקולם (שם יה יט-כד). וַיִּשְׁמַע שאול בקול יהונתן וישבע שאול חי יי' אם יומת (שם יט ו). ראי שָׁמַעְתִּי בקולך ואשא פניך (שם כה לה). כאשר לא שָׁמַעְתָּ בקול יי' ולא עשית חרון אפו בעמלק (שם כח יח).  ותבוא האשה אל שאול וכו' ותאמר אליו הנה שָׁמְעָה שפחתך בקולך וכו' ועתה שְׁמַע נא גם אתה בקול שפחתך (שם שם כא-כב).  הנה בהיות הילד חי דברנו אליו ולא שָׁמַע בקולנו ואיך נאמר אליו מת הילד (ש"ב יב יח). ולא אבה לִשְׁמֹעַ בקולה (שם יג יד). וַיִּשְׁמַע יי' בקול אליהו (מ"א יז כב).  יען אשר לא שָׁמַעְתָּ בקול יי' הנך הולך מאתי והכך האריה (שם כ לו). על אשר לא שָׁמְעוּ בקול יי' אלהיהם ויעברו את בריתו (מ"ב יח יב). מי בכם ירא יי' שֹׁמֵעַ בקול עבדו (ישע' נ י).  ותפזרי את דרכיך לזרים תחת כל עץ רענן ובקולי לא שְׁמַעְתֶּם (ירמ' ג יג). כי ליי' אלהינו חטאנו וכו' ולא שָׁמַעְנוּ בקול יי' אלהינו (שם שם כה). שִׁמְעוּ בקולי והייתי לכם לאלהים (שם שם כג). זה הגוי אשר לוא שָׁמְעוּ בקול יי' אלהיו ולא לקחו מוסר (שם שם כח).  על עזבם את תורתי וכו' ולא שָׁמְעוּ בקולי (שם ט יב). שִׁמְעוּ בקולי ועשיתם אותם ככל אשר אצוה אתכם (שם יא ד). כי העד העדתי באבותיכם וכו' לאמר שִׁמְעוּ בקולי (שם שם ז). ועשה הרעה בעיני לבלתי שְׁמֹעַ בקולי (שם יח י).  זה דרכך מנעוריך כי לא שָׁמַעְתָּ בקולי (שם כב כא). ועתה היטיבו דרכיכם ומעלליכם וְשִׁמְעוּ בקול יי' אלהיכם (שם כו יג). ויבאו וירשו אתה ולא שָׁמְעוּ בקולך (שם לב כג). שְׁמַע נא בקול יי' לאשר אני דבר אליך (שם לח כ).  כי חטאתם ליי' ולא שְׁמַעְתֶּם בקולו (שם מ ג).  ואם אמרים אתם לא נשב בארץ הזאת לבלתי שְׁמֹעַ בקול יי' אלהיכם (שם מב יג).  ואגד לכם היום ולא שְׁמַעְתֶּם בקול יי' אלהיכם (שם מב יג). ולא שָׁמַע יוחנן בן קרח וכל שרי החילים וכל העם בקול יי' לשבת בארץ יהודה (שם מג ד). ויבאו ארץ מצרים כי לא שָׁמְעוּ בקול יי' (שם שם ז). מפני אשר קטרתם ואשר חטאתם ליי' ולא שְׁמַעְתֶּם בקול יי' (שם מד כג). וַיִּשְׁמַע זרבבל בן שלתיאל וכו' בקול יי' (חגי א יב). ברכו יי' מלאכיו גברי כח עשי דברו לִשְׁמֹעַ בקול דברו (תהל' קג כ). וירגנו באהליהם לא שָׁמְעוּ בקול יי' (שם קו כה).  אדני שִׁמְעָה בקולי (שם קל ב). ולא שָׁמַעְתִּי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני (משלי ה יג). ולא שָׁמַעְנוּ בקול יי' אלהינו וכו' וכל ישראל עברו את תורתך וסור לבלתי שְׁמוֹעַ בקלך וכו' וישקד יי' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק יי' אלהינו על כל מעשיו אשר עשה ולא שָׁמַעְנוּ בקלו (דנ' ט י-יד). — וגם בלי כנוי, שמע בקול: לא שָׁמְעָה בקול לא לקחה מוסר (צפנ' ג ב). — ושמע בתורתו: מי נתן למשוסה יעקב וישראל לבזזים הלוא יי' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שָׁמְעוּ בתורתו (ישע' מב כד). —ובמשמ' הבין, verstehen; entendre; to understand: הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא יִשְׁמְעוּ איש שפת רעהו (בראש' יא ז). והם לא ידעו כי שֹׁמֵעַ יוסף כי המליץ בינתם (שם מב כג). ישא יי' עליך גוי מרחק וכו' גוי אשר לא תִשְׁמַע לשנו (דבר' כח מט). דבר נא אל עבדיך ארמית כי שֹׁמְעִים אנחנו (מ"ב יח כו, ישע' לו יא). את עם נועז לא תראה עם עמקי שפה מִשְׁמוֹעַ נלעג לשון אין בינה (ישע' לג יט). — לב שומע, לבן מבין: ונתת לעבדך לב שֹׁמֵעַ לשפט את עמך (מ"א ג ט).  — ובתו"מ: איני שומע לכם לבטל ממני עול מלכות שמים (ר"ג, ברכ' ב ה). שמעתי בפירוש שמוציאין לסוריא ואין מוציאין לחוצה לארץ (ר"ש, שביע' ו ה). חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה, חרש שדברו בו חכמים בכל מקום שאינו לא שומע ולא מדבר (תרומ' א ב). שמעתי משמאי הזקן שאמר לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה (דוסתאי איש כפר יתמה, ערלה ב ה). קטן שבא לכבות אין שומעין לו (שבת טז ו).  משום ר' מאיר שמעתי שמקדרין בהרים (ר' דוסתאי בר ינאי, ערוב' ה ד). השומע על מתו וכו' טובל ואוכל בקדשים (פסח' ח ח). שמעתי שתמורת הפסח קריבה ותמורת הפסח אינה קריבה ואין לי לפרש (ר' יהושע, שם ט ו). התוקע לתוך הבור וכו' אם קול שופר שמע יצא, ואם קול הברה שמע לא יצא (ר"ה ג ז). והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם (יומא ו ב). מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם (תענ' ב ד). ואיזו היא קולנית, כל שהיא מדברת בתוך ביתה ושכניה שומעין קולה (כתוב' ז ו). ואומרים לפניה דברים שאינה כדי לשומען (סוטה א ד). מי שקנא לאשתו אפילו שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה (ר' אליעזר, שם ו א).  השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש ואמר לו טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו (ב"מ י ה). היו מכניסין אותן ומאימין עליהם שמא תאמרו מאומד ומשמועה, עד מפי עד ומפי אדם נאמן שמענו (סנה' ד ה). אם יש ממש בדבריו שומעין לו (שם ה ד). אני שמעתי מפי המרובין והם שמעו מפי המרובין וכו' אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובין (עד' ה ז). דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת (רבי, אב' ב א). ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע (הלל, שם שם ד). ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי (שם ה ז). מהר לשמוע ומהר לאבד יצא שכרו בהפסדו, קשה לשמוע וקשה לאבד יצא הפסדו בשכרו וכו' (שם שם יב). מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח מיריחו היו שומעין קול המגרפה וכו' (תמיד ג ח). אין אדם שומע קול חברו בירושלים מקול המגרפה (שם ה ו). ששמע השומע וטעה (ר' טרפון, אהל' טז א). אמר ר' יהושע לא שמעתי אלא שלשית, אמרו לו מה הלשון שלשית אמר להם כך שמעתי סתם (פרה א א). ואם אמר תנו לי ואני לוקח לעצמי אין שומעין לו (תוספת' ב"מ יא כה). שמעוני אחינו בית ישראל (ר' צדוק, שם שבוע' א ד). והאזנת למצותיו, ישמעו אזניך מה שפיך מדבר (ירוש' ברכ' ב ד). שכל השומע פרשה מן בנו כאלו הוא שומעה מהר סיני (ר' חייא, שם שבת א א). אם לא כל מעשה ומעשה שהייתי מוציא אם לא שמעתי אותו מר', להלכה כשערות ראשי ולמעשה ג' פעמים (ר' חנינה, שם נדה ב ו). שמע, בכל לשון שאתה שומע1 (ברכ' יג.). לא היו ישנין כל הלילה כדי שישמע כהן גדול קול הברה ולא תהא שינה חוטפתו (יומ' יט:). טול אתה שיעור ואני פחות, שומעין לו (ב"ב יג:). כל האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זאת שומעין לו (שם מט:). אילמלי דבר חדש אמרת לנו משום אביך שמענוך (רבי אל ר' ישמעאל בר' יוסי, נדה כה.). שמעתה מאביך מהו ויכל אלהים ביום השביעי (רבי אל ר"י בר' יוסי, מד"ר בראש' י). כיון שהיה תובעה היתה אומרת איני שומעת לך (תנחו' בובר, בלק כז). — ומצוי במדרש הלכה ואגדה במשמ' למד מן הכתוב במקרא: ממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני שאהיה עמהם לטובה (סנה' א ו). ויאמר יי' אל משה ואל אהרן וכו', שומע אני שהיה הדבר לאהרן ולמשה וכו' (מכי', מסכ' דפסחא, פתיח').  ראש חדשים, שומעני מיעוט חדשים שנים, מנין לשאר חדשים, תלמוד לומר לחדשי השנה (שם שם ב).  הרי שעברו את אדר ולא בא אביב בזמנו שומעני שיעברו ר"ח ניסן (שם שם). אבל לא שמענו מכמה מעבר, כשהוא אומר שמור את חדש, חדש אתה מעבר וכו' (שם שם). בין הערבים, שומע אני עם דמדומי חמה, ת"ל בערב (שם שם ה).  ולקחו מן הדם, שומע אני בין ביד בין בכלי, ת"ל אשר בסף (שם שם ו). הרי שהיה מצרי בתוך ביתו של ישראל שומע אני ינצל, ת"ל ופסחתי עליכם, עליכם אני חס ולא על המצרים, הרי שהיה ישראל בבית המצרי שומע אני ילקה בגללו, ת"ל ולא יהיה בכם נגף (שם שם ז). שבעת ימים מצות תאכלו, שומע אני אף מעשה קדרה במשמע, ת"ל לחם (שם שם ח). ת"ל כי כל אוכל חמץ ונכרתה וגו' כי כל אוכל מחמצת ונכרתה וגו' עד שיאמרו שני כתובין, ואם לא לא שמענו (שם שם י). לפי שנאמר ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת שומעני אפילו סטרו סטירה, ת"ל מכה איש ומת, מגיד שאינו חייב עד שתצא כל נפשו (שם מסכ' דנזיקין ד). ואם דל הוא, שומע אני דל איש פלוני ממה שהיה, שהיה בן מאה מנה ונעשה בן חמשים מנה, ת"ל ואין ידו משגת, אי ואין ידו משגת, יש לו ואינו מוצא ליקח, ת"ל אם דל הוא, עד שיאמרו שני כתובים, ואם לאו לא שמענו (ספרא ויס, מצורע פרשה ד).  שבע שבתות, יכול שבע שבתות ימים, תלמוד לומר שבע שבתות שנים, אי שבע שבתות שנים יכול יספור שבע שמיטים זו אחר זו ויעשה יובל, תלמוד לומר שבע שנים שבע פעמים, הא עד שיאמרו שני כתובים הללו, ואם לאו לא שמענו (שם בהר פרשה ב). וישלחו מן המחנה, מחנה שכינה, שומע אני ממחנה לויה, ת"ל או מחוץ למחנה תשלחום (ספרי במד' א). לפי שהוא אומר כל תרומת הקדשים אשר יקדישו בני ישראל שומע אני יטלום בזרוע, תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו, מגיד שטובת הנאת קדשים לבעליהם (שם שם ו). על נפש מת לא יבא, שומע אני נפשות בהמה במשמע, ת"ל לאביו ולאמו, במה ענין מדבר, בנפשות אדם (שם שם כו). קודש הם למה נאמר, להביא את המעשר ואת הפסח שיטעון שפיכה אחת שלא שמענו להם בכל התורה (ר' יאשיה, שם שם קיח). וכל אשר יהיה באהל, שומע אני אף הקש והחריות והעצים והאבנים והאדמה במשמע, ת"ל ולקח אזוב וכו' (שםם שם קכו).  הרי שלא הקריב בחודש זה שומעני יקריב בחודש אחר ת"ל זאת עולת חודש בחדשו (שם שם קמה).  שמענו וכו' שהבקר בית דין הבקר, כתיב וכל אשר לא יבא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו (ירוש' פאה ה א). ופשט ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן, שומעני כדרך יום הכיפורים, שפושט בגדי קודש ולובש בגדי חול, ת"ל וכו' (יומא כג:). לפי שנאמר יבמה יבא עליה שומע אני אפילו באחת מכל עריות האמורות בתורה (יבמ' ג:). מכלל לאו אתה שומע הן (נדר' יא:). לפי ששמענו חנינה באחד עשר שבטים ולא שמענו בשבט בנימין והיכן שמענו, להלן ויאמר אלהים יחנך בני (מד"ר בראש' עא). יש לך לשמוע גדולה מזו מה כתיב ובשוב רשע מרשעתו וכו' (תנחו' בובר ויצא כב). בשלשה מקומות שמענו שאדם משמיע תלמודו סמוך למיתתו (שם בא ב). הרי שמענו במשה שנדבר עמו בעמוד ענן וכו' ובאהרן נמי נדבר בענן וכו' אבל בשמואל לא שמענו, והיכן שמענו, מן הדין קרא (פסיק' ר"כ, פרה, בובר, לח:). שמענו שיש כנפים לארץ, כנפים לשחר, כנפים לשמש וכו' (שם, נחמו, קכד.). — ובסהמ"א: שומעין אנו מזאת2, כשאמרו חכמים צריך שיאמר אתם עדי, בין שאמר לוה בין שאמר מלוה (והזהיר, צו כה). שזה הדבר לא שמעה בו כלל (תשובות הרמב"ם קעח, פרימן, 173)). ומפני זה יהיה כל מחבר בדברי חכמה צריך להקדים פירוש השמות והמלים אשר הם משתמשין בה לפי שאין הלומד רגיל לשמוע אותם ולא להבין מהם הענין (ראב"ח הנשיא, חבור המשיחה והתשבורת א, 8). וזה השם בלי ידוע ולא שמוע (ערוגת הבשם, ציון ב, 138).  — ואמר המשורר: ולי דבר ומפעל אשר יהיו בדור אחרון שמועים (ר"ש הנגיד, דבריך, בן תהלים, הברמן ב, 53).  קול רעמו מזעמו שמוע (ר"י הלוי, גבר זמן, זמורה ג, 289). ומאמריו למרחוק שמועים (הוא, אמר מה הוא, שם ו, 311). 

— נִפע', נִשְׁמַע, נִשְׁמָע, נִשְׁמְעוּ, נִשְׁמָע, נִשְׁמָעִים, נִשְׁמַעַת, הִשָּׁמַע, יִשָּׁמַע, יִשָּׁמֵעַ, תִּשָּׁמֵעַ, תִּשָּׁמַע, יִשָּׁמְעוּ, — א) נשמע הקול, הגיע לאזנים ונקלט בהן: והקל נִשְׁמַע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף (בראש' מה יו). וְנִשְׁמַע קולו בבאו אל הקדש (שמות כח לה). וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא יִשָּׁמֵעַ (ש"א א יג). ותזעק חשבון ואלעלה עד יחץ נִשְׁמַע קולם (ישע' יה ד). וגלתי בירושלם וששתי בעמי ולא יִשָָּׁמַע בה עוד קול בכי וקול זעקה (שם סה יט). קול על שפיים נִשְׁמָע בכי תחנוני בני ישראל (ירמ' ג כא). כי קול נהי נִשְׁמַע מציון איך שדדנו (שם ט יח). קול ברמה נִשְׁמָע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה (שם לא יד). עוד יִשָּׁמַע במקום הזה וכו' קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה (שם לג י). צעקה בים סוף נִשְׁמַע קולה (שם מט כא). וקול כנפי הכרובים נִשְׁמַע עד החצר החיצנה (יחזק' י ה).  למען לא יִשָּׁמַע קולו עוד אל הרי ישראל (שם יט ט). והשבתי המון שריך וקול כנוריך לא יִשָּׁמַע עוד (שם כו יג). ולא יִשָּׁמַע עוד קול מלאככה (נחום ב יד). אין אמר ואין דברים בלי נִשְׁמָע קולם (תהל' יט ד). ירעם בקול גאונו לא יעקבם כי יִשָּׁמַע קולו (איוב לז ד). עת הזמיר וקול התור נִשְׁמַע בארצנו (שה"ש ב יב). כי העם מריעים תרועה גדולה והקול נִשְׁמַע עד למרחוק (עזרא ג יג).  — ונשמעו זעקה, חמס, (קול) מקבות, נחרה, (קול) שמחה, וכדומה: ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נִשְׁמַע בבית בהבנתו (מ"א ו ז).  לא יִשָּׁמַע עוד חמס בארצך שד ושבר בגבוליך (ישע' ס יח). חמס ושד יִשָּׁמַע בה (ירמ' ו ז). מדן נִשְׁמַע נחרת סוסיו (שם ח יו). תִּשָּׁמַע זעקה מבתיהם (שם יח כב). וַתִּשָּׁמַע שמחת ירושלם עד מרחוק (נחמ' יב מג). — ונשמע דבר: הנהיה כדבר הגדול הזה או הֲנִשְׁמַע כמהו (דבר' ד לב).  וַיִּשָׁמְעוּ הדברים אשר דבר דוד (ש"א יז לא).  ויבאו כל השרים אל ירמיהו וישאלו אתו ויגד להם ככל הדברים האלה אשר צוה המלך ויחרשו ממנו כי לא נִשְׁמַע הדבר (ירמ' לח כז). ומה שמץ דבר נִשְׁמַע בו (איוב כו יד). ויהי בְּהִשָּׁמַע דבר המלך ודתו וכו' (אסתר ב ח). — ונשמע פתגם: וְנִשְׁמַע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו (שם א כ).  — ונשמעה שמועה: ופן ירך לבבכם ותיראו בשמועה הַנִּשְׁמַעַת בארץ (ירמ' נא מו). בגוים נִשְׁמָע וגשמו אמר אתם והיהודים חשבים למרד (נחמ' ו ו).— ונשמע שם אלילים על פיו: ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא יִשָּׁמַע על פיך (שמות כג יג). — ונשמע לפלוני דבר, במשמ' פלוני שמע את הדבר: ויהי כאשר נִשְׁמַע לסנבלט וטוביה ולגשם הערבי וליתר איבינו כי בניתי את החומה (נחמ' ו א). אתה והיהודים חשבים למרוד וכו' ועתה יִשָּׁמַע למלך כדברים האלה (שם שם ו-ז). — ב) ובמשמ' נתקבל על הלב, נתקבל לרצון: וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נִשְׁמָעִים (קהל ט יו). דברי חכמים בנחת נִשְׁמָעִים מזעקת מושל בכסילים (שם שם יז). מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נִשְׁמְעוּ דבריך (דנ' י יב). — ג) ונשמע ראובן לשמעון וכדו', צִיֵּת לו, קבל את דבריו ועשה כרצונו: בני נכר יתכחשו לי לשמוע אזן יִשָּׁמְעוּ לי (ש"ב כב מה, וכעין זה תהל' יח מה). — ונשמע בקול פ', נתקבלו דבריו לפני האלהים: ויקמו הכהנים הלוים ויברכו את העם וַיִּשָׁמַע בקולם ותבוא תפלם למעוז קדשו לשמים (דהי"ב ל כז)3. — ובתו"מ: ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע (הלל, אב' ב ד). חד אמר בין על טל ובין על המטר נשמע לו, וחרנא אמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו (ירוש' ברכ' ה ב ששה קולות היו נשמעים מיריחו (שם סוכה ה ג). עד מקום שמתעטש ואין קולו נשמע (שם סנה' י ב). אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת (אבא בנימין, ברכ' ו.). הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות (שבת לג:). כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה שוב אינו נחרב (ר' ירמיה בן אלעזר, ערוב' יח:). ותלמודו משתכח ממנו ומחלוקות רבות באות עליו ודבריו אינם נשמעים ומחלל שם שמים (פסח' מט.). אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים (ר"ג, ר"ה כה:). מפני מה אין קולו של אדם נשמע ביום כדרך שנשמע בלילה (ר' לוי, יומ' כ:). אלמלא גלגל חמה נשמע קול המונה של העיר, ואלמלא קול המונה של עיר נשמע קול גלגל חמה (ת"ר, שם שם). כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע (ר' אילעא משום ר"א בר"ש, יבמ' סה:). הנשמע בדבר אביו למקום4 לא יאמר שלחוני בשביל עצמי וכו' (ת"ר, קידוש' לא:). ודבריו נשמעין ותלמודו מתקיים בידו (ת"ר, ב"מ קז:).  הפרה היתה נשמעת לחורש, הדלת היתה נשמעת לחרש (מד"ר בראש' כה, תיאודור, 240). שם התחיל במצווה תחילה ובא יפת ונשמע לו (שם שם לו, 339). וכיון שילדה ממנו בן עשירי נתכנסו כלם ואמרו לו השמע לנו שאין את מגרש את אמנו מעתה (שם שם נו). נכנס שושבינה אצל המלך והיה מפייסו ולא היה המלך נשמע לו (שם שמות מד). לאחד שהיה מוכר שפחה באיטלס ועבר אחד וראה אותה ואמר שלי היא, א"ל נזוף בה, אם נשמעת היא לך הרי היא שלך (פסיק' ר"כ, עשר תעשר, בובר צח:). — *ובמשמ' נתפתה להזדוְגות: והיה היין בוער בו ואומר לה השמעי5 לי והיא מוציאה דפוס של פעור וכו' ואומרת לו, רבי רצונך שאשמע לך השתחוה לזה וכו' (ספרי במד' קלא). אמר לנשיהן, נשמעות אתם לליגיונותי ואין אני הורג אתכם (ירוש' סוכ' ה א).  והיתה אומרת לו השתחוה לזה ואני נשמעת לך וכו' הינזר מתורת משה ואני נשמעת לך (שם, סנה' י ב). אמרה לו (אשת פוטיפר ליוסף) השמע לי (יומ' לה:). אמר לה (זמרי לכזבי) השמיעי6 לי, אמרה לו בת מלך אני וכן צוה לי אבי לא תשמעי7 אלא לגדול שבהם (סנה' פב.).  אחאב אמר לה כה אמר ה' השמיעי6 אל צדקיה וצדקיה אמר כה אמר ה' השמיעי6 אל אחאב (שם צג.). איני נשמעת לך עד שתשחט זה לפעור (מד"ר במד' כ). שאני (הנחש) יודע שהיא שומעת לי, שהנשים נשמעות לכל הבריות (פדר"א יב). — ובסהמ"א: ואם כתב כשית דגוש היה נשמע8 כסית את אחרים (רש"י, דבר' לב יה). נוהגת שבעה לרחיצה ולתכבוסת ושלשים לתספורת ולגיהוץ מיום שנשמע לו (הוא, ערוב' מו.). ונשמע לב"ד שנעקרו ממקומן לעלות לרגל (הוא, סנה' יא.). אלו הייתם עובדים כראוי וצמים לפני כהוגן היותם נשמעים וכל חפציהם לכם נמצאים (ראב"ח, הגיון הנפש ב, יד.). כמו שראוי לנער להיות נשמע למצות המלמד (ספר המצות לארסטו קיד).

— פִע', יְשַׁמַּע, — שִׁמַּע את העם, הזעיק אותו, העביר קול והקהיל קהל: zusammenrufen; rappeler; to convoke: וַיְשַׁמַּע שאול את העם (ש"א יה ד).  וַישַׁמַּע שאול את כל העם למלחמה (שם כג ח). — ובתו"מ כמו הִפע', השמיע: באחד באדר משמעין9 על השקלים (שקל' א א). בני בבל משמעין על שקליהן מראשו של חדש (ר' חזקיה, ירוש' שם שם). הלינו לכבודו (של מת) לשמע עליו עיירות (סנה' מז.). — ובסהמ"א: והאומר כי ר' סעדיה זצ"ל הניח שמע שהוא כמות השמיע, והניח אשמע שהוא אשמיע, שפתרונו שוה ונסתפק באופן אחד מן השיני, ונשיב לו וכו' (דונש, תשו' על רסע"ג, 122). — ואמר הפיטן: שימעתיך דיבור קודשי (ינאי, קרוב' בראש', זולאי, כ). כן באוזן שימעתי (שם שם, ס). שופר תרועה טרם שמענוך (ר"א קליר, אף ארח, מוסף א ר"ה). שִמע לכל עץ ארז זה ואזוב זה (הוא, אמרה סנונה, קרוב' פרה). בקול ענות אשר שמעתי חג ליי' מחר (הוא, אז על כל חיתו, קרוב' ב פסח). שמעתם חקיך ערוכה ושמורה (שמעון בר יצחק, שלמים בחנותם, קרוב' ב שבוע'). אלוה מתימן שמע סודו (ליאונטי בר אברהם, כבודו, מבחר השירה העברית באיטליה, שירמן, עג).

— הִפע', הִשְׁמִיעַ, הִשְׁמִיעֲךָ, הִשְׁמִיעָנוּ, הִשְׁמַעְתָּ, הִשְׁמַעְתִּי, הִשְׁמַעְתִּיךָ, הִשְׁמִיעוּ, מַשְׁמִיעַ, מַשְׁמִיעִים, מַשְׁמִעִים, לְהַשְׁמִיעַ, לַשְׁמִעַ, הַשְׁמִיעֵנִי, הַשְׁמִיעִינִי, הַשְׁמִיעוּ, הַשְׁמִיעֻנוּ, הַשְׁמִיעוּהָ, אַשְׁמִיעַ, אַשְׁמִיעֲךָ, אַשְׁמִיעֵם, אַשְׁמִעֵם, תַּשְׁמַע, תַּשְׁמִיעֵנִי, יַשְׁמִיעַ, יַשְׁמִיעֵנוּ, תַּשְׁמִיעוּ, יַשְׁמִיעוּ, יַשְׁמִיעֻנוּ, — השמיע ראובן את שמעון דבר, השמיע דבר: א) נתן קול, גרם שיגיע קולו או קול אחר לאזני השומעים: hören lassen; faire entendre; to let hear: מן השמים הִשְׁמִיעֲךָ את קלו ליסרך (דבר' ד לו).  ואת העם צוה יהושע לאמר לא תריעו ולא תַשְׁמִיעוּ את קולכם ולא יצא מפיכם דבר (יהוש' ו י). ויאמרו אליו בני דן אל תַּשְׁמַע קולך עמנו (שופט' יח כה). ואדני הִשְׁמִיעַ את מחנה ארם קול רכב וקול סוס קול חיל גדול (מ"ב ז ו). וְהִשְׁמִיעַ יי' את הוד קולו (ישע' ל ל). לא יצעק ולא ישא ולא יַשְׁמִיעַ בחוץ קולו (שם מב ב). לא תצומו כיום לְהַשְׁמִיעַ במרום קולכם (שם נח ד). נשברה מואב הִשְׁמִיעוּ זעקה צעוריה (ירמ' מח ד). וְהִשְׁמַעְתִּי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה (שם מט ב). ולא אַשְׁמִיעַ אליך עוד כלמת הגוים וחרפת עמים לא תשאי עוד (יחזק' לו יה). תַּשְׁמִיעֵנִי ששון ושמחה (תהל' נא י). ברכו עמים אלהינו וְהַשְׁמִיעוּ קול תהלתו (שם סו ח). הראיני את מראיך הַשְׁמִיעִנִי את קולך (שה"ש ב יד). היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך הַשְׁמִיעִנִי (שם ח יג). — והשמיע קול בכלי זמר: וַיַּשְׁמִיעוּ המשררים (נחמ' יב מה). רנו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגוים הַשְׁמִיעוּ הללו ואמרו הושע יי' את עמך את שארית ישראל (ירמ' לא ו). ויאמר דוד לשרי הלוים להעמיד את אחיהם המשררים בכלי שיר נבלים וכנרות ומצלתים מַשְׁמִיעִים להרים בקול לשמחה (דהי"א יה יו). והמשררים הימן אסף ואיתן במצלתים נחשת לְהַשְׁמִיעַ (שם שם יט). וכל ישראל מעלים את ארון ברית יי' בתרועה ובקול שופר ובחצצרות ובמצלתים מַשְׁמִעִים בנבלים וכנרות (שם יה כח). ואסף במצלתים מַשְׁמִיעַ (שם יו ה). ועמהם הימן וידותון חצצרות ומצלתים לְמַשְׁמִיעִים (שם שם מב). ויהי כאחד למחצצרים ולמשררים לְהַשְׁמִיעַ קול אחד (דהי"ב ה יג). — והשמיע בקול: וְהִשְׁמִיעוּ עליך בקולם ויזעקו מרה (יחזק' כז ל). לַשְׁמִעַ בקול תודה ולספר כל נפלאותיך (תהל' כו ז). — והשמיע, השמיע על, אל, במשמ' הכריז, העביר קול: והמלך אסא הִשְׁמִיעַ את כל יהודה אין נקי (מ"א יה כב). הַשְׁמִיעוּ אל בבל רבים (ירמ' נ כט). תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים הַשְׁמִיעוּ עליה ממלכות אררט מני ואשכנז (שם נא כז).  הַשְׁמִיעוּ על ארמנות באשדוד וכו' ואמרו האספו על הרי שמרון וכו' (עמ' ג ט). וקראו נדבות הַשְׁמִיעוּ (שם ד ה). ואשר יַשְׁמִיעוּ ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלם לאמר צאו ההר והביאו עלי זית וכו' (נחמ' ח יה). — ובשמוש מטֻשטש, השמיע במשמ' אמר, הגיד, בִּשֵּׂר: הקהל לי את העם וְאַשְׁמִעֵם את דברי (דבר' ד י). לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וְיַשְׁמִעֵנוּ אתה ונעשנה (שם ל יב). לו חפץ יי' להמיתנו לא לקח מידנו עלה ומנחה ולא הראנו את כל אלה וכעת לא הִשְׁמִיעָנוּ כזאת (שופט' יג כג).  ואתה עמד כיום וְאַשְׁמִיעֲךָ את דבר אלהים (ש"א ט כז). הראשנות מה הנה הגידו וכו' או הבאות הַשְׁמִיעֻנוּ (ישע' מא כב). אף אין מגיד אף אין מַשְׁמִיעַ (שם שם כו). הראשנות הנה באו והחדשות אני מגיד בטרם תצמחנה אַשְׁמִיעַ אתכם (שם מב ט). אנכי הגדתי והושעתי וְהִשְׁמַעְתִּי (שם מג יב). מי הִשְׁמִיעַ זאת מקדם מאז הגידה (שם מה כא). הראשנות מאז הגדתי ומפי יצאו וְאַשְׁמִיעֵם (שם מח ג). הִשְׁמַעְתִּיךָ חדשות מעתה ונצרות ולא ידעתם (שם שם ו). הגידו הַשְׁמִיעוּ זאת הוציאוה עד קצה הארץ אמרו גאל יי' עבדו יעקב (שם שם כ). מה נאוו על ההרים רגלי מבשר מַשְׁמִיעַ שלום מבשר טוב מַשְׁמִיעַ ישועה אמר לציון מלך אלהיך (שם נב ז). הנה יי' הִשְׁמִיעַ אל קצה הארץ אמרו לבת ציון הנה ישעך בא (שם סב יא). הגידו ביהודה ובירושלם הַשְׁמִיעוּ ואמרו (ירמ' ד ה). כי קול מגיד מדן וּמַשְׁמִיעַ און מהר אפרים הזכירו לגוים הנה הַשְׁמִיעוּ על ירושלם (שם שם יה-יו). הגידו זאת בבית יעקב וְהַשְׁמִיעוּהָ ביהודה לאמר (שם ה כ). קום וירדת בית היוצר ושמה אַשְׁמִיעֲךָ את דברי (שם יח ב). ואם עמדו בסודי וְיַשְׁמִעוּ דברי את עמי (שם כג כב). הגידו במצרים וְהַשְׁמִיעוּ במגדול וְהַשְׁמִיעוּ בנף ובתחפנחס אמרו התיצב והכן לך כי אכלה חרב סביביך (שם מו יד).  הגידו בגוים וְהַשְׁמִיעוּ ושאו נס הַשְׁמִיעוּ אל תכחדו אמרו נלכדה בבל (שם נ ב). הנה על ההרים רגלי מבשר מַשְׁמִיעַ שלום (נחום ב א). משמים הִשְׁמַעְתָּ דין (תהל' עו ט). מי ימלל גבורות יי' יַשְׁמִיעַ כל תהלתו (שם קו ב). הַשְׁמִיעֵנִי בבקר חסדך כי בך בטחתי הודיעני דרך זו אלך (שם קמג ח). — ובמכתבי לכיש: ישמע יהוה את אדני עת כים שמעת טב (תעודות לכיש ד 2-1). ישמע יהוה את אדני שמעת שלם (שם 2, 3-1). — ובתו"מ: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא (ברכ' ב ג).  בא' באדר משמיעין על השקלים (שקל' א א). ושפופרות המשמיעות את הקול (כלים יד ה). משמת חגי וכו' פסקה רוח הקדש מישראל ואף על פי כן היו משמיעין להן בבת קול (תוספת' סוטה ג ב). באזני ה', מלמד שהיו ישראל מתכוונים להשמיע את המקום וכו' מי אמר לכם שלא היתה כוונתי כי אם להשמיעו (ספרי במד' פה). אין נותנין חיטין לריחים של מים וכו' מפני שהן משמיעות את הקול (ירוש' שבת א ה). השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך (ברכ' יג.). נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע, משמיע ולא נתכוון שומע לא יצא עד שיתכוון שומע ומשמיע (ר"ה כח:)10. — ובסהמ"א: דבר הכתוב כביכול בשכינה דוגמת מלך בשר ודם כדי להשמיע את אזן הבריות כפי ההוה שיוכלו להבין דבר (רש"י, שמות יה ח).  העבים משמיעין קולן לרקיע (מדה"ג בראש' א ו, מרגליות, כו-כז). מה ת"ל כעשן, משמיעין את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע (שם שמות יט יח, הופמן, 212). — ואמר הפיטן: כי תגלגל באוזן שומעת ואשר בא בה לא משמעת (ינאי, כי תאשם, קרוב' ויקר', זולאי, קכד). נעם אנכי השמיע במאמר (ר' שמעון ב"ר אבון, שבוית מרום, יוצר ב שבועות). הדרו ותפארתו יחוו וישמעו (ר"י הלוי, יחלו פני אל, זמורה י, 647). 

— הַָפע', °הָשְׁמַע, °הֻשְׁמַע, — הִשמיעו אותו, ואמר הפיטן: זימון אהל כהועשׂ כשמע, חוץ מנו קול לא הושמע (ינאי, אלוה בשמך, קרוב' ויקר', זולאי, קכא).  ואלו עשרת הדברות הכלולות, נחרתו על הלוחות המעולות, ומפה אל פה השמעו בקולות (שמעון ב"ר אבון, שבוית מרום, יוצר ב שבועות). כהושעת סיני השמעו בדבור רביעי (מנחם ברבי מכיר, כהושעת אדם, הושענות לשבת). ואז השיבהו וענהו והקדים ידיו לאזניו נעשה ונשמע ביום הושמע מרוב חבת אמוניו (רי"צ בר ראובן, יום זה הוריד, אזהרות, ב:). — ואמר המשורר: הצדק הוא אשר הָשמע11 ואיך היא ואיככה (ר"ש הנגיד, לך עושר, הרכבי, 78). 

— הִתפ', *הִשְׁתַּמַּע,  — כמו נִפע' נִשְׁמַע12: אמר (חדקל) הלוואי נשתמע13 קולי בין הנהרות (מד"ר קהל', אם ישך הנחש). — ואמר הפיטן: תועפות גבהם ומחקרי יסודם בי נשתמעו (ר"א הקליר, בטרם הרים, קרוב' א שבוע'). — °ובמשמ' הובן: היתה לו משמעות14: אמר בשר גמר וכו' פעל של שלש אותיות יסוד ועניניהם משתמע לכמה ענינים (ר"ת, הכר' נגד דונש ). היה כתוב בו לשון שמשתמע כך וכך הולכין אחר הפחות (טוחו"מ מב יב).