שַׁרְבִט1, ש"ז, — שבט המלוכה שביד המלך, Zepter; sceptre: אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית וכו' לבד מאשר יושיט לו המלך את שַׁרְבִיט הזהב וחיה (אסתר ד יא). ויושט המלך לאסתר את שַׁרְבִיט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש הַשַּׁרְבִיט (שם ה ב). ויושט המלך לאסתר את שַׁרְבִט הזהב (שם ח ד). — ובמשמ' קלח של צמח על עליו ופרחיו, בפרט של תמר, Blütenstiel; tige florale; flower-stalk — ואמר ב"ס: עקר תחבולות לבב ארבעה שרביטים2 יפריח (ב"ס גני' לז יז). — ובתו"מ: אין רוכבין על סוסו (של המלך) וכו' ואין משתמשין בשרביטו וכו' (סנה' ב ה). נטל ממנה (מע"ז) מקל או שרביט אפילו עלה הרי זו בטלה (ע"ז ג י, וכעין זה ספרי דבר' צו). שרביט של תמרה שריקנו טהור וכו' וכן בקטניות שרביט שריקנו טהור (עוקצ' א ה). אין נוטעין שרביט של רימן ולא עוקצין של רימן בצד סדין של שקמה (תוספת' כלא' א י). לא יאגדנו (את הלולב) ביום טוב אבל נוטל הימנו שרביט ואוגדו (שם סוכה ב י). האומר הרי עלי שרביט מלא קומתי מביא מלא קומתו שרביט שאינו נכפף (שם ערכ' ג א). אלא כיון שהיתה (הסוטה) שותה פניה מוריקות ועיניה בולטות וכמין שרביטין היו מורקים בה (ספרי במד' ח) מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו והקב"ה מסר שרביטו למשה שנא' ויקח משה את מטה האלהים בידו (מד"ר שמות ח). מה הגפן הזו שרביט אחד יוצא ממנה ומכבש כמה אילנות כך ישראל צדיק אחד יוצא מהן ושולט מסוף העולם ועד סופה הה"ד ויוסף הוא השליט (שם ויקר' לו). אמר לו (לר' חנינא) כתיב הרועה בשושנים אין שרביטו של הקב"ה ממשמש ובא אלא בבני אדם שלבם רך כשושנים (ר' יוחנן, שם שה"ש סדרא חנינא, דודי לי). ומעשה בר' יהודה בר' אלעי שהיה יושב ושונה לתלמידיו ועברה כלה ואחז בידו שרביט3 של הדס והיה משנין עד שעברה כלה מלפניו (אדר"ן, שכטר, 6). — ובסהמ"א, גם במשמ' תרמיל של קטניות וכדו': ומהו מולל כגון אם בא לאכול הזרע מולל השרביטין שהזרע בתוכם (רש"י, שבת קכח.). ושער של אפונין, שרביטין של קטניות שהקטנית גדל בהם (הוא, שם קמג. וכן ר"ן על הרי"ף, שם). — °וככנוי לאבר הזכרות: יש מהם (מב"ח) אשר שרביטם ארוך ויש מהם שרביט בינוני ואשר שרביטם ארוך יולידו מעט וכו' (ר' גרשון בן שלמה, שער השמים ד א, טו.). אך הזכר יוציא שרביטו וישליך זרעו בנקבה מהר כמין הצפור (הוא, שם שם, טז:). — °ושרביט של אש: ויש בידו (של טהריאל) שרביט של אש וגם יש לו משרתים וכלם שרביטי אש בידם וטעם שרביט ופירושו אשר כל אחד ואחד מהם הוא שר בשם שיש לו שם ביט במצחו (עמה"מ, עולם הבריאה, יא). — °ושרביט, במשמ' המקל של התֹף (ר"א משער אריה, שלטי הגבורים, ה, מובא בלשוננו יג, 144). — ואמר המשורר: פניני שיר אשר לבי חריטן וכו' קרב הנה קרב השר שמואל, והגיע בשרביטן ושבטן (ר' יצחק אבן עזרא, פניני שיר, שער השיר, 159). גופה רטב ולח כשרביט בדֹלח (ר"י חריזי, נאם הימן, שם, 180).