*, פ"י, — משך והוריד למטה1, hinunterziehen; turer en bas; to draw down: אזל (עוז מלך הבשן) עקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה ואייתי קודשא בריך הוא עליה קמצי ונקבוה ונחית בצואריה הוה בעי למשפלה משכי שיגי' להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפה והיינו דכתיב שיני רשעים שברת וכדרבי שמעון בן לקיש וכו' אל תקרי שברת אלא שרבבת2 (ברכ' נד:, ועי' גם מגלה טו:, סוטה יב:, מד"ר שמות א, ילק' תהלים תרק"ה, מדה"ג שמות ב ה). — ובסהמ"א: ואנו קבלנו מרבותינו כי נטויות היו (הכילות) מערב שבת וכו' ובבקר הי' משפיעין ומשרבבין אותן למטה (ר"ח, שבת קלח:). בשעה שבא עשו לקראת יעקב וכו' אמר יוסף רשע הזה עינו רמה שמא יתן עיניו באמי, יצא לפניה ושרבב קומתו לכסותה (רש"י, בראש' מט כב, ע"פ מד"ר בראש' עח). — ואמר הפיטן: מרכבות יוקש מוטות ומשתמטות מלהב מרוץ, סגניות ערבב בשרבב טעונות לרוץ (מאיר ברבי יצחק, ויושע, יוצר לשבת א אחה"פ)3.

— הִתפ', *הִשְׁתַּרְבֵּב, נִשְׁתַּרְבֵּב, — נמשך למטה: וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ וכו' מלמד שנשתרבב לשונם ונפל על טיבורם וכו' (סוט' לה.). תנא השרוע והקלוט, שרוע שנשתרבב לו יריכו (בכור' י.). — ובסהמ"א: כשבא לנוטלה (את הפוגלא) אם אוחזו בעלים ומושף הראש ומסלקה זהו ממעלה למטה אע"פ כשמגביה התבן והעפר משתרבב במקומן ויורד שרי (ר"ח, שבת קכג:). ולא תצא אשה במנעל מרופט רפוי שמשתרבב מן הרגל (הוא, שם קמא:). מיכן ששפתותיהן של זקנים מתרפטות, פי' מתרפטות משתרבבות והוא מתרופפות וכו' (הוא, שם קנב.). מגביהין אותה (את האבן) שניהן למעלה ומניחה האחד ביד חבירו וכיון שאין בו כח להורידה מיד משתרבבה מידו ובאה עליו בכח (הוא, סנה' מה:). גזרה שנית גזר על כל הגשמיים שיהיו מצטמקין על ידי הקור ומשתרבבין ע"י החום (לפין, אגרות חכמה, מודע לבינה). — ונשתרבבו הדברים, נתרבו4: ונשתרבבו הדברים להורות כי תכלית צאת ישראל ממצרים היה מתן תורה (ר"י מוסקאטו, נפוצות יהודה ד, יב). וביותר משנתרחבו ונשתרבבו המותרות (ר"א צויפל, שלום על ישראל ג, יג.). — ונשתרבב המנהג: שבכמה קהלות נשתרבב המנהג הרע והביש, ליקח מעות קבורה כרצון איש ואיש בלי קצבה (פנקס ועד ארבע ארצות, שנת תנח, 240).

— פֻע', °שֻׁרְבַּב, בינ' משֻׁרבב, — תלוי ומורד למטה: קריתא, צעיף על ראשה (של הכלה) משורבב על עיניה (רש"י, כתוב' יז:).