1, ש"ז, — מין צבע אָדֹם2, המגן מפני חלודה Mennig; minium: האֹמר אבנה לי בית מדות ועליות מרוחים וקרע לו חלוני וספון בארז ומשוח בַּשָּׁשַׁר ירמ' כב יד. ותוסף אל תזנותיה ותרא אנשי מחקה על הקיר צלמי כשדיים חקקים בַּשָּׁשַׁר יחזק' כג יד. — ובסהמ"א: ויקצף (אלהים) מאד וכו' ויבא המלאך ויכתוב לו על הקיר בששר נוכח מנורת המל' יוסיפון, גינצבורג, טו. סירקן או כרכמן טמאות וכו' כלים טו ב פי' בל' ישמעאל זרקון שמו אם ייפם בסירקון טמאות והוא הששר ערוך ערך סרק ו. — ואמר הפיטן: לפני טוחי בפיתום וחקותי ששרים יצוא יצא מוציאי להושיעי בכושרים רסע"ג, אלהים אצל, פתיחה לאזהרות, סדור רסע"ג, קפו.
1 [כך בסוף פסוק, אך אין עדות לצורה אחרת כגון שָׁשֵׁר המובאת במלונים, ואשר ממנה היה צרך לאמר שָׁשֵׁר אף בהפסק.]
2 [באשור' בא שֶרְשֶרֻ במשמ' כזו, ויש שרואים ששר כשאול ממלה זו. השבעים תרגמו μίλτος, שם משותף לאבן rubica המשמשת צבע אדם (וכן וולג': sinopis ע"פ שם העיר בחוף הים השחור שהיונים הביאו משם אבן זו) ול־minium, כדעת רֹב הפרשנים, וכנראה כך נכון לפי הענין. ואחרים בחרו בצבע אָדֹם אחר כגון זנג'פר (zinnober) בערב', או שתרגמו סממנין סתם מבלי לפרש.]