שִׁשִּׁים

שם מספר זו"נ, — שש פעמים עשר, sechzig; soixante; sixty, עם השם הספור לאחריו הבא במ"י: ויצחק בן שִׁשִּׁים שנה בלדת אֹתם (בראש' כה כו). והיה ערכך הזכר מבן עשרים שנה ועד בן שִׁשִּׁים שנה וכו' (ויקר' כז ג). ונלכד את כל עריו וכו' שִׁשִּׁים עיר כל חבל ארגֹב (דבר' ג ד) . ויהי לחם שלמה ליום אחד וכו' וְשִׁשִּׁים כר קמח (מ"א ה ב). והבית וכו' שִׁשִּׁים אמה ארכו וכו' (שם ו ב). ומן העיר לקח (רב טבחים) וכו' ושִׁשִּׁים איש מעם הארץ (מ"ב כה יט; ירמ' נב כה). — וכנ"ל, בשם הספור במ"ר: בן גבר וכו' לו חבל ארגב אשר בבשן שִׁשִּׁים ערים גדֹלות וכו' (מ"א ד יג) . הנה מטתו שלשלמה שִׁשִּׁים גבֹּרים סביב לה וכו' (שה"ש ג ז). ועמהם שִׁשִּׁים הזכרים (עזרא ח יג) . ויולד (רחבעם) עשרים ושמונה בנים ושִׁשִּׁים בנות (דהי"ב יא כא). — ועם השם הספור לפניו, במ"ר: וכל בקר זבח השלמים וכו' אילים שִׁשִּׁים עתדים שִׁשִּׁים כבשים בני שנה שִׁשִּׁים (במד' ז פח). האֹרך וכו' אמות שִׁשִּׁים (דהי"ב ג ג). כי נשים שמונה עשרה נשא (רחבעם) ופילגשים שִׁשִּׁים (שם יא כא). — וכנשוא במשפט: שִׁשִּׁים המה מלכות ושמנים פילגשים וכו' (שה"ש ו ח). — ובצרוף ליחידות: ושבֻעים שִׁשִּׁים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוק העתים ואחרי השבֻעים שִׁשִּׁים ושנים יכרת משיח וכו' (דני' ט כה-כו). ואשר נתנו שארית העם זהב וכו' וכתנות כהנים שִׁשִּׁים ושבעה (נחמ' ז עב). ועֹבד אדום ואחיהם שִׁשִּׁים ושמונה (דהי"א יו לח). — וכנ"ל, בחזרה על השם הספור: ויחי מהללאל חמש שנים ושִׁשִּׁים שנה וכו' (בראש' ה יה). ושִׁשִּׁים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה (ויקר' יב ה). — ובצרוף למאות ולאלפים שלפניו: בני זכי שבע מאות ושִׁשִּׁים (עזרא ב ט, נחמ' ז יד). ועמו מאה ושִׁשִּׁים הזכרים (עזרא ח י). — וכנ"ל, בלי ו' החבור: ויהי משקל הזהב שש מאות שִׁשִּׁים ושש ככר זהב (מ"א י יד). בני אדניקם שש מאות שִׁשִּׁים וששה (עזרא ב יג). כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפַים שלש מאות שִׁשִּׁים (שם שם סד). בני בגוי אלפים שִׁשִּׁים ושבעה (נחמ' ז יט). — וכנ"ל, עם המאות והאלפים לאחריו: מאת בכור בני ישראל לקח את הכסף חמשה ושִׁשִּׁים ושלש מאות ואלף בשקל הקדש (במד' ג נ). — וכנ"ל, בחזרה על השם הספור: ויחי ירד שתים ושִׁשִּׁים שנה ומאת שנה וכו' ויהיו כל ימי ירד שתים ושִׁשִּׁים שנה ותשע מאות שנה וימת, ויחי חנוך חמש וששים שנה וכו' ויהי כל ימי חנוך חמש ושִׁשִּׁים שנה ושלש מאות שנה (בראש' ה יח-כג). ויהיו כל ימי מתושלח תשע ושִׁשִּׁים שנה ותשע מאות שנה וימת (שם שם כז). — וששים אלף: פקדיהם למטה דן שנים ושִׁשִּׁים אלף ושבע מאות (במד' א לט, וכעין זה שם ב כו). אלה משפחת הזבול לפקדיהם שִׁשִּׁים אלף וחמש מאות (שם כו כז). ויהי המלקוח וכו' וחמרים אחד ושִׁשִּׁים אלף (שם לא לט). ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק וכו' באלף ומאתים רכב ובשִׁשִּׁים אלף פרשים וכו' (דהי"ב יב ב-ג). — ובתו"מ: בן ששים לזקנה (אבות ה כא). מתנדב אדם מנחה של ששים עשרון ומביא בכלי אחד וכו' ששים נכללים, ששים  ואחד אין נכללים (מנח' יב ד). שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ששים יום (ערכ' ו א). איזו היא (תלולית) קרובה (לעיר) חמשים אמה וישָנה ששים שנה (אהל' טז ב) . שחצית גדולה היתה בבני כהנים גדולים שיותר מששים ככרי זהב היו מוציאין בה1 (ר' חנינא, ירוש' שקל' ד ב). ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו וכו' מגיבת ועד  אנטיפטרס ששים  רבוא עיירות (מד"ר שה"ש, נפת תטפנה) . — *וכמספר סדורי: מי שגזר שתי גזירות מגלח וכו' ואת השניה יום ששים ואחד וכו' ואם גלח יום ששים חסר אחד יצא וכו' (נזיר ג ב). — *ואחד (או יותר) מששים, בששים, במשמ' ביחס של אחד לששים: אין פוחתין לפאה מששים (פאה א ב). שיעור תרומה עין יפה אחד מארבעים וכו' והרעה מששים וכו' עלה בידו מששים ואחד תרומה (תרו' ד ג). גיד בששים (מותר) ואין גיד מן המנין, כחל בששים וכו' ביצה בששים וכו' (רב נחמן, חולין צז:). כל איסורין שבתורה בששים שם צח.. שאר איסורין שבתורה כולן כגון בשר שקצים וכו' שיעורן בששים וכו' נפל לפחות מששים  הכל אסור וכו' (רמב"ם, מאכל' אסור' טו יז). — °ובטל בששים2: אלא מעתה נפל לתוך קדירה אחרת וכו' דבששים הוא עצמו בטל (רגמ"ה, חול' צז:). אם יש בה בנותן טעם באותה חתיכה, כלומר שאין באותה חתיכה לבדה ששים לבטל הטיפה (רש"י, שם קח.).3



1 [בפרה האדֻמה.]

2 [במליצה משתמשים בצרוף זה לגבי אדם בן ששים, שכאלו כבר עבר ובטל ברוחו ובגופו.]

3 [ממלה זו גזר העורך גם ת"ז שִׁשִּׁימִי (כדרך שמימי מן שמים, מֵימי מן מים) במשמ' sexagesimal, כדי לכנות כך את השיטה הששימית שנהגה בחשבון אצל עמים רבים, בהתאם לחלוקת השנה והשמים וכדו' ואשר שרידיה קימים עד היום בתרבות העולם.]

חיפוש במילון: