*, פ"ע,— נזל, fliessen; couler; to flow: צלוב שדמו שותת ונמצא תחתיו רביעית דם טמא אבל המת שדמו מנטף ונמצא תחתיו רביעית דם טהור ר' יהודה אומר לא כי אלא השותת טהור והמנטף טמא (אהל' ג ה). הסך שמן טהור ונטמא ירד וטבל ב"ש אומר אף על פי ששותת ויורד טהור (תוספת' עדי' ב ב). היה עומד בתפילה ומים שותתים על ברכין פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל (ת"ר, ברכ' כב:, וכעין זה סוטה מד:). ניקב (הגיד) פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר מפני שהוא מוליד (ת"ר, יבמ' עו., חול' מח.). אמר דוד לפני הקב"ה גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים בשרי לא היה דמי שותת לארץ וכו' (ב"מ נט., סנה' קז.). כאן בשותתת (רעי) כאן במתרזת (חול' לח.). איזהו דם הקזה שהנשמה יוצאה בו כל זמן שמקלח, יצא דם התמצית מפני שהוא שותת (כרית' כב.). — ושתת(ה) לשון הנחש וכד', הזיל(ה) ארס: אמרו לו לנחש וכו' ומפני מה אתה הולך ולשונך שותת וכו' (מד"ר במד' יט, שם דבר' ה, ועוד). שתו בשמים פיהם וכו' א"ר אלעזר מצינו שהם מהלכים בשמים ולשונם שותתה בארץ (שם קהלת סדר א, כי גם לא ידע האדם את עתו). — ובסהמ"א: או שהיה דם שותת מחוטמו רוחץ כדרכו ואינו חושש (הלכות פסוקות לתלמידי יהודאי גאון, 22). חמישה דברים יש בדם הקזה שהנשמה יוצא בו הראשון הוי טיפה אדומה ואינו מקלח אלא שותת והשני אח"כ יוצאת טיפה שחורה ושותתת (רגמ"ה, כרית' כב.). נמצא הדם בפרוזדור (של הרחם) חוץ לנקב הרי טומאתו בספק שמא מן החדר בא או מן העליה שתת דרך הלול וכו' אם שתת מן הרחם לובן או משקה ירוק וכו' ה"ז טהור (רמב"ם, איסורי ביאה ה ה-ו). וכשהיו מנסכים ע"ג המזבח וכו' היו הנסכים יורדין מן המזבח לרצפה ושותתים לבור שהיה כרוי שם (ר"ע מברטנורה,  מדות ג א).