1 [אלה דברי העורך, (הלשון והספר ב, 425) על הכתוב ביחזק' מה יא (האיפה והבת תכן אחד יהיה לָשֵׂאת מעשר החמר הבת ועשירִת החמר האיפה אל החמר יהיה מתכנתו): בתוך הידיעות של האקדמיה למדעים בוינה, סוג פילולוגי־היסטורי' משנת 19190, מס' XX, הראיתי, כי בא כאן "לשאת" במקום לַשְּׂאֹת, כריבוי מן שְׂאָה, סְאָה (באכדית sheatu) במשמעות מידה, וכוונת המשפט היא: האיפה והבת תוכן אחד יהיה לשאות, למידות אלו; כי מעשר (=עשירית) החומר היא הבת, ועשירית החומר היא גם האיפה, על פי החומר יהיה חישוב תוכנן. צורת יחיד ממלה זו מסתתרת בפס' טו: "ושׂה (צ"ל ושָׂה=סאה) אחת (מן הצאן) מן המאתים ממשקה ישראל למנחה ולעולה ולשלמים" וכו'. ואין כאן "מן הצאן" אלא הוספה מבארת, שנוספה, אחרי שהבינו "שׂה" כלשון שה מן הצאן, שלא כעניינו.]