פ"ע, שָׂגְבָה, שָׂגְבוּ, ― היה גבה ומורם, hoch sein; être haut; to be high: לא היתה קריה אשר  שָׂגְבָה ממנו את הכל נתן ה' אלהינו לפנינו (דבר' ב לו). לשום שפלים למרום וקדרים שָׂגְבוּ ישע (איוב ה יא). ― ובסהמ"א: וישמעו בני תובל ויבואו עליהם למלחמה, ולא יכלו להם כי שגב מהם ההר (יוסיפון, גינצבורג, ד). ― ואמר הפיטן: ורחוק והוא קרוב, וקרוב והוא רחוק, ונמצא בכל מקום, ושגבו מקומותיו (רמב"ע, בשם אל, ברודי א, רלז).

― נפע', נִשְׂגַּב, נִשְׂגָּב, נִשְׂגְּבָה, ובינ' נִשְׂגָּב, נִשְׂגָּבָה, ― כמו קל: כי השח ישׁבי מרום קריה נִשְׂגָּבָה ישפילנה ישפילה עד עפר (ישע' כו ה). כפרץ נֹפל נבעה בחומה נִשְׂגָּבָה אשר פתאֹם לפתע יבא שברה (שם ל יג). הון עשיר קרית עֻזו וכחומה נִשְׂגָּבָה במשכתו (משלי יח יא). ― ועל האלהים: וְנִשְׂגַּב יי' לבדו ביום ההוא (ישע' ב יא, שם יז). נִשְׂגָּב יי' כי שֹׁכן מרום מִלא ציון משפט וצדקה (שם לג ה). ― ונשגב שם האל: הודו ליי' קראו בשמו וכו' הזכירו כי נִשְׂגָּב שמו (שם יב ד). יהללו את שם יי' כי נִשְׂגָּב שמו לבדו (תהל' קמח יג). ― ובהשאלה במשמ' היה נעלה מבינת אדם: פליאה דעת ממני נִשְׂגְּבָה לא אוכל לה (תהל' קלט ו). ― ובמשמ' היה נעלה מכל סכנה: מגדל עֹז שם יי' בו ירוץ צדיק וְנִשְׂגָּב (משלי יח י). ― ובסהמ"א: מפני שאם היו כל הדברים גזירה בטלו המחשבות וההכנות לדברים להשגב בהם ולהנצל בשבילם מפני הרעות וכו' (ר"י עקנין, פרוש אבות ב טז, 69). כי נשמות ישראל באות ומשתלשלות ממקום נפלא ונשגב מאוד (מנחת קנאות, קופמן, 75). ― °ענין שנשגב: בענין שמטה ויובל יש להפליא במחשבת הלב לדעת טעמם, ואמת שנשגבו עניניהם בהפלאת ההנהגה במצות תוריות (ר"א הקראי, גן עדן, שמטה ויובל ד, סח:). ― °ומליצה נשגבה, ורעיון נשגב: מליצה יפה ונשגבה (שד"ל, אגרות קכה). ככה לא יאתה להתהדר ברעיונות נשגבים יתר על המדה הדרושה לחפץ המכתב (מ"א גינצבורג, קרית ספר, הקד'). ― ואמרו פיטנים ומשוררים: ותישגב לבדך, ותיחד שמך, בעוצם כוחך, ובאומץ חילך (יניי, ותישגב לבדך, קרוב' שמות, זולאי, פו). כזכרך שבועת בריתות, לצרה נשגבת לעתות (ר' שמעון בן אבון, אילי הצדק, יוצר ז פסח). עד תדרכי צען וגם בבל וארץ הצבי, שם תדרכי כל עֹז ושם תנשאי תשגבי (רשב"ג, מה לך, ביאליק-רבניצקי א, 15). סכלו אנשים קרֻאים חנם בשם שר ואלוף, לא נשגבו יום לבטח הובאו ככבש ואלוף (רמב"ע הענק ח, ברודי, שעד).

― פִע', שִׂגֵּב, אֲשַׂגְּבֵהוּ, תְּשַׂגְּבֵנִי, יְשַׂגֵּב, יְשַׂגֶּבְךָ ― עשה שישגַב, רומם, הרים, erhöhen; élever; to lift up: יענך יי' ביום צרה יְשַׂגֶּבְךָ שם אלהי יעקב (תהל' כ ב). ואני עני וכואב ישועתך אלהים תְּשַׂגְּבֵנִי (שם סט ל). כי בי חשק ואפלטהו אֲשַׂגְּבֵהוּ כי ידע שמי (שם צא יד). ― ושִׂגב האל את העני מעניו, מאויביו: הצילני מאֹיבי אלהי ממתקוממי תְּשַׂגְּבֵנִי (תהלים נט ב). וַיְשַׂגֵּב אביון מעוני וישם כצאן משפחות (שם קז מא). ― ושִׂגב את ראובן על שמעון: וַיְשַׂגֵּב יי' את צרי רצין עליו ואת אֹיביו יסכסך (ישע' ט י)1. ― ובסהמ"א: האלהים ישגב רבינו ויוסיף ימים על ימיו וכו' (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן, 24). ― ואמרו פיטנים: אורה וגילה לאיומה כנידגלה וכו' לשגבה ולגוננה ולגדלה (פיוטי יניי, וביום אורה וגילה, זולאי, שסה). והתרצה למעמד ישיש ונער שגבם בטובך מחיתו יער (ר' יוסף אבן אביתור, ארשת שפתי, שער השיר, 13). קבל רנת עמך, שגבנו טהרנו נורא (תפלת אנא בכח). שגב אזרח פלאות, מאוּר הכבשן בנוראות (ר"י הלוי, אל נעלה, זמורה ז, 24). ― °ובמשמ' רומם, קִלס: אשגב לפועל אשר שח ופעל, אנוהו כי לו יאתה מלוכה (יוסי בן יוסי, אהללה אלהי, מוס' ב ר"ה). אבא בחיל להתיצבה במעמד פני תבה, גשתי  לרומם ולשגבה מרשות דגול מרבבה (ר"י טוב עלם, אבא בחיל, קרוב' שבת הגדול).

― פֻע', שֻׂגַּב, יְשֻׂגָּב, ― ששִגבו ורוממו אותו: חרדת אדם יתן מוקש ובוטח ביי' יְשֻׂגָּב (משלי כט כד). ― ואמרו פיטנים ומשוררים: שֻׂגַּב חלק היות גביר לאחיו, ועוד תסוב לישֻרון מלוכה (יוסי בן יוסי, אהללה אלהי, מוס' ב ר"ה). שַׂגב בהדרו מכל עין וישַו ערפל חתֻלתו (ר"י הלוי, מעזי ועזי, זמורה ח, 344). ואִלו בא חגב יוני בם שגב, ורכב על כל גב ונחשב כענקים (ראב"ע, נדוד הסיר אוני, כהנא א, 25).

― הִפע', הִשְׂגִּיב, יַשְׂגִּיב, ― כמו קל, היה רם: הן אל יַשְׂגִּיב בכחו מי כמהו מורה (איוב לו כב). ― ובתו"מ: במליצת הכתוב: וכן אתה מוצא במשה שהשׂגיב הקב"ה כחו ללכת בשליחותו ולעשות צוויו והיה מורה לפרעה הרשע שיעשה תשובה (מד"ר שמות יב). ― ואמרו פיטנים ומשוררים: ומציל למטים להרג בהונו ומשגיב נפשות למות לקוחות (רמב"ע, תנו ציץ, הענק, ברודי, שא). משגיב בכחו מי בלתו וכמהו, כי הוא מקור הכל יוצרו ועֹשהו (ר"י הלוי, משגיב בכחו, זמורה י, 624). המלכות הוא כדמות שלטון, הדת תשגיב את חלשתו (עמנו', מחב' יט, הברמן, 537).

― הִתפ', °הִשְׂתַּגֵּב, שִׂגב עצמו, התרומם: ועלה לסלע הזה שהיה במדבר להשתגב בו מפני שאול (רד"ק, ש"א כג כה).