°, פ"ע, כמו שׁגב, — היה חזק: — ואמר הפייטן: סוגב כהן במזרח ועיניו למערב היפרח (Elbogen, Stud. 173). שמחו למשכו לבית טבילה חוץ סוגב כאלוף מכובל ויץ בלב גחוץ (שם 175).
—  פִע', עשה שיהיה חזק ותקיף: סגב חדש אשר נהפך מיגון לשמחה (ר' יחיאל אבי בעל הערוך). אמונת ברית הנכרתה סגב בעזך כנחרתה להשיב מבשן ומפרתה הבה לנו עזרתה (מנחם בר מכיר, אחור וקדם, יוצ' לשבת הפסק' א). סגבתם חוק מרגוע ונפש ערוך תחלה למשיבת נפש (ממסגר אסיר, יוצ' לשה"ג).