פ"י, שְׂכָרוֹ, שְׂכַרְתִּיךָ, שׂכֵר, שׂכְרִים, שָׂכוּר, שָׂכֹר, לִשְׂכֹּר, יִשְׂכֹּר, יִשְׂכְּרֵנִי, יִשְׂכְּרוּ, — שׂכר את האדם, שלם לאדם שיעשה עבודה,  mieten; loner; to hire, rent:  ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בדודאי בני (בראש' ל טז). ויתנו לו שבעים כסף מבית בעל ברית וַיִּשְׂכֹּר בהם אבימלך אנשים ריקים ופחזים וילכו אחריו (שופט' ט ד). כזה וכזה עשה לי מיכה וַיִּשְׂכְּרֵנִי ואהי לו לכהן (שם יח ד). וישלחו בני עמון וַיִּשְׂכְּרוּ את ארם בית רחוב (ש"ב י ו). הזלים זהב מכיס וכסף בקנה ישקלו יִשְׂכְּרוּ צורף ויעשהו אל (ישע' מו ו1. ואכירה והנה לא אלהים שלחו וכו' וטוביה וסנבלט שְׂכָרוֹ, למען שָׂכוּר הוא למען אירא וכו' (נחמ' ו יב וכו') . וַיִּשְׂכֹּר עליו את בלעם לקללו (שם יג ב). וישלח חנון ובני עמון אלף ככר כסף לִשְׂכֹּר להם מן ארם נהרים וכו' רכב ופרשים וַיִּשְׂכְּרוּ להם שנים ושלשים אלף רכב ואת מלך מעכה ואת עמו (דהי"א יט ו-ז). ויאספו כסף לרב וכו' ויהיו שׂכְרִים חצבים וחרשים לחדש בית יי' (דהי"ב כד יב). וַיִּשְׂכֹּר מישראל מאה אלף גבור חיל במאה ככר כסף (שם כה ו). — ובתו"מ: לא ישכור אדם את הפועלים על מנת שילקוט בנו אחריו (פאה ה ו). לא ישכור פועלים בשבת ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים (שבת כג ג). השוכר את האומנין והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת, שכר את החמר ואת הקרר וכו' שוכר עליהן או מטען (ב"מ ו א). כהן ולוי ששכרו או שחכרו מכהן ולוי (תוספת' דמאי ז ו). שכרתני והוא אומר לא שכרתיך המוציא מחבירו עליו הראייה (ירוש' שבוע' ז א). — *ושכר את הבהמה ואת הכלים, קבל אותם בתשלום מידי בעליהם כדי להשתמש בהם ולהחזירם אחרי מועד מסֻים, בנגוד לשאילה שהיא בחנם: ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה וכהן ששכר פרה מישראל וכו' (תרומ' יא ט). השואל את הפרה, שאלה חצי יום ושכרה חצי יום, שאלה היום ושכרה למחר, שכר אחת ושאל אחת ומתה וכו' השוכר אומר שכורה מתה, ביום שהיתה שכורה מתה וכו' (ב"מ ח ב). — ובסהמ"א, גם במשמ' השתכר, הרויח: הלוקח יחד אינו נותן בהם אלא מ"ט פרוטות כדי שיחזור וימכור אחת אחת וישכור פרוטה (רש"י, ב"מ צט:).

— נִפע', נִשְׂכָּרוּ, — ששכרו אותו, שעבד כשכיר,  sich verdingen; se louer; to go into service: שבעים בלחם נִשְׂכָּרוּ (ש"א ב ה). — ובתו"מ: ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום (שבת קכז:). מנודה שונה ושונין לו, נשכר ונשכרין לו (מו"ק טו.). — ובמשמ' *השׂתכר, קבל שכר, הרויח,  verdienen; gagner; to earn, gain:  מי שהיו לו פירות שביעית וכו' רבי אליעזר אומר ינתנו לאוכליהן, וחכמים אומרים אין החוטא נשכר אלא ימכרו לאוכליהן (שביע' ט ט). כדי שיהא נשכר את הזויות (ערוב' ד ח). מה שנשכר הוא מפסיד (שם ה ז). מי שהיה נשוי ארבע נשים ומת וכו' הראשונה נשבעת לשניה וכו' והרביעית נפרעת שלא בשבועה, בן ננס אומר וכי מפני שהיא אחרונה נשכרת (כתוב' י ח). שור שנגח ארבעה וחמשה שורים זה אחר זה ישלם לאחרון שבהם וכו' והאחרון אחרון נשכר (ב"ק ד א). יש מראה נגעו לכהן ונשכר ויש מראה ומפסיד (נגע' ח י). יש זריז ונשכר זריז ומפסיד, שפל ונשכר שפל ומפסיד וכו' (תוספת' יבמ' ד ח, וכעין זה פסח' נ:). היורד לניכסי שבויין ושמע עליהן שהן ממשמשין ובאין וקפץ ותלש מן הקרקע הרי זה זריז ונשכר (ירוש' יבמ' טו ג). האומר לחבירו צא וקח לי מקח פלוני והלך ולקחו לעצמו הרי זה זריז ונשכר (שם קדוש' ג א). אם כן מצינו חוטא נשכר (יבמ' צב:).

— הִתפ', במקרא רק בינ' מִשְׂתַּכֵּר, — קבל שכר, הרויח: זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין לשבעה שתו ואין לשכרה לבוש ואין לחם לו וְהַמִשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אל צרור נקוב (חגי א ו). — ובתו"מ: משך ממנו מעשר בסלע ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשתים נותן לו סלע ומשתכר בסלע (מע"ש ד ו). מוליכו בראשון ומחשיך עליו ונוטלו ובא לו בשני מחשיך עליו ואוכלו ונמצא משתכר בהליכתו ומשתכר בעירובו (ערוב' ג ו). מותר שירי הלשכה וכו' לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות והשכר להקדש ד"ר ישמעאל, ר' עקיבא אומר אין משתכרין משל הקדש ולא משל עניים (שקל' ד ג). נתנו (את העירוב) חוץ לתחום אפילו אמה משתכר אמה ומפסיד את כל העיר (תוספת' ערוב' ד יד). נמצאת העיר משתכרת ארבע מאות אמה לכאן וארבע מאות אמה לכאן (שם שם ו י). משתכר הוא אדם עד שקל, משתכר הוא אדם עד רביעית (ירוש' מע"ש ד א). הא לכם מאתים זוז וחלקום לעניים מה שנשתכרתי מפירות עבירה (שם ר"ה א ט). לאדם שעשה סחורה בילדותו והפסיד ובזקנותו ונשתכר (אלישע, שם חגי' ב א). ואין אדם יודע במה משתכר (פסח' נד:). אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק (יומא לה:). והמשתכר לא ישתכר יותר משתות (מנח' עז.). זו הפסידה וזו הפסידה, זו נשתכרה וזו נשתכרה, לאה הפסידה דודאים ונשתכרה שבטים וקבורה, רחל נשתכרה דודאים והפסידה שבטים וקבורה (ר' אלעזר, מד"ר שה"ש ז, הדודאים נתנו ריח). יש לך אדם שהוא קונה סחורה בנערות והוא מפסיד ובזקנותו הוא משתכר בה2 (שם רות ו, ליני הלילה). בשעה שאני נוצח אני מפסיד ובשעה שאני נצוח אני משתכר (רבי יהודה בר נחמן בשם ריש לקיש, פסיק' רב' מ, איש שלום, קסו:). לבן מלך שאמר לו אוהבו אביך עתיד להכותך וכו' ולך אצלו ובקש הימנו והוא מקבלך ונשתכרת המכות3 (שם מד, שובה ישראל, שם, קפג:). — ובסהמ"א גם כמו נִפע', במשמ' השכיר את עצמו: ולא נמנעתי מהשתכר לכל שוכר (עמנואל, מחב' א, הברמן, 24). וסבת היותו מהיר במלאכת השירים הוא היותו משתכר ללמדה לנערים וכו' לא סר מהשתכר לכל שוכר וחרוזותיו ומליצותיו מוכר (הוא, מחב' יג, שם, 373-374). ושלא יוכלו להשתכר בעבד או אמה גוים (דברי הימים של האפיפיור פאוולו רביעי, תרביץ ב, 244).

— הִפע', *הִשְׂכִּיר, — מסר דבר לאחר לשמוש במשך זמן מסוים בשכר, vermieten; louer; to let on hire, on lease:  המשכיר4 בית לחבירו עד הגשמים עד שתרד רביעה שניה (שביע' ט ו). המודר מאכל מחברו וכו' משאיל לו חלוק וטבעת וטלית ונזמים וכו' מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור (נדר' ד א). השכיר לו את חצרו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך בעשר סלעים לשנה וכו' (ב"מ ה ב). מותר אדם להשכיר משכונו של עני להיות פוסק עליו והולך (אבא שאול, שם ו ז). המשכיר בית לחברו לשנה נתעברה השנה נתעברה לשוכר, השכיר לו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר (שם ח ח). אין משכירין להם (לעכו"ם) בתים בארץ ישראל (ר"מ, ע"ז א ח). מעשה בסובתה מאולם שהשכיר חמורו לגויה אחת וכו' (ירוש' סנה' י ב). — ובסהמ"א, גם במשמ' נתן שכר, belohnen; rétribuer; to reward: מציאות אדון משכיר ומעניש (החלוץ ד, 92). להשכיר למקיים הדת ולהעניש לכל עובר (ספר המדות לאריסטו ג א, פרוש ר"י סטנוב). אלא הוא יתברך וכו' משגיח משכיר ומעניש (פלח הרמון א ז, ד:). שאין להשכיר ולהעניש ולערער כל בני אדם מה יהיה ענינם (עסיס רמונים ב ו, ז). כי כמו שהאצבעות סוגרי' ופותחים כך הספירות סוגרות ופותחות ר"ל משכירות ומענישות (פרוש החייט, מערכת האלקות ג). — °ובמשמ' שָׂכַר (בשביל אחר) : כמה נותנין ליתום כשנושא אשה, חייבין להשכיר לו בית דירה וכו' כדגרסי' וכו' שוכרין לו בית (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ א, ענעלאו, 77). במקום שמספידין, משכיר להספיד על אשתו (שם ג, 500).

— הָפע', *הֻשְׂכַּר, בינ' מֻשְׂכָּר, שהשכירו אותו: עשור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו (ר' גמליאל, מע"ש ה ט). המודר הנאה מחברו ויש לו מרחץ ובית הבד מושכרים בעיר (נדר' ה ג). היתה לו בהמה מוחכרת ומושכרת אצל אחרים (תוספת' ב"ב ז ד). שמא מושכרת ביד אחרים (שבת קכז:). ואם היו (החמרין, הגמלין והספנין) מוחכרין או מושכרין אצל אחרים הרי אלו יעשו (עבודה בחל המועד) (מו"ק יא:). הניח להן אביהן פרה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים (ב"ב קכג:).