1, ש"ז, סמי' שְׂכַר, שֶׂכֶר, כנ' שְׂכָרִי, שְׂכָרְךָ, שְׂכָרֶךְ, שְׂכָרֵךְ, שְׂכָרוֹ, שְׂכָרָהּ, — תשלום שאדם מקבל תמורת עבודתו, Lohn; récompense; reward: אל תירא אברם אנכי מגן לך שְׂכָרְךָ הרבה מאד (בראש' טו א). נתן אלהים שְׂכָרִי אשר נתתי שפחתי לאישי (שם ל יח). נקבה שְׂכָרְךָ עלי ואתנה (שם שם כח). אעבר בכל צאנך היום הסר משם כל שה נקד וטלוא וכו' והיה שְׂכָרִי וענתה בי צדקתי ביום מחר כי תבוא על שְׂכָרִי לפניך (שם שם לב-לג). אם כה יאמר נקדים יהיה שְׂכָרֶךְ וילדו כל הצאן עקדים (שם לא ח). ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד הזה והינקהו לי ואני אתן את שְׂכָרֵךְ (שמות ב ט). אם שכיר הוא בא בִּשְׂכָרוֹ (שם כב יד). ואכלתם אתו בכל מקום אתם וביתכם כי שָׂכָר הוא לכם חלף עבדתכם באהל מועד (במד' יח לא). לא יקשה בעיניך בשלחך אתו חפשי מעמך כי משנה2 שְׂכַר שכיר עבדך שש שנים (דבר' טו יח). ביומו תתן שְׂכָרוֹ (שם כד טו). וּשְׂכָר עבדיך אתן לך (מ"א ה כ). הנה אדני יי' וכו' הנה שְׂכָרוֹ אתו ופעלתו לפניו (ישע' מ י, וכעין זה שם, סב יא). מנעH קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שָׂכָר לפעלתך (ירמ' לא טו). נבוכדראצר מלך בבל העביד את חילו עבדה גדולה אל צר וכו' וְשָׂכָר לא היה לו ולחילו מצר וכו' הנני נתן לנבוגדראצר מלך בבל את אץ מצרים וכו' והיתה שָׂכָר לחילו (יחזק' כט יח-יט). ויקם יונה וכו' וימצא אניה באה תרשיש ויתן שְׂכָרָהּ וירד בה (יונה א ג). כי לפני הימים ההם שְׂכָר האדם לא נהיה וּשְׂכָר הבהמה איננה (זכר' ח י). אם טוב בעיניכם הבו שְׂכָרִי ואם לא חדלו וישקלו את שְׂכָרִי שלשים כסף (שם יא יב). והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעשקי שְׂכַר שכיר (מלאכי ג ה). הנה נחלת יי' בנים שָׂכָר פרי הבטן (תהל' קכז ג). רשע עשה פעלת שקר וזרע צדקה שֶׂכֶר אמת (משלי יא יח). טובים השנים מן האחד אשר יש להם שָׂכָר טוב בעמלם (קהל' ד ט). והמתים אינם יודעים מאומה ואין עוד להם שָׂכָר (שם ט ה). ועתה חזקו ואל ירפו ידיכם כי יש שָׂכָר לפעלתכם (דהי"ב טו ז). — ובתו"מ: הצבע צובע לעצמו ולא יצבע בשכר  שאין עושין סחורה בפירות שביעית (שביע' ז ג). שכר שכיר אינו משמט (שם י א). מותר שירי הלשכה מה היו עושין בהם לוקחין בהם יינות שמנים וסלתות והשכר להקדש (שקל' ד ג). מותר הקטרת מה היו עושין בה מפרישין ממנה שכר האומנין ומחליין אותה על שכר האומנין ונותנין אותה לאומנין בשכרן (שם ד ה). מרבין על השכר ואין מרבין על המכר (ב"מ ה ב). אין מושיבין חנוני למחצית שכר אלא אם כן נותן לו שכרו כפועל (שם שם ד). אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים יש בו משום ביומו תתן שכרו (שם ט יב). אף זה דר בתוך של חברו צריך להעלות לו שכר (שם י ג). שני אחין וכו' והניח להם אביהן מרתף ובית הבד, עשאן לשכר השכר לאמצע (ב"ב י ז). ואם כן ענש הכתוב לנטפל לעוברי עברה כעוברי עברה, על אחת כמה וכמה ישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה (ר"ע, מכות א ז). מעלים היו שכר ללוים, ד"ר יהודה, ר' מאיר אומר לא היו מעלים להם שכר (שם ב ח). כל היושב ולא עבר עברה נותנין לו שכר כעושה מצוה (שם ג טו). והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה (רבי, אבות ב א). מעלה אני עליכם שכר הרבה (ר' גמליאל, שם שם ב). אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא (ר' טרפון, שם שם טז). מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שהקדוש ברוך הוא קובע לו שכר שנאמר ישב בדד וידם כי נטל עליו (ר' חנניא בן תרדיון, שם ג ב). ארבע מדות בהולכי לבית המדרש, הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו, עושה ואינו הולך שכר מעשה בידו (שם ה יד). אמר להם בני שניכם לא כוונתם אלא לכבודי אך אני לא אקפח שכרכם וכו' (מכי' בשלח ב ה, מא"ש, לא.). זו תורה וזו שכרה וכו' דומה שאין מתן שכר ואין תחיית המתים (אלישע בן אבויה, ירוש' חגי' ב א). קירוב שכר וריחוק הפסד זו מידת רשעים (שם ב"מ ה ח). מלמד שנתנו לו ישראל שכרו משלם ולא קיפחוהו (שם סנה' י ב). ר' חייא בר אבא חלש, על לגביה רבי יוחנן א"ל חביבין עליך יסורין, א"ל לא הן ולא שכרן (ברכ' ה:). כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה (פסח' כב:). ששכרכם כפול (מו"ק כא:). דרש וקבל שכר (סוטה מד.). כל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נפשו ממנו (ב"מ קיב.). — ובמיוחד שכר מלמוד התורה: שנוטלים שכר על המקרא וכו' רב אמר שכר שימור3 ור' יוחנן אמר שכר פיסוק טעמים4 (נדר' לז.). — ובסהמ"א: את כספנו, שעכב דמי שכר פעולתך (רש"י, בראש' לא טו). — מ"ר °שכרים: כמה שכרים אבדו בעבור המורא (ר"י א"ת, חו"ה פתיח').