שׂכר
1, ממנו °הַשְׂכָּרָה, מַשְׂכֹּרֶת, *שׂוֹכֵר, שְׂכִירָה, *שְׂכִירוּת, שָׂכַר, שָׂכָר, שֶׂכֶר.
1 [באותה משמ' כבעבר' בא בכנענ' (בכתבת פנמו 8) שכר, בכוש' שֶׁכוּר (ז"א שכור, שכיר). באוגרית' שכר, וכן בא בערב' שַׂכְרַה سكرة במשמ' שכירים שַׂכַארַה سكارة אדמת חכירה, אולי כשאול מלשון יהודי ערב ואלו שׂכר سكر פרושו בערב' מתן תודה. גם בגיפטית בא שְׁג'וֹר, שְׂכַר במשמ' שכירות. בכל זאת לא מן הנמנע הוא כי עקר השרש, שאינו בארמ' ובאשור', כשפעל קדום מן אגר, באשור אֵגֵרֻ. ועי' גם כָּרָה.]