1 [אמנם בקצת ספרים (כגון במקראות גדולות מאמשטרדם) בשי"ן ימנית. ואלה דברי בעל מנחת שי: בספרים כ"י מדוייקים בשי"ן שמאלית וכ"כ בהדיא בעל מאיר נתיב ובעל הלשון ואף הביאו בשרש בפני עצמו לפי שאינו בשרש האחר שהביא בשין ימנית ע"כ. ואולם ע' בהערה שאחר זו.]

2 [המלה, הבאה בתו"מ ובסהמ"א גם בכתיב סממית על יד הכתיב בשי"ן, ובארמ' ובסור' סממיתא, נתפרשה ע"י רֹב החדשים, בטעות, כשם למין ממיני הלטאות (stellio; Gecko; gecko), ובדעה זו נקט אף ע. לֵו, ZA 26, 140 וכו', שהקדיש לשממית מחקר מיֻחד שהוא מביא בו חמר רב, וגם ע"פ Grotius צורות כגון samamithium, σαμαμίϑιον  במשמ' לטאה מיונ' ורומ' מאֻחרת. ואולם שמוש מאֻחר זה יסודו בתרג' השבעים לכתוב, ותרגום זה, ϰαλαβώτης χεϱσὶν ἐϱειδόμενος ϰαὶ εὐάλωτος ὤν, שצֹרפו בו למעשה שתי הבנות שונות, א) הלטאה בידים תִּסָּמֵךְ, ב) וקל לצוד אותה (ז"א לתפס אותה בידים), אינו יוצא כלל ידי הענין. לאמתו של דבר אין "בידים תתפש" (ע' תָּפַשׂ) בא לומר, אלא שבעל חיים זה קטן הוא, ואתה תוכל לתפש אותו בידים, ואין "והיא בהיכלי מלך" בא לאמר שהשממית נמצאת גם בהיכלי מלכים, אלא שהיא, בחכמתה, בונה לעצמה היכלי מלך, בדומה לחכמת הנמלים, הארבה והשפנים, שנזכרו על ידה כחכמים מחֻכמים. ולפי זה אין כונת הדברים אלא לעכביש, הטווה לעצמו בנינים נפלאים. אשר לגזירת השם, ודאי שאין לו כל קשר אל סַם (רעל), שהוא שַמּ (עי' גם ב. שֵׁם, הערה) באשור', שפרושו במקרא עשב בֹשם ולא סם רעל. ואמנם אפשר שיש למצא מלה זו גם בתהל' נא ח: כי אמת חפצת בטחות (הוא לפי איוב לח לו שם לעופות טורפים מיטיבי עוף, וע' בפרוש העורך) ובסָתֻם חכמה תודיעני, אם יש לגרס ובסמת, ז"א ובסממית. ואשר לחלוף ש-ס (וגם שי"ן שמאלית אינה אלא קרי בסמ"ך במק' שי"ן), יש להניח שהמלה, כשמות בעלי חיים אחרים, שאולה היא בעבר' מלשון אחרת, כדגמת מלים כגון שריון, סריון ועוד.
לפי זה אין הבנת השבעים אלא נחוש, כנחושיהם של כמה מפרשים שאין להזכירם אלא כעדות למבוכתם. כך, למשל, ראה רסע"ג בשממית את הסנונית, הבונה לה קן צפור, ואמנם אפשר שפרושו זה יסודו בתרג' ארמי שהיה לפניו, ושהאותיות סממיתא היו כתובות בו בטשטוש, כאלו גרסו סנוניתא. ואלו אחרים ראו בשממית (כנראה ע"פ דמיון לרומ' simia) מין ממיני הקופים. ואלה, למשל, דברי אבן יחיא: הוא הקוף הנקרא בוגי"א ושימיא"ה אשר הוא ערום מכל חית השדה וכו' ועם כל עורמתו בידים ידי האדם תתפש להיותו רב העצה והשכל והערמה ממנו, והיא בהיכלי מלך כי אפי' למיעוט השכל והערמה ההיא שיש בה היא נאהבת מהמלכים והשרים לשחק בה וכו'.
בסהמ"א הרבו להשתמש במלת סממית (בסמ"ך) במשמ' עכביש, והשוה גם בהוספות על משלי שועלים של ר' ברכיה הנקדן, שהוציא ד. ש. לוינגר (בודפשט תרצ"ב), עמ' 16: סממית בהיכלי מלך, ידה תמכה בפלך, לטוות ולעשות מטוה וכו'.]

3 [השוה בגרמנית spinnefeind במשמ' שנא שנאת מות.]