שָׂנֵא

פ"י, שְׂנֵאֶךָ, שְׂנֵאָהּ, שָׂנְאָה, שָׂנֵאתָ, שְׂנֵאתַנִי, שְׂנֵאתָהּ, שָׂנֵאת, שָׂנֵאתִי, שְׂנֵאתִיו, שְׂנֵאתִיהוּ, שְׂנֵאתִיהָ, שְׂנֵאתִים, שָׂנְאוּ, שְׂנֵאוּנִי, שְׂנֵאֻהוּ, שְׂנֵאתֶם, שְׂנֻאֵי, שְׂנוּאָה, שְׂנִיאָה, שָׂנֹא, שְׂנֹא, שְׂנֹאת, שִׂנְאוּ, אֶשְׂנָא, תִּשְׂנָא, יִשְׂנָא, יִשְׂנָאֶךָּ, יִשְׂנָאֶהָ, יִשְׂנְאוּ, — שנא את זולתו, היה אויב לו בנפשו, היתה נפשו רעה לזולתו hassen; haïr; to hate: ויאמר אלהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שְׂנֵאתֶם אתי ותשלחוני מאתכם (בראש' כו כז). ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וַיִּשְׂנְאוּ אתו ולא יכלו דברו לשלם ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שְׂנֹא אתו (שם לז ד-ה). לא תִשְׂנָא את אחיך בלבבך (ויק' יט יז). ולא תקים לך מצבה אשר שָׂנֵא יי' אלהיך (דבר' טז כב). ותבך אשת שמשון עליו ותאמר רק שְׂנֵאתַנִי ולא אהבתני (שופט' יד טז).  וַיִּשְׂנָאֶהָ אמנון שנאה גדולה מאד כי גדולה השנאה אשר שְׂנֵאָהּ מאהבה אשר אהבה (ש"ב יג יה). ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב כי שָׂנֵא אבשלום את אמנון (שם שם כב). הבשת היום את פני כל עבדיך וכו' לאהבה את שנאיך וְלִשְׂנֹא את אהביך (שם יט ו-ז). חדשיכם ומועדיכם שָׂנְאָה נפשי (ישע' א יד).  היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שְׂנֵאתִיהָ (ירמ' יב ח). לכן הנני מקבץ את כל מאהביך וכו' ואת כל אשר אהבת על כל אשר שָׂנֵאת (יחזק' טז לז). הנני נתנך ביד אשר שָׂנֵאת ביד אשר נקעה נפשך מהם (שם כג כח)1. שָׂנְאוּ בשער מוכיח ודבר תמים יתעבו (עמוס ה ו). שִׂנְאוּ  רע ואהבו טוב (שם שם טו). שָׂנֵאתִי מאסתי חגיכם (שם שם כא). ואהב את יעקב, ואת עשו שָׂנֵאתִי (מלאכי א ב-ג). כי שָׂנֵא שלח אמר יי' אלהי ישראל (שם ב טז). שָׂנֵאתָ כל פעלי און (תהל' ה ו). יי' צדיק יבחן ורשע ואהב חמס שָׂנְאָה נפשו (שם יא ה).  ראה איבי כי רבו ושנאת חמס שְׂנֵאוּנִי (שם כה יט). שָׂנֵאתִי השמרים הבלי שוא (שם לא ז)2. אהבת צדק וַתִּשְׂנָא רשע (שם מה ח). ואתה שָׂנֵאתָ מוסר ותשלך דברי אחריך (שם נ יז). אהבי יי' שִׂנְאוּ רע3 שמר נפשות חסידיו (תהל' צז י). הפך לבם לִשְׂנֹא עמו (שם קה כה). סעפים שָׂנֵאתִי ותורתך אהבתי (שם קיט קיג). הלא משנאיך יי' אֶשְׁנָא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שְׂנֵאתִים (שם קלט כא-כב). שש הנה שָׂנֵא יי' ושבע תועבות נפשו (משלי ו טז).  יראת יי' שְׂנֹאת רע גאה וגאון ודרך רע ופי תהפכות שָׂנֵאתִי (שם ח יג). אל תוכח לץ פן יִשְׂנָאֶךָּ הוכח לחכם ויאהבך (שם ט ח). כל אחי רש שְׂנֵאוּהוּ (שם יט ז). הקר רגלך מבית רעך פן ישבעך וּשְׂנֵאֶךָ  (שם כה יז). אנשי דמים יִשְׂנְאוּ תם (שם כט י). וְשָׂנֵאתִי את החיים כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש וכו' וְשָׂנֵאתִי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש (קהל' ב יז-יח). עת לאהב ועת לִשְׂנֹא (שם ג ח). ובמשמ' נחלשת, לגבי בעל אשה שאינו רוצה עוד לחיות אתה: כי יקח איש אשה ובא אליה וּשְׂנֵאָהּ (דבר' כב יג). ויאמר אביה אמר אמרתי כי שָׂנֹא שְׂנאֵתָהּ ואתננה למרעך (שופט' יה ב). — ובינ' שׂוֹנֵא, שׂנֵא, שונא ה': הלרשע לעזר וּלְשׂנְאֵי  יי' תאהב (דהי"ב יט ב). — שונא טוב: שׂנְאֵי טוב ואוהבי רעה גזלי עורם מעליהם ושארם מעל עצמותם (מיכה ג ב). —  ושונא משפט: האף שׂוֹנֵא משפט4 יחבוש ואם צדיק כביר תרשיע (איוב לד יז). — ושונא מתנות: עֹכר ביתו בוצע בצע וְשׂוֹנֵא  מתנֹת יחיה (משלי יה כז).  — שונאי ציון: יבשו ויסֹגו אחור כל שׂנְאֵי ציון (תהל' קכט ה). —  שונא שלום:  רבת שכנה לה נפשי עם שׂוֹנֵא שלום (שם קכ ו). — שונא תוכחת: אהב מוסר אהב דעת ושׂוֹנֵא תוכחת בער (משלי יב א). — שונא תוקעים5: רע ירוע כי ערב זר וְשׂנֵא תוקעים בוטח (שם יא יה) — ובינ' פָעו' שָׂנוּא, במשמ' לא אהוב: וירא יי' כי שְׂנוּאָה לאה (בראש' כט לא). ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע יי' כי שְׂנוּאָה  אנכי ויתן לי גם את זה (שם שם לג). כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שְׂנוּאָה וילדו לו בנים האהובה וְהַשְּׂנוּאָה וכו' לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן הַשְּׂנוּאָה הבכר כי את הבכר בן הַשְּׂנוּאָה יכיר וכו' (דבר' כא יה-יז).  ואת הפסחים ואת העורים שנאו6 נפש דוד (ש"ב ה ח). תחת שלש רגזה ארץ וכו' תחת שְׂנוּאָה כי תבעל (משלי ל כא-כג). —  ובהשאלה: תחת היותך עזובה וּשְׂנוּאָה ואין עובר ושמתיך לגאון עולם (ישע' ס טו). —  ועי' שָׂנִיא. —  ובתו"מ: אהב את המלאכה ושנא את הרבנות (שמעיה, אבות א י). והיה אם לא חפצת בה, הכתוב מבשרך שאתה עתיד לשנאותה (ספרי דבר' ריד). עשה מאהבה שאם באת לשנוא דע כי אתה אוהב ואין אוהב שונא (ירוש' ברכ' ט ז). שלשה הקדוש ברוך הוא שונאן, המדבר אחד בפה ואחד בלב וכו' (פסח' קיג:). חמשה דברים צוה כנען את בניו אהבו זה את זה וכו' ושנאו את אדוניכם וכו' (שם שם). כל אדם שיש לו עזות פנים וכו' מותר לשנאותו (תענ' ז:). תשובה נוצחת השיבו עורב לנח אמר לו רבך שונאני ואתה שונאתני (ר"ל, סנה' קח:). — ואמר המשורר: אך השנאה תראה אותך את כל מומים שבשנוא (ר"ש הנגיד, דודך צפון, בן משלי, אברמסון, 94). — בינ' פָעו', *שָׂנאוּי: פעם אחת שבת ר' ראובן בטבריא ומצאו פולוסיפות אחד אמר לו איזה הוא שנאוי בעולם אמר לו זה הכופר במי שבראו (תוספת' שבוע' ג ו). ראה הקב"ה ששונאין מעשה עשו בפניה (ב"ב קכג.) — ושנאוי ככנוי לעשו הרשע, ואמר הפיטן: אז לשם שנאוי היתה מקוראה לאה7 לכן שנואה היתה נקראה (ינאי, אמלך, קרוב' בראש' זולאי, מ). 

— נִפע', יִשָּׂנֵא, — נשנא, שנאו אותו: גם לרעהו יִשָּׂנֵא רש ואהבי עשיר רבים (משלי יד כ)8 —  ואמר הפיטן: הנשנאת ברוך עינים9 (ינאי, אמלך, קרוב' בראש', זולאי, מ).

— פִע', רק בינונ' מְשַׂנְאִי, מְשַׂנְאֵי, מְשַׂנְאַי, מְשַׂנְאֵינוּ, מְשַׂנְאֶיךָ, מְשַׁנְאָיו, — כמו שׂוֹנֵא: קומה יי' ויפצו איביך וינסו מְשַׂנְאֶיךָ מפניך (במד' י לה). אשיב נקם לצרי וְלִמְשַׁנְאַי אשלם (דבר' לב מא). מחץ מתנים קמיו וּמְשַׂנְאָיו מן יקומון (שם לג יא). ואיבי תתה לי ערף מְשַׂנְאַי ואצמיתם (ש"ב כב מא, וכעין זה תהל' יח מא). כי הושעתנו מצרינו וּמְשַׂנְאֵינוּ הבישות (תהל' מד ח). תשיבנו אחור מני צר וּמְשַׂנְאֵינוּ שמו למו (שם שם יא). כי לא אויב יחרפני ואשא לא מְשַׂנְאִי עלי הגדיל ואסתר ממנו (שם נה יג). יקום אלהים יפוצו אויביו וינוסו מְשַׂנְאָיו מפניו (שם סח ב).  מְשַׂנְאֵי יי' יכחשו לו (שם פא טז). כי הנה אויביך יהמיון וּמְשַׂנְאֶיךָ נשאו ראש (שם פג ג). וכתותי מפניו צריו וּמְשַׂנְאָיו  אגוף (שם פט כד). הלא מְשַׂנְאֶיךָ יי' אשנא ובתקוממיך אתקוטט (שם קלט כא). כל מְשַׂנְאַי אהבו מות (משלי ח לו).  אם אשמח בפיד מְשַׂנְאִי (איוב לא כט). 

— הִפע', °הִשְׂנִיא, עשה שישנאו את זולתו10: המלשין את חבירו הרי זה משניאו בעיני האדם (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ג, ענעלאו, 118). ואלו הנראים כאוהבים השניאוני בעיני האוהב (דון יוסף בן שושן, מנוה"מ לר"י אלנקאוה ג, ענעלאו, 619). — ואמר הפיטן: אם אהבתה מי ישניא (ינאי, אם אהבתה, קרוב' במד', זולאי, ריג).

— הַָפע', °הֻשְׂנָא, בינ' פָעוּ' °מֻשְׂנָא, — היה שנוא, ואמר הפיטן: מושנאת אשר איכרה11 נחלת תם וניתיקרה (ינאי, קרוב' בראש', זולאי, מ). 



1 [קשה שמוש הפעל ביחזק' לה ו: כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שָׂנֵאתָ ודם ירדפך. וכבר הציע נ. ד. גינצבורג בהערה לכתוב לגרס: בדם אָשַׁמְתָּ, וגם זה רחוק. ואמנם אולי יש כאן קרבה לכתוב במשלי כט י: אנשי דמים ישנאו תם, וצ"ע.]

2תהל' לו ג: כי החליק אליו בעיניו למצא עונו לִשְׂנֹא, הכונה כנראה, כדברי העורך, הלשון והספר ב', 141: מִלֵּץ (ז"א החליק) עונו לְשֹׁנוֹ. כן העיר העורך בספרו משלי שלמה 105, כי במשלי כו כח: לשון שקר יִשְׂנָא דַכָּיו ופה חלק יעשה מדחה, צ"ל בקרוב: ולשון שקר יַשְׂגִּא חִכּוֹ, ז"א יַרבה את דבריו המחליקים.]

3 [ויש גורסים אוהב יי' שׂנְאֵי רע.]

4 [כלו', זה שאתה אומר עליו כי הוא שונא משפט.]

5 [ז"א: שונא לתקע כף כערֵב, ועי' תָּקַע, הערות.]

6 [כך כתיב; קרי שְׂנוּאַי.]

7 [על פי דברי המדרש: וירא יי' כי שנואה לאה וכו' שהיתה אומרת להנשא לשונא; נ"א שהיתה אמודה לשונא, שכך היו התנאים שיהא גדול נושא לגדולה והקטן נושא לקטנה (מד"ר בראש' עא). ועי' סנה' קכג.]

8משלי יד יז: קצר אפים יעשה אולת ואיש מזמות יִשָּׂנֵא, יש גורסים, לפי הענין, יִשְׁאָן, ז"א ישקט, בנגוד לקצר אפים.]

9 [ז"א לאה, ועי' קל, הערות].

10 [כאמור בהערת העורך לערך שָׁנָא, פֻע', אפשר שבאה צורה זו גם במקרא בקהלת ח א-ב, אם יש לגרס במק' ועז פניו יְשֻׁנֶּא אֲנִי: ועז פניו יַשְׂנִאֶנּוּ.]

11 [גם כאן מתכון הפיטן כנראה לדרשה, הנזכרת בהערות לבנין קל, שלפיה היתה לאה אמודה או אמורה לעשו השונא, והיתה נחלה ליעקב איש תם. ואפשר כי אשר איכרה כונתו: אשר אָכִּרֶהָ להיות לו לאשה, כלשון הוש' ג ב: ואכרה לי.]