פ"י, תָּפַשְׂתִּי, תָּפַשׂ, תְּפָשָׂהּ, תְּפַשְׂתָּם, תָּפְשׂוּ, תֹּפֵשׂ, תֹּפְשִׂי, תֹּפְשֵׂי, תָּפוּשׂ, וָאֶתְפֹּשׂ, יִתְפֹּשׂ, וַיִּתְפֹּשׂ, וַיִּתְפְּשֶׂהָ, וַיִּתְפְּשֵׂם, וַתִּתְפְּשֵׂהוּ, נִתְפְּשֵׂם, וַיִּתְפְּשׂוּ, וַיִּתְפְּשׂוּם, תִּפְשׂוּ, תִּפְשֻׂהוּ, תִּפְשׂוּהוּ, תִּפְשׂוּם, תָּפֹשׂ, תְּפֹשׂ, תָּפְשָׂה, תָּפְשְׂכֶם, תָּפְשָׂם, — תפש ב־, אחז,החזיק, ergreifen; saisir; to seize: וָאֶתְפֹּשׂ בשני הלחת ואשלכם (דבר' ט יז). וְתָפְשׂוּ בו (בבן סורר ומורה) אביו ואמו והוציאו אתו אל זקני עירו (שם כא יט). וַיִּתְפֹּשׂ אחיה בשלמה החדשה אשר עליו ויקרעה (מ"א יא ל). כי יִתְפֹּשׂ איש באחיו בית אביו שמלה לכה קצין תהיה לנו (ישע' ג ו). בְּתָפְשָׂם בך בכפך תרוץ (יחזק' כט ז). — ועם כנויים גם בלי ב היחס תפשוֹ וכד'1: וַתִּתְפְּשֵׂהוּ (אשת פוטיפר ביוסף) בבגדו לאמר שכבה עמי (בראש' לט יב). וּתְפָשָׂהּ (את הנערה) ושכב עמה (דבר' כב כח). ואת מלך העי תָּפְשׂוּ חי (יהו' ח כג). ושאול ואנשיו עטרים אל דוד ואל אנשין לְתָפְשָׂם (ש"א כג כו). וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמר תִּפְשֻׂהוּ (מ"א יג ד). ויאמר (בן הדד) אם לשלום יצאו תִּפְשׂוּם חיים ואם למלחמה יצאו חיים תִּפְשׂוּם (שם כ יח). רדפו וְתִפְשׂוּהוּ כי אין מציל (תהל' עא יא). — ובהשאלה תפש עיר, ארץ וכד', לכד, כבש, besetzen; occuper; to occupy: כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לְתָפְשָׂהּ (דבר' כ יט). והיה כְתָפְשְׂכֶם את העיר2 תציתו את העיר באש (יהו' ח ח). הוא הכה את אדום וכו' וְתָפָשׂ את הסלע2 במלחמה (מ"ב יד ז). ושבו בעריכם אשר תְּפַשְׂתֶּם (ירמ' מ י). שכני בחגוי הסלע תֹּפְשִׂי מרום גבעה (שם מט יו). — ובבינ', במשמ' מי שדרכו לחפש ולהחזיק דבר לפי אמנותו, בצרופים כגון תופש חרב: קהל רב צנה ומגן תֹּפְשֵׂי חרבות כלם (יחזק' לח ד). — תופש כנור ועוגב: ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תֹּפֵשׂ כנור ועוגב (בראש' ד כא). — תופש מגל: כרתו זורע מבבל וְתֹפֵשׂ מגל בעת קציר (ירמ' נ יו). — תופש מגן: כוש ופוט תֹּפְשֵׂי מגן (ירמ' מו ט). — תופש מלחמה: וחצית את המלקוח בין תֹּפְשֵׂי המלחמה היצאים לצבא וכו' (במד' לא כז). — תופש משוט: וירדו מאניותיהם כל תֹּפְשֵׂי משוט מלחים כל חבלי הים (יחזק' כז כט). — תופש קשת, ותופש דורך קשת: ולודים תֹּפְשֵׂי דרכי קשת (ירמ' מו ט). וְתֹפֵשׂ הקשת לא יעמד וקל ברגליו לא ימלט (עמוס ב יה). — תופש התורה: הכהנים לא אמרו איה יי' וְתֹפְשֵׂי התורה לא ידעוני (ירמ' ב ח)3. — ובינו' פעו' תָּפוּשׂ, כמו אחוז, נאחז: הנה הוא תָּפוּשׂ זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו (חבק' ב יט). — ואמר בן סירא: כי ירא יי' יעשה זאת ותופש תורה ידריכנה (ב"ס גני' יה א). — ובמגלות מדבר יהודה: ובעם רב יקיפום לתפושם ובאמה ופחד ינתנו בידם (פשר חבקוק IV, שורה 8). — ובספר ברית דמשק: שלושת מצודות בליעל וכו' אשר הוא תפש בהם בישראל (ברית דמשק, מהד' רבין, 17). — ובתו"מ, גם במשמ' משאלת: שנים אוחזין בטלית זה נוטל עד מקום שתפוס וזה נוטל עד מקום שתפוס כמה דברים אמורים בזמן שהיו שניהם תופסין וכו' (תוספת' ב"מ א א). שנים שהיו תופסין בשטר, זה אומר שלי הוא ואבד הימני וזה אומר בידי היה ופרעתיו לך (שם שם טו). צנורות התופסות את הרחיים מלמעלה הרי אלו טהורות שאין עשויות אלא לחזוק (שם כלים ב"מ ב טו). תינוק שהיה תפוס בידו של אביו או שהיה רכוב על גבי כתפו של אביו (שם טהר' ג ז). אם תופסין אתם אותו (את הגר) לשום גר, תופס אני אתכם על שום כי גרים הייתם בארץ מצרים (מכי' דרשב"י, אפשטיין-מלמד, 210). העלו חרש שוטה וקטן אע"פ שחישב שירד הטל עליהן אינן בכי יותן, מפני שיש בהן מעשה ואין בהן מחשבה, ואיזהו מעשה שלהן, רבי חונא אמר בתפוש בהן בטל (ירוש' תרו' א א). אם יכול את לשלשל את השמועה עד משה שלשלה ואם לאו תפוש או ראשון ראשון או אחרון ואחרון (שם שבת א א, וכעין זה שם קדוש' א ז). הלוחות היו מבקשין לפרוח והיה משה תופשן דכתיב ואתפוש בשני הלוחות (שם תענ' ד ח). גנב ונגנבה ממנו ותפשו בעלים את השני (שם ב"ק ו א). שתפסו משה להקדוש ברוך הוא כאדם שהוא תופס את חבירו בבגדו ואמר לפניו רבונו של עולם אין אני מניחך עד שתמחל ותסלח להם (ברכ' לב.). תפשת מרובה לא תפשת, תפשת מועט תפשת4 (יומא פ., סוכה ה:, ר"ה ד:, חול' קלח.; וכעין זה קדוש' יז., ערכ' ד:). הריני כזה נהי נמי דתפוס בשערו5 (נזיר ג.). וכי מאחר שזה תפוס ועומד וזה תפוס ועומד שבועה זו למה (ב"מ ה:). משל לאחד מושלך לתוך המים הושיט הקברניט את החבל ואמר לו תפוש חבל זה בידך ואל תניחהו שאם תניחהו אין לך חיים (שם במד' יז). וכי תופס אני בידו של הקב"ה כביכול (שם דבר' ג). אהבת צדק ותשנא רשע זה היה אהרן שתפש את האמת, שנאמר תורת אמת היתה בפיהו (פסיק' רב', איש שלום קנ:). כל מקום שאת מוצא הכתוב רבה על הנקודה את תפוש את הכתב ומניח הנקודה, נקודה רבה על הכתב את תפוש הנקודה ומניח את הכתב (מד"ר שה"ש, צוארך). — *ובמשמ' אסר: ואמר לו (יוסף לבעל האוצר) ראה כשיבואו אנשים אלו לידך תפוש אותם ושגר אותם לפני (מד"ר בראש' צא). — *ותפס את פ' על מעשה זה או זה, חִיֵּב אותו עליו: אין מדקדקין בקטן בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך והנוקדנין תופסין אותו על כך (תוספת' ברכ' ה יט). — *ותפס בפ', באותה משמ': חבריא בשם רבי יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מישראל, רבי לא בשם רבי יוחנן תפשה מדת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מישראל וכו' (ירוש' דמאי ו ב). — *ותפס אותו (בעניני נדר או שבועה) בלשון זו או בלשון זו: אמרו בלשון נדר את תופסו בלשון נדר, אמרו בלשון שבועה את תופסו בלשון שבועה (ירוש' נדר' א א). — *ותפס דבר, במשמ' הבין אותו: כל מלך שלא היה לו קצין בארץ ישראל לא היה תופש בעצמו שהוא מלך (מד"ר שה"ש, כרם היה). ואיני תופש אלא מה שאמר זקני כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה וכו' (שם קהלת, אל תתן את פיך). — *ובמשמ' הכיל, כלל בקרבו: לא אם אמרת בביכורין שאינן תופסין את דמיהן, תאמר במעשר שני שהוא תופס את דמיו (ירוש' מ"ש א א). — *ותפס לשון זו את זו, בחר בה בנסוח הדברים: בא וראה לשון שתפסה תורה למולך (ר' חנינא בן אנטיגנוס, מכי' יתרו ו, איש שלום, סז:; וכעין זה סנה' כד.). תפוס לשון אחרון (ב"מ קב:). תפוס לשון ראשון דתנן הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה (מנח' קג., וכעין זה תמו' כו.). — *ותפסה מלכות עיר או ארץ: יום שתפסה בו רומי מלכות וכו' שתי תפיסות תפסה רומי אחת בימי קלפטרא מלכתא ואחת שתפסה בימי יונים (ע"ז ח:). — *ותפש אדם ענוה בעצמו: אלו הנזירים שתופשים ענוה בעצמן שנוזרים מן היין ומגדלים פרע כדי לענות עצמן ולהשמר מן העבירה, הקדוש ב"ה נותן להם חן (מד"ר במד' יא). — *ותפש פיו, שמר על פיו שלא לדבר: שהיה שלמה תופש פיו שלא לדבר בפני מי שגדול ממנו (מד"ר שמות טו). — *ותפסו קדושין באשה, במשמ' חלו עליה קדושין, נִתן להם תֹקף לגביה: הרי איילונית קידושין תופסין בה ואת אומר אינה צריכה חליצה (ירוש' יבמ' א א). סבורה שביטל והוא לא ביטל ובא אחר וקידשה תופסין בה קידושין (שם גיט' ד ב). מנין שאין קדושין תופסין בימבה (יבמ' יג:).

— ובינ' פָעו' *תפוש, במשמ' תופש6: הלוחות היו ארכן ששה טפחים ורחבן שלשה והיה משה תפוש בטפחיים והקב"ה בטפחיים וטפחיים ריוח באמצע (ירוש' תענ' ד ח). איש ואשה שהיו תפושין בגט ביא אומרת זכיתי, והוא אמר לא זכיתה וכו' המלוה והלוה שהיו תפושין בשטר, המלוה אומר שלי הוא שאבד ממני, והלוה אומר שלי הוא שפרעתיו לך וכו' רשב"ג אומר יחלוקו, א"ר לעזר הכל הולך אחר התפוש בעדים (שם גיט' א א)7. היה תפוש נר חנוכה ועומד לא עשה ולא כלום (שבת כב:). אחד רכוב חמור ואחד תפוס במוסירה, זה קנה חמור וזה קנה מוסירה (ב"מ ט.)8. — *ובמשמ' טרוד, עסוק: למה נאמר אף בעונות אבותם אתם ימקו, אלא בזמן שהם תפוסי מעשה אבותם דור אחר דור דוריהם נידונין על ידיהם (ספרא בחוקותי ח ב). — *ובמשמ' לא פנוי, מלא: לאוהבו של מלך (שהיתה ספינתו) תפוסה כל זמן אנגריא שנים הרבה, אמרו לו הספינה של אוהבך תפוסה ולא הטריח עליה לפנותה (פסיק' רב' מב, מא"ש, קעז.). — ובסהמ"א: כל מה שקרא אדם יהא תפוס בידו ומה ששנה תהא תפוס בידו שלא תשיגהו בושה וכלימה ליום הדין (שו"ט משלי י ט). ואם קדם ותפס את (זה) קנסו בדינו יחלטו לו את תפוסו (ר' האי גאון, שיר שד"מ וש"ש, בקבוצת הקונטרסים לר"י הירפענזאהן, יט.). אין טוב לתפוס על מי שמבקש ממך את המחילה ואין לחשוב עון על מי שהתנצל (ר"י א"ת, מבחר הפנינים לרשב"ג, אדם, 35). נשתהה המת ימים רבים ואח"כ נקבר וכו' ואין יום הקבורה תופש לילו (רמב"ם, מע"ש ג ו). אבל שאר בגדים ותכשיטין ופרקמטיה וכש"כ קרקע אינן תפושין לה אלא כל הקודם שטרו זכה (העטור ד). מי שהפקיד בידו שטרות ומת המפקיד וטוען הנפקד מחיים תפסתי אותם למשכון בשביל חוב שיש לי על המפקיד (ר"י קארו, שו"ע חו"מ הלואות סד). שתמנה ותשקול ודע מהו ותתפוש הכל כגנבים ומכבדם כרבן גמליאל (ספר חסידים, מק"נ, תתתתשלו). ועליתי לרקיע והייתי תופס במלחמ' וקבלתי חציהם בענן (מדרש פטירת משה רבינו, ביהמ"ד א, 128). — ואמר המשורר: ורמונים בגן שושן ואכן בראשי משמרות בשׂם תפושים, וידיך בעברם על פניהם לאטם מועכים אותם ועושים (רמב"ע, הריח מר, שער השיר 70). ואלה ברכו וזר עמו יקוב בהתחננו ביד תופשיו הקול קול יעקב והידים ידי עשו (ראב"ע, בראשית אדר מלכותי, איגר, 72). — °ותפש עצמו מלעשות דבר, במשמ' נשמר והתאפק מלעשות דבר: אמר בזה הפרק יש דבר ממנו אדבר עליו, וממנו דבר אתפוש עצמי מלדבר עליו, ואל יחשוב חושב היותנו בלתי מדברים עליו וכו' (אבוסהל דונש בן תמים, פרוש ספר יצירה, גראסבערג, לו). — °ותפש עליו, במשמ' השיג עליו, טען כנגדו: לא נשאר לו מקום שאלה מפני שאני רואה כל הענינים מתוקנים ומסודרים ואשר הייתי תופשו עליכם והוא מיעוט מה שאני רואה וכו' כבר השיבותני עליו (ר"י א"ת, הכוזרי ג כ). על כן צדקו האומרים בתפלתם המקיץ נרדמים ולא צדקו התופשים עליהם (רד"ק, מכלול הפעלים, ליק, כא.). והשיבו הש"י על זה ואמר לו איך מלאו לבו לתפוס על מעשה השם וידיעתו כאלו הוא יודע יותר ממנו (אלבו, העקרים א טז). — °ותפס עליו, במשמ' הוכיח אותו, הטיף לו מוסר: אמר החכם אם יחמס לך חברך תפוס עליו בינו לבינך בלבד (ר"י א"ת, מבחר הפנינים לרשב"ג, אדם, 32). — °ותפש במקום, במשמ' נאחז בו, נמצא בו: אדם שבתוך התפילה בא להתעטש או להיות רוקק צריך קודם לכן לשים אל לבו באיזה מקום הוא תופש כדי שלא ישכח (ספר חסידים, מק"נ, תתתתו). — ובשמוש ימינו נוהג לומר תפס כסא וכד', במשמ' קבע מושבו בו (גם כשאינו יושב עליו ממש); המקום, הכסא, תפוס, כלו' יש מי שנאחז בו וכד'.

— נִפע', נִתְפַּשְׂתָּ, נִתְפַּשׂ, נִתְפַָּש, נִתְפְּשָׂה, נִתְפָּשָׂה, נִתְפָּשׂוּ, תִּתָּפֵשׂ, תִתָּפֵשׂוּ, יִתָּפְשׂוּ, הִתָּפֵשׂ, — נלכד, נכבש: ואתה לא תמלט מידו כי תפש תִּתָּפֵשׂ ובידו תנתן (ירמ' לד ג). נלכדה הקריות והמצדות נִתְפָּשָׂה (שם מח מא). מקול נִתְפְּשָׂה בבל נרעשה הארץ (שם נ מו). ופרשתי את רשתי עליו וְנִתְפַּשׂ במצודתי (יחזק' יב יג, וכעין זה שם יז כ). — ונתפש בחטא, בעוון: ושכב איש אתה וכו' ועד אין בה והוא לא נִתְפָּשָׂה (במד' ה יג). בגאות רשע ידלק עני יִתָּפְשׂוּ במזמות זו חשבו (תהל' י ב). — ונתפש בכף: יען הזכרכם בכף תִּתָּפֵשׁוּ (יחזק' כא כט). — ובמגלות מדבר יהודה: למען יתפשו במחשבותם (סוקניק, מגי' גנו' ב, מה). — ובספר ברית דמשק: שלושת מצודות בליעל וכו' העולה מזה יתפש בזה והניצול מזה יתפש בזה וכו' אשר אמר הט יטיפון הם ניתפשים בשתים (ברית דמשק, מהד' רבין, 17). — ובתו"מ9 נתפס על דבר, על חטא שחטא, *ונתפס על אדם, במשמ' נתפס במקומו, תחתיו: מעשה בר' אליעזר שנתפס על דברי מינות והעלו אותו לבמה לדון וכו' וכשנפטר מן הבמה היה מצטער שנתפס על דברי מינות וכו' (תוספת' חול' ב כד). ריב"ל אמר אין לך נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון ובגולגולת, רב אמר כל הנתפס על חבירו חייב ליתן לו (ירוש' כתוב' יג ב, וכעין זה שם נדר' ד ב, שם ב"ק י ז). בזמן שהצדיקים בדור צדיקים נתפסים על הדור, אין צדיקים בדור תינוקות של בית רבן נתפסים על הדור (שבת לג:). כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו נתפס על כל העולם כולו (שם נד:). בעבודה אחת תנן ורבי יוסי היא דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס דאי רבי מאיר הא אמר תפוס לשון ראשון וכו' (פסח' נט:; וכעין זה שם נג:, ועוד). א"ר נחמן אמר שמואל גג הסמוך לחצר חבירו עושה לו מעקה גבוה ד' אמות וכו' ור"נ דידיה אמר אינו זקוק לד' אמות אבל זקוק למחיצה י' למאי אי להיזק ראייה ד' אמות בעינן אי לנתפס עליו כגנב במסיפס בעלמא סגי (ב"ב, ו:). איוב לא בדעת ידבר וכו' אמר רבא מכאן שאין אדם נתפס10 בשעת צערו (שם טז:). כשנתפסו וכו' א"ל ר' אלעזר בן פרטא לר' חנינא בן תרדיון אשריך שנתפסת על דבר אחד אוי לי שנתפסתי על חמשה דברים א"ל ר' חנינא אשריך שנתפסת על חמשה דברים ואתה ניצול אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול (ע"ז יז:). בשעה שהלוה נתבע ואין לו לשלם מי נתפש לא הערב (מד"ר שה"ש, משכני). — *ועל קדשים ונדרים: ואחרון אחרון נתפש בשביעית והפרי עצמו אסור (שביע' ח ז). אמר לקדשי בדק הבית הרי זו תחת זו חליפי זו נתפשה בדמים, תמורה זו לא נתפסה בדמים (ירוש' נזיר ב א). — ובספר יצירה, דבר נתפש, במשמ' אפשר לתפסו בידים: יצר ממש מתהו ועשה אינו ישנו וחצב עמודים גדולים מאויר שאינו נתפש (יצירה ב ו). — ובסהמ"א, גם במשמ' נאחז, נדבק, נצמד: (עלוקה) והיא התולעת הגדולה בנהרות ונתפשת ברגלי האדם וברגלי הבהמה בעברם כנהרות ושואבת דם עד שתמלא ותנפח ונופלת (רד"ק, שרשים, עלק).

— פִע', תְּתַפֵּשׂ, — כמו קל: שממית בידים תְּתַפֵּשׂ והיא בהיכלי מלך11 (משלי ל כח).

— הִפע', *הִתְפִּישׂ, *הִתְפִּיס, — עשה שיתפֹס, בפרט בצרופים כגון *התפיסה תורה את פ' לשון זו או זו, הורתה שיתפס פ' לשון זו או אחרת: מ(אי) ט(עמא) בקדש הסך נסך שכר ליי' וכו', א"ר ראה שהתפיסתך התורה לשון חיבה לשון שיבעה לשון שיכרות (ירוש' סוכה ד ו-ז). מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם, נישתעינה מן הדא אמר לו השאיליני קרדומך, אמר קונם קורדום יש לי קונם נכסיי עליי כו' א"ל תחליפא קיסרייא שנייא היא שבו בלשון שהתפיס את הקרדום בו בלשון התפיס בו את הנכסים12 (שם נדר' א ב). הילוכי עליך דיבורי עליך לא אמר כלום למה שמתפיס את הנדר בדבר שאין בו ממש (שם שם ד). איש מהו להתפיש לו נזירות בלשון אשה13 וכו' אשה מהו להתפיש לה נזירות בלשון איש (שם נזיר ב ב). לא התפישה התורה איסור הנייה דבר שיש בו רוח חיים (שם ע"ז ה יב). מרבה אני חטאת ואשם שכן מתפיסן בנדר ומוציא אני את הבכור שאין מתפיסו בנדר (נזיר ד:). קדשי מזבח שהתפיסן לחרמי כהנים לא עשה כלום (תמורה לב.). — ובסהמ"א: כל זמן שאינה מבקשת תשלומת כתובתה יש לה מזונות ולא נאמר שסילקה במה שהתפיסה וכו' מעשה באשה אחת שהתפיסה (בעלה) כוס של כסף בכתובתה וכו' (הלכות פסוקות ליהודאי גאון, הלכות נשים, 78). שמע חבירו נשבע ואמר ואני כמותך הואיל ולא הוציא שבועה מפיו ולא השביעו חבירו הרי זה פטור, וזהו מתפיס בשבועה שהוא פטור (רמב"ם, שבועות ב ח). וכן המתפיס דברים הרבה בנדר כגון שנדר על הפת והתפיס הבשר וכו' (הוא, נדר' ד י). מי שנדרה אשתו ושמע והתפיס עצמו כנדרה אינו יכול להפר שהרי קיים לה, נדר הוא והתפיסה עצמה בנדרו מפר את שלה ושלו קיים הוא (הוא, שם יג יא). המתפיס מעות מעשר לשלמים לא קנו שלמים (הוא, מעשר שני ז יט). הרי שהתפיס שטרו או שוברו בבית דין וכו' (הוא, מכירה יא יד). ואמרה (האשה) לא נותר לי ממנו (מבעלי) כלום ולא התפיסני מעולם לא צררי ולא שום דבר (ר"י ברצלוני, ס' השטרות, מק"נ, 37). תוכל האשה היושבת תחתיו למונעו ולו' לו אם רצונך לישא אשה עלי התפיסני כתובתי (הריב"ש תשו' צא). — °והתפיס מחשבותיו, העסיק אותן: כי בעת שהאדם מוציא עצמו לגמרי ומתפשט מאמונת ה' ב"ה ומוליך גופו ומתפיס מחשבותיו אחר ההבל לא יהיה ראוי כלל להניח בו שום ברכה ושום חובה (ס' חנוך משפט מצוה פז). — ואמר הפיטן: התפשתיו ברכת אב המון שם חדש ליקוב (ולנטין, Unpublished Piyyutim, 85).

— הָפע', *הָתְפָּשׂ, בינ' *מותפש, — כמו נתפס: נרדוף נשיג נחלק אין כתיב כאן אלא ארדוף אשיג אחלק שלל מורדף (מושג מחולק) מורדף אני להם מותפש14 אני להם מחולק הוא שללי וממוני להם (מכי' בשלח מסכתא דשירתא ז, מא"ש מ:; שם, הורויץ-רבין, 140).