שׂנא

1, ממנו, שׂוֹנֵא, שָׂנֵא, שִׂנְאָה, ועי' שָׁנָא, שִׁנְאָן.


1 [גם בכתבת משע מלך מואב ש' 4 (וכי. הראני. בכל. שנאי) וגם בארמ' שנא, ובתקופה שאחר המקרא ובסור' סנא, באוגרית' שנא, בערב' שַׁנִאַ شنىٔ, ערב' דרומ' שנא באותה המשמ' כבעבר'.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים