או תְּאָלָה, ש"נ, במקרא רק בכנ' תַּאֲלָתְךָ, — מלה שלא התבררה כל צרכה1: תתן להם מגנת לב תַּאֲלָתְךָ להם (איכה ג סה). — ובסהמ"א, במשמ' אלה, קללה2, ובפרט כמו תלאות, Fluch, Mühsal; melédiction. travail; curse, trouble, ואמרו פיטנים ומשוררים: ומתוך שיפלות הגבהה ומתוך תאלה תעלה (ינאי, זולאי, קמא). תאלת יום ענוי וארעין צער ומבוכה (תאלת יום, לצום גדליה, מחזור איטל' ב, נט:). להקריב משאלותיך יחשון ואת כל תאלת לבך מניסים (רמב"ע, הריח מר, ברודי א קס). הרבה לך רעים קנה חבר יהא לך מתאלת ימים עזר (המבקש לרש"ט פלקירא כ).
1 [אמנם רֹב המפרשים היום מבינים מלה זה (כראב"ע) כלשון אלה וקללה, אבל אין זה פרוש מָסכם, כעדות דברי רש"י: לשון נואלו שרי צוען (ישע' יט יג) ע"כ. והשבעים תרגמו μόϑον ז"א תלאתך, וכן וול' laborem, ואף התרגום הארמ': ושלאחותך שלחי (צ"ל כנ"א ושלאהותך שלהי להון), וכן גם בפרוש ר' יוסף קרא לאיכה (מס' דברי חכמים כא): תאלתך, כלומר כל תלאות שהבאת עלי תבוא להם ע"כ, וגם הבנה זו משתקפת בשמוש המלה והפעל תאל בסהמ"א. ואמנם תלוי פרוש המלה גם בהבנת הצרוף מגנת לב, הבודד גם הוא במקרא, ואשר במקומו אולי המכֻוָן: מֹגְנֻת לב או כד', ושים לב לכך, כי בעצם נדרש כאן פעל ולא ש"ע, וצ"ע.]
2 [ע"פ הבנה זו בכתוב.]