°, ש"נ, — שה"פ מן א. תָאַב, חשק, תאוה: צא משמה לשליווה, צא מתבה לתאיבה (ינאי, קרוב' לבראש', זולאי, ה). זהו ת' רבתי שתתרברב להתמלא במילו לשון תאיבה ותאוה (פענח רזא עה"ת, אמסטרדם תנח, שופטים ס:).