*, *תיו, — כשם לאות ת1: שין שקר, תי"ו2 אמת (שבת קד.).  מצא כלי וכתוב עליו קו"ף קרבן מ"ם מעשר דל"ת דמוע טי"ת טבל תי"ו3 תרומה שבשעת הסכנה היו כותבין תי"ו תחת תרומה (יבמ' קטו:). (צפנת פענח) צד"י צופה פ"א פודה נו"ן נביא תי"ו תומיך וכו'3 (מד"ר בראש' צ).  אמת יש בו שלש אותיות אל"ף ראשון של אותיות מ"ם אמצעית תי"ו סופן (שם דבר' א). — ובצרופים, *מאלף עד תו, מתחלה ועד סוף:  שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו (שבת נה.).  שהיא (התורה) כתובה מאלף ועד תי"ו (מד"ר איכה א א). — ובסהמ"א:  תי"ו אל תקרי תיו אלא תאו, זה תאותו של בשר ודם שהוא מתאוה בעולם הזה בכל יום ויום בכל דבר (א"ב דר"ע, ביהמ"ד, ילינק ג, 48). — ומ"ר °תווין: והיה (מְשָׁרַת, מ"א א יה) ראוי להיות לשון נקבה משרתת כמו מברכת ובעבור שהתחברו שניים תווין והם ממוצא אחד כבד על הלשון וכו' (ראב"ע, צחות, ד:).